כיצד חשיבה עסקית לטווח ארוך הופכת את מקסיקו לאומת כדורגל

בסוף חודש אפריל, השתוללה אלימות ברחבי העיר גואדלחרה. המשטרה עצרה עבריין סמין בכיר, ובתגובה קרטל הסמים השתולל ברחובות. היו כמה הרוגים ומאות פצועים. המשטרה המקומית איבדה שליטה וקראה לתושבים לא לצאת מהבתים עד שיעבור זעם. כל זה לא מנע מחמישים אלף איש לכתת רגליהם בדיוק באותו שבוע לאיצטדיון "אומנילייף" של קבוצת צ'יבאס על מנת לצפות במשחק שלה מול קלוב אמריקה.

לצערנו, לנו בתור ישראלים (כל מי שמעל גיל 20, בוודאות) יש את ההיכרות עם הסיטואציה. סבלנו מהמון פיגועי טרור. תנסו להיזכר בימים שהיה מפחיד לעלות על אוטובוס. ולא לדבר על הליכה לאירועי ספורט או תרבות למיניהם.

עכשיו תסתכלו טוב על התמונה הבאה ותראו כיצד אפילו טרור לא מצליח למנוע תכנון מקדים:

לוח המשחקים של המחזור האחרון בליגה הסדירה

לוח המשחקים של המחזור האחרון בליגה הסדירה

 

 

 

 

 

 

 

זהו לו"ז המשחקים של המחזור האחרון בליגה הסדירה במקסיקו, (כולל שעות המשחקים ושידורי הטלוויזיה של המשחקים) שיתקיים לקראת סוף נובמבר. כן, יותר מ – 5 חודשים מהיום.

כדאי לציין שבמקסיקו ישנה תחרות פתוחה וחופשית על הזכות לשדר את שידורי הקבוצות, ושהקבוצות חותמות באופן ישיר מול רשתות הטלוויזיה על הסכם שידור (להבדיל מרוב מדינות העולם). בעצם, רשת טלוויזיה אחת יכולה להגיש הצעה לקבוצה מסויימת, והקבוצה יכול לפנות לרשת אחרת ו"להתמקח" על עסקה כדאית יותר לקבוצה.

זה בהחלט חריג לקבוע מראש שידורי טלוויזיה ושעות משחקים כמעט חצי שנה מראש. וכאן עולה טענה לגיטימית: הרי מי יודע מה יהיה המשחק המרכזי בקמפיין הקרוב? גם באנגליה, ספרד, צרפת ואיטליה קובעים רק שבועיים-שלושה מראש (חודש במקרים חריגים) את לו"ז השידורים וימי המשחק המדוייקים של כל מחזורי הליגה.

במקסיקו מעלים טענה נגדית (והגיונית): כמעט תמיד הקבוצות "הגדולות", בעלות בסיס אוהדים רחב, יביאו יותר רייטינג וצופים למגרשים, גם אם העונה של הקבוצה שלהם לא מוצלחת במיוחד. בנוסף, רוב הקבוצות הגדולות נוטות להצליח בדר"כ. וכן, כל קבוצה יכולה לחוות עונה גרועה מידי פעם, אבל העונות הגרועות הן מיעוט ומתגמדות לאורך זמן.

קבוצות כמו קלוב אמריקה ממקסיקו סיטי וצ'יבאס גואדלחרה (שתי הגדולות של הכדורגל המקסיקני), מביאות הכי הרבה רייטינג: 18.2 (אמריקה) ו 16.8 (צ'יבאס). במדינה של 120 מיליון בני אדם, 18 אחוז רייטינג מתבטא ביותר מ – 21 מיליון צופים. הממוצע עמד בעונה האחרונה על 12.3 אחוזים. במונדיאל, הרייטיניג של הנבחרת חצה את קו 45 האחוז בממוצע.

רק לשם השוואה פרובינציאלית:

אוריאל דסקל מכניס אותנו  לפרופורציות.

אוריאל דסקל מכניס אותנו לפרופורציות.

לחשיבת ארוכת הטווח ולתכנון מחזורי ושידורי הליגה יש אפקט חיובי נוסף, והרבה יותר משמעותי:

האיצטדיונים במקסיקו מתחילים להתמלא בצופים. במדינה שביטחון פנים הוא רק מושג ערטילאי שלא קיים באמת (אלא אם אתה מהמאיון העליון ויכול להרשות לעצמך לקנות ביטחון),  ושעשרות אלפים נהרגים כל שנה ברחובות במלחמות הפשע של העולם התחתון, צפייה במשחק כדורגל היא "אי-מפלט" מחיי היום-יום הקשים.

שלא תטעו, העלות הממוצעת לכרטיס כניסה למשחק במקסיקו שווה לכמעט 4 אחוז מההכנסה החודשית הממוצעת ועדיין, האיצטדיונים מלאים בצופים. קבלו נתון מדהים:

הליגה המקסיקנית ממוקמת במקום החמישי בעולם בממוצע הצופים, עם ממוצע של 22,271 צופים למשחק, רק הליגות הגרמנית, אנגלית, ספרדית ואיטלקית לפניה במספר הממוצע של צופים פר משחק, והליגה המקסיקנית ממוקמת מעל מדינות כגון צרפת, ארגנטינה, יפן, ברזיל ורוסיה, שלכולן יש תשתית כדורגל טובה יותר (מספר וגודל האיצטדיונים) ותשתית כלכלית טובה יותר (ברוב המקרים).

ביחס לפוטנציאל הממוצע של מילוי האיצטדיונים (מספר צופים ממוצע ביחס למספר ממוצע של מושבים באיצטדיון בקבוצות הליגה הראשונה של כל מדינה), מקסיקו כבר מקום שלישי בעולם.

הליגה המקסיקנית - מקום חמישי בעולם הממוצי הצופים באיצטדיונים.

הליגה המקסיקנית – מקום חמישי בעולם הממוצי הצופים באיצטדיונים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אז למה בעצם הרייטינג גבוה והאיצטדיונים מלאים למרות כל הקשיים?

התשובה פשוטה יחסית: רמת הכדורגל טובה וסגנון המשחק המקסיקני מאוד טכני ואטרקטיבי לעין.

אבל זה הסבר מופשט מאוד. גם בברזיל וארגנטינה סגנון המשחק מאוד התקפי ואטרקטיבי.

ההסבר מתחלק לשניים:

בגזרה הטלוויזיונית, תחנות טלוויזיה יכולות לתכנן חצי שנה קדימה את לו"ז השידורים שלהן, ולהימנע "מהתנגשות" רייטינג בין תכנית שהן רוצות לשדר לבין משחק כדורגל עתיר רייטינג.

בגזרת הצופים: העובדה שאוהד של קבוצה מסויימת יודע את כל שעות המשחקים של הקבוצה שלו, מאפשרת לו לתכנן את הלו"ז שלו וגם את התקציב שלו. לדוגמא: אוהד של טיגרס שירצה לראות את הקבוצה שלו מול קרוז-אזול (לכאורה משחק צמרת) במחזור האחרון של הליגה, יודע בדיוק מתי המשחק, את התאריך ואת השעה. הוא יכול להזמין כרטיסי טיסה ומלון (אם הוא גר רחוק) במחיר זול יחסית (הזמנה מראש כמעט תמיד יותר זולה, תנסו להזמין כרטיס טיסה לאיזיג'ט חצי שנה מראש ותראו את ההבדלים במחיר), וגם אם הוא גר מול האיצטדיון, הוא יכול לתכנן את ההוצאה למשחק מראש.

והדבר הכי חיובי? בעלי הקבוצות מזהים את המגמה של נהירת הקהל ומשקיעים חזרה. לאו דווקא מסיבות פילנטרופיות. להפך, הם קפיטליסטים אמיתיים ורוצים יותר רווחים. אבל בשורה התחתונה כולם מרוויחים מכך.

בעלי הקבוצות משקיעות במתקנים חדשים על מנת למשוך יותר קהל, בתקווה שהקהל יוציא יותר כסף במהלך המשחק. הצופים מרוויחים מתקן איכותי שמספק חווית צפייה טובה יותר, והשחקנים מרוויחים יותר קהל במשחקים. מונטריי לדוגמא, בנתה איצטדיון חדש עם קיבולת של 51 אלף מקומות במקום האיצטדיון הישן שהכיל רק 35 אלף מקומות. מה שמאוד מעניין הוא שמחוץ לאיצטדיון נבנה אזור "פיקניק" מותאם שבו הקהל יכול להשתתף במסיבה לפני המשחקים (וכמובן להיחשף לאין סוף ספונסרים תוך כדי), ולמי שאין כרטיס למשחק, יש אפשרות לראות על מסך ענק את המשחק שמשוחק בתוך האיצטדיון.

הירבינג לוזאנו - ילד הפלא של מקסיקו. גם הוא תורם לעלייה במספר הצופים.

הירבינג לוזאנו – ילד הפלא של מקסיקו. גם הוא תורם לעלייה במספר הצופים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *