הקיץ השחור של מקסיקו

אני אתחיל עם משהו אופטימי: העתיד של הכדורגל המקסיקני טוב. יש הרבה תקווה ולמרות הבלאגן הנוכחי, יש הרבה סיבות לאופטימיות.

לאחר המונדיאל בברזיל ישבו ראשי ההתאחדות המקסיקנית על מנת לסכם את הטורניר ולהכין תכניות לשנה הנוכחית (על כל מפעליה). אחד האלמנטים הראשיים של התכניות האלה היה עיצוב חדש למדי הנבחרת לקמפיין הקופה אמריקה וגביע הזהב (וגם כל הטורנירים בהם משתתפות הנבחרות הצעירות), דבר מקובל לפני כל טורניר גדול.

ישבו מעצבי ההתאחדות עם מעצבי חברת אדידס ועלו עם התוצאה: מדים שחורים עם סמל ההתאחדות בצבע ירוק על החזה. הם ליוו את השקת המדים עם הסיסמא: "הירוק נמצא בלב".

כולם יודעים שמקסיקו משחקת עם חולצה ירוקה באופן מסורתי, והעיצוב בחדש לא התקבל בעין יפה. לא עזרו ההסברים של אדידס שלפי מחקרים פסיכולוגיים, לשחק עם מדים שחורים "מפחיד את היריב" וזה אמור לשפר את התוצאות של מקסיקו.

ואכן עד עכשיו, השחור אכן שלט בנבחרות המקסיקניות. בצורת המשחק ובתוצאות של הנבחרות:

  • כישלון באליפות העולם עד גיל 20
  • אי העפלה לגמר טורניר טולון היוקרתי לנבחרות אולימפיות (עד גיל 23)
  • כישלון להעפיל משלב הבתים בקופה אמריקה.
  • גם נבחרת הנשים כשלה באליפות העולם, אך שם לפחות לא היו ציפיות, ושם המצב יותר מסובך: הכדורגל עדיין לא מקצועני ולצערי יש עדיין תהליך ארוך עד שהוא יהפך לכזה.

אז מה קרה? הנה ניתוח "השוואתי" לנבחרות הגברים השונות:

גיל ממוצע:

  1. נבחרת הנוער: 19.7
  2. הנבחרת האולימפית: 21.2
  3. קופה אמריקה: 28.4

נכון נבחרת הנוער והנבחרת האולימפית משחקות בטורנירים עם ממוצע גילאים קבוע להבדיל מהנבחרת לקופה אמריקה. אני רוצה להתמקד דווקא בנבחרת לקופה אמריקה:

רק 3 שחקנים בגיל 23 ומטה שיחקו בהרכב הקופה אמריקה הזה (טקאטיטו, ראול חימנז וגואמז). ולא שחסר למקסיקו כשרונות צעירים. העניין הוא שחלק נכבד מהכשרונות האלו היו כמעט באותו זמן בניו-זילנד או בדרום צרפת בטורנירים שלהם. אז נכון, אם מיגל הררה היה מתעקש לזמן שחקן צעיר כזה או אחר לקופה אמריקה, היו חייבים להביא אותו, אבל כאן מתגלה הבעיה הראשונה:

מיגל הררה זימן שחקנים "שלו", ולאו דווקא שחקנים שמגיע להם זימון. מזכיר קצת את אלי גוטמן וגילי ורמוט. הוא זימן שחקנים שהוא מכיר וסומך עליהם (וזה לגיטימי), אבל לא נתן צ'אנס לשחקנים צעירים שהוכיחו את עצמם העונה בליגה. אחד הדוגמאות הבולטות: קרלוס סלסדו מצ'יבאס. בלם בן 21 שהציג עונה מצויינת. בטורניר הקופה הוא זכה לקבל רק 25 דקות, וגם זה רק בתור מגן שמאלי ורק לאחר פציעתו של אדריאן אלדרטה (שהיה מצויין). לעומת זאת, השחקנים הוותיקים יותר כגון הוגו איילה וחואן וולנזואלה לא הציגו יכולת טובה בקופה האחרון, ובנושא הזה הגיעה המון ביקורת על פיוחו הררה.

מפעל כמו הקופה אמריקה הוא הבמה הכי טובה לשחקנים צעירים להוכיח את עצמם. בקופה הקודם בשנת 2011, מקסיקו שלחה את הנבחרת האולימפית, ולמרות שהיא הפסידה את כל שלושת המשחקים שלה, היא צברה ניסיון בינלאומי חשוב, הציגה כדורגל אטרקטיבי ושנה לאחר מכן, אותה נבחרת המשיכה לזכייה באולימפיאדת לונדון.

קרלוס סלסדו - בלם העתיד של מקסיקו?

קרלוס סלסדו – בלם העתיד של מקסיקו?

 

אחוזי החזקת כדור ויצירת מצבים:

  1. נבחרת הנוער: 56 אחוזי החזקת כדור בממוצע ו -11 איומים לשער
  2. הנבחרת האולימפית: 61 אחוזי החזקת כדור בממוצע ו – 18 איומים לשער
  3. נבחרת קופה אמריקה: 48 אחוזי החזקת כדור ו – 7 איומים לשער

מעניין לראות שנבחרת הנוער שלטה ברוב הזמן בכדור ויצרה מספיק הזדמנויות ועדיין הודחה בשלב הבתים (שבדיעבד מסתבר שהיה הבית הכי קשה בטורניר, מאלי הגיע לחצי הגמר, וסרביה זכתה בטורניר). הסיבה לדעתי: ניהול משחק גרוע של סרחיו אלמגואר, מאמן הנבחרת. וגם כאן, ישנה תופעה של העדפת שחקנים "קרובים" ולאו דווקא שחקנים מוכשרים יותר. הדוגמא הקלאסית: השוער ראול גודיניו, שפתח במשחק הראשון וספג שני שערים (שלא באשמתו), והודח מההרכב במשחקים הבאים. אותו גודיניו, שיחק בקבוצת הבת של פורטו בהשאלה בשנה שעברה, והשנה פורטו מימשה את האופציה עליו תמורת 4 מיליון דולר. האם יש משהו שיודעים בפורטו שאלמגואר לא יודע?

ראול גודיניו - שוער העתיד של מקסיקו

ראול גודיניו – שוער העתיד של מקסיקו

הנבחרת האולימפית שיחקה דווקא טוב, והנתונים כמובן מחזקים את הטענה הזאת. ההפסד שלה ואי העלייה לגמר טורניר טולון היה עקב משחק רע מול מרוקו (לכל נבחרת יש כזה משחק), אבל הנבחרת הותירה רושם טוב ולקראת האולימפיאדה שנה הבאה, יש בהחלט תקווה.

הנתונים לנבחרת לקופה אמריקה מספרים את כל הסיפור: נבחרת שלא הגיעה מוכנה לטורניר, עם שיטת משחק לא מותאמת לשחקנים, ועם ניהול משחק גרוע של המאמן (וזה מתקשר לנקודה הקודמת של העדפת שחקנים מקורבים).

ההתעקשות של מיגל הררה על מערך 5-3-2 גם מול נבחרת כמו אקוואדור ששולחת שחקנים זריזים בין הבלמים, בעצם עלתה לנבחרת בהמשך בטורניר. אפילו עם השחקנים שהררה בחר לעלות איתם היו מציגים יכולת טובה.

כאן המקום לחוות דעה אישית:

גביע הזהב הוא מפעל חשוב, והיות ומקסיקו משתייכת לארגון הקונקאקף, היא מחוייבת להשתתף וכמובן לנסות לזכות בטורניר. זכייה בגביע הזהב זה כרטיס כניסה פוטנציאלי לגביע הקונפדרציות, עוד מפעל שמקסיקו כמובן תרצה להשתתף בו. ועדיין, קופה אמריקה הוא מפעל יותר יוקרתי, עם חשיפה הרבה יותר גדולה (אני מכיר באופן אישי מאות אנשים בישראל שהפסידו שעות שינה בשבועות האחרונים בגלל הקופה), ואם מקסיקו רוצה לגדול ולהשתפר,היא צריכה לשלוח בגל יותר איכותי לקופה אמריקה. גביע הזהב מסתכל במשחק אחד או שניים שבאמת מקשים על מקסיקו (ארה"ב ואולי קוסטה ריקה), אבל לא צריך לשלוח את כל הכוכבים בשביל לנמצח נבחרות קיקיוניות כמו בליז או ניקרגואה. לא היה קורה כלום אם היו שולחים לקופה אמריקה את אוריבה פראלטה או/ו את ג'יאובני דוס סאנטוס, שגם ככה לא ישחקו בהרכב הפותח מול ארה"ב (בהנחה סבירה שזה יהיה גמר גביע הזהב).

צ'יצ'ריטו וגוארדאדו, יביאו את גביע הזהב למקסיקו סיטי?

צ'יצ'ריטו וגוארדאדו, יביאו את גביע הזהב למקסיקו סיטי?

 

ואני אחזור למצב אופטימי:

למרות הבלאגן ברמת הנבחרות,  הכדורגל המקסיקני פורח. הליגה מעניינת יותר מתמיד (מקום 5 בעולם הממוצע הצופים במגרשים), שחקני חיזוק זרים איכותיים מגיעים לליגה (בראש ובראשונה מארק-אנדרה ג'יניאק – שחקן נבחרת צרפת וסגן מלך השערים בליגה הצרפתית), ופיתוח הכשרונות במקסיקו הוא אחד המובילים בעולם. והדבר שנותן הכי הרבה סיבות לאופטימיות זה מועדונים כמו פא'צוקה, שבוחרת לטפח שחקנים צעירים (תוכלו לקרוא על זה כאן:הירבינג לוזאנו כדוגמא לפיתוח צעירים בפאצוקה).

וכרגיל: גם בתקופות שחורות (רוצים חולצה ירוקה!!):

ויוה מחיקו!!!

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *