ארכיון חודשי: ינואר 2017

הליגה הפראגוואית – מדריך

אחוז ניכר מקוראי הבלוג הזה (מדובר על עשרות אלפי קוראים 🙂 ) ישאל את עצמו מדוע אני רושם על הליגה הפראגוואית ומה הקשר לכדורגל מקסיקני. תהייה לגיטימית כמובן, שמצריכה הסבר קצר, גם עליי וגם על הכדורגל הפראגוואי עצמו.

נתחיל בי:

בתור אחד שמתעורר באמצע הלילה לראות משחקים מלהיבים בין חוארז ומיניירוס דה זקאטקאס, אני נהנה לראות תמיד את הרמה הגבוהה וצורת המשחק האטרקטיבית בה משחקים במקסיקו. נדיר לראות במקסיקו משחקים טקטיים (שבצורה מסויימת מעניינים לכשעצמם) שמתסיימים בתיקו מאופס, וגם במשחקים שמסתיימים בתוצאה הזאת, הרבה פעמים המשחק מהנה ומרובה בהזדמנויות. בשנים האחרונות, עם עליית מגמת אזרוח שחקנים זרים במקסיקו, ניתן לראות ששחקנים מכל רחבי אמריקה הלטינית מגיעים למקסיקו לשחק בליגה האיכותית (אולי הכי איכותית שיש ביבשת אמריקה), ובליגה הכי עשירה (בוודאות) שקיימת ביבשת.

הליגה במקסיקו כל-כך איכותית, שכאשר שחקן צעיר מרחבי אמריקה הלטינית חושב על העתיד שלו, האופציה הראשונה שלו היא לשחק באירופה, והאופציה הבאה אחריו היא לשחק במקסיקו. העונה רשומים בליגה המקסיקנית 167 זרים, כאשר חלקם הגדול הם ארגנטינאים, קולומביאנים, צ'יליאנים ופראגוואים.

אז אוקיי, אתם בטח שואלים את עצמכם:  "אם יש הרבה לטינים, למה לכתוב דווקא על פאראגוואי?" שאלה מצויינת. והנה התשובה:

אני לא טרחתי לעקוב לאחר הליגה בפראגוואי, אבל בשנתיים האחרונות התחלתי לעקוב אחרי הליגה, מכיוון ששמתי לב שמספר השחקנים הפראגוואים במקסיקו, עולה בהתמדה. העלייה הזאת מגיעה עם החלק השני של ההסבר, וזה החלק שקשור לכדורגל הפראגוואי.

באופן מסורתי, הכדורגל הפראגוואי לא היה קיים. זאת אומרת, טכנית הוא היה קיים, אבל חלק נרחב מתשתית הכדורגל של פארגוואי צמחה ושיחקה מעבר לגבול, אצל השכנה ארגנטינה. גם היום הקשר בין שתי המדינות חזק, אבל הקשר הזה הולך ומתרופף. נכון,  עדיין יש שחקנים "ארגנטינאים" בנבחרת, לדוגמא חואן איטורבה שנולד וגדל בארגנטינה. אבל אם פעם הם היו החלק הארי של הנבחרת, היום הם כבר בגדר מיעוט. שחקנים כגון מיגל אלמירון, אוסקר רומרו, הרנן פרז, דרליס גונזלס וססיליו דומניגס, שמייצגים את הדור החדש של פראגוואי, כולם נולדו וגדלו בפראגוואי. נכון, חלק מהשחקנים עברו בארגנטינה, אבל המגמה הזאת נמצאת בירידה. בלאס ריברוס למשל, יצא מאולימפיה ישר לבאזל השוויצרית וגם דרליס גונזלס לא עבר בארגנטינה.

בלאס ריברוס במדי אולימפיה. עבר מפראגוואי ישירות לאירופה.

בלאס ריברוס במדי אולימפיה. עבר מפראגוואי ישירות לאירופה.

איך זה קשור למקסיקו? קשור מאוד.

הליגה הפראגוואית הפכה למעין "ליגת בת" של הליגה המקסיקנית. שחקנים מוכשרים בעלות נמוכה שרוצים לשחק במקסיקו וקל להביא אותם ללא בעיות התאקלמות מיוחדות, מושכים את בעלי הקבוצות המקסיקניות שמשקיעות בחיפוש אחר הרוקה סנטה קרוז הבא. העובדה שחלק לא מבוטל מסגל נבחרת פראגוואי משחק או שיחק בעברו במקסיקו, רק מקלה על העניינים ומחזקת את הקשר בין שתי המדינות. למועדון מקסיקני טיפוסי יש את הבחירה להביא שחקן ארגנטינאי או צ'יליאני ולשלם לו הון תועפות (נאוהל גוזמן הארגנטינאי ואדוארדו וארגס הצ'יליאני בטיגרס לדוגמא), או להביא שחקן פארגוואי בשליש מחיר שאולי לא מספק את אותה הסחורה, אך בוודאות מספק יותר משליש מהיכולת. שיקול כלכלי ומקצועי כאחד, שבדר"כ מתגלה כנכון.

לאחר שקישקתי את עצמי לדעת,הגיע הזמן לתכלס ונעבור לתקציר על הליגה:

הליגה בפראגוואי משוחקת כמו רוב הליגות באיזור: עונה אחת שמתחלקת לשני טורנירים, אפרטורה וקלאוסורה. היורדות לליגת המשנה נקבעות לפי אחוז ההצלחה בצבירת נקודות ממוצעת למשחק. שתי הקבוצות עם ממוצע הנקודות הגרוע בליגה יורדות לליגת המשנה.

עולם הכדורגל בפראגוואי מבוסס באסוניסיון רבתי, כאשר תשעה קבוצות מהליגה מגיעות מעיר הבירה ופרבריה, ושלושת הקבוצות הנותרות מגיעות מהמחוזות הסובבים את עיר הבירה. ועכשיו נתחיל עם סקירה קצרה על קבוצות הליגה:

סרו פורטניו:

אמרנו מקודם ארגנטינה? אז גם בפרגוואי ישנן שתי ענקיות, וסרו פורטניו, שמיקומה הגיאוגרפי הוא "בשכונת הפועלים" היא הבוקה ג'וניורס של פארגוואי. הקבוצה של מעמד הפועלים, והקבוצה עם מספר האוהדים הגדול במדינה. סרו פורטניו הוא מועדון עשיר בקנה מידה מקומי, אבל האוהדים ובמועדון אוהבים לטפח תדמית של הקבוצה ללא כסף שמייצגת את העניים. צבעי הקבוצה הם אדום כחול. כוכב הקבוצה הוא החלוץ הוותיק נלסון האאדו ואלדס, חלוץ הנבחרת הוותיק ששיחק במגוון רחב של מועדונים באירופה, בין היתר דורטמונד, ולנסיה, קאזאן ואולימפיאקוס. גם אלבארו פריירה, שחקן נבחרת אורוגוואי ששיחק בפורטו, אינטר, וחטאפה משחק בקבוצה. שווה לעקוב: חוליו סזאר וויאלבה. החלוץ המוכשר בן ה-18 שגדל במועדון, כבר העביר חצי שנה במנשנגלאדבך הגרמנית וחזר לפראגוואי בשביל לצבור עוד ניסיון לפני שיחזור לאירופה.

נלסון ואלדס. חזר לפרגוואי לעונת פרישה.

נלסון ואלדס. חזר לפרגוואי לעונת פרישה.

דפורטיבו קפיאטה:

אחד משלושת המועדונים שאינם מגיעים מאסונסיון והמועדון הצעיר בליגה, שנוסד בשנת 2008. אתחבר קצת לצד הפרובינציאלי שלי ואספר שלמועדון יש קשר "ישראלי": החלוץ דאנטה לופז שהגיע למכבי חיפה בתחילת העשור הקודם ולא הצליח בכרמל, המשיך לקריירה ארוכה ויותר מוצלחת, וזכה באליפויות בפארגוואי ובמקסיקו. לקבוצה יש רק שחקן זר אחד, החלוץ הקמרוני קרייסט אמבונדי, שהגיע מהליגה האלג'יראית בשנה שעברה.

חנראל דיאז:

עוד אחד מהמועדונים שנמצאים מחות לעיר הבירה, ושנקרא על שמו של הגנרל חוסה דיאז, שהוביל את צבא פראגוואי במלחמת שלושת המדינות, בו פראגוואי הובסה על ידי הברזילאים והארגנטינאים. מה שמעניין במועדון, הוא המיקום שלו שנמצא מול משרדי הקונמבול (ירים את היד מי שידע שהקונמבול ישב בפראגוואי. מניח שלא הרבה ירימו את היד). השחקן הבולט בקבוצה הוא הקשר כריסטיאן גאיטן הארגנטינאי, פעם ילד פלא שאפילו השתתף במדי ארגנטינה במונדיאל הנערים, והיום שחקן סביר ותו לא.

גואראני:

האלופה הנוכחית, שנקראת על שם השפה הילידית המקומית בפארגוואי, היא אחת המועמדות לזכות באליפות גם בטורניר הנוכחי. המועדון שמשחק בצבעי צהוב-שחור, הוא אחד משני המועדונים הראשונים שהוקמו בפארגוואי (לאחר אולימפיה). השחקנים הבולטים של המועדון הם הקפטן מרסלו פלאו האורוגוואי, חוליו קאסרס הבלם הוותיק ששיחק במקסיקו, צרפת, ברזיל ואפילו בבוקה ג'וניורס וגם אצל יריבתה המושבעת ריבר פלייט ולואיס נרי קבאז'רו, שחוזר לפראגוואי לאחר כמה שנים באטלס גואדלחרה המקסיקנית.

אינדפנדיאטה:

לא, אין קשר למועדון הארגנטינאי משכונת האבז'נדה. מדובר בקבוצה קטנה שעלתה לליגה הסכירה בעונה שעברה והשאיפה היחידה של המועדון הוא לשרוד הליגה הבכירה. השחקן הבולט בקבוצה הוא נסטור איילה, ששיחק בכמה מועדונים קטנים בארגנטינה וזכה להופיע כמה פעמים במדי נבחרת פראגוואי.

קלוב ליברטאד:

אחד המועדונים הגדולים המדינה, שבעשור הקודם שלט בצורה מוחלטת תחת שרביטו של לא אחר מאשר טאטא מרטינו. כמובן שגם השנה המטרה של הקבוצה היא התמודדות על האליפות. השחקנים הבולטים של הקבוצה הם הבלם אדלברטו רומן בניטז, ששיחק בעברו גם בריבר פלייט ובפלמייראס, הקשר הצעיר איוון רמירז והחלוץ הוותיק סנטיאגו סלסדו ששיחק שנים רבות במגוון קבוצות ארגנטינאיות. מומלץ לעקוב: חסוס מדינה, הקשר ההתקפי שמתשתייך לנבחרת עד גיל 20, ולפי הדיווחים נמצא במעקב צמוד של שלושת הגדולות של פורטוגל.

חוסטו וויאר, שןער נבחרת פראגוואי ואחד מסמליה של ליברטאד בעשור הקודם.

חוסטו וויאר, שוער נבחרת פראגוואי ואחד מסמליה של ליברטאד בעשור הקודם.

קלוב נאסיונל:

בדומה לסרו פורטניו, המועדון של האוניברסיטה הלאומית ממוקם גם הוא בשכונת הפועלים, ולכן המפגשים בין שתי הקבוצות נחשב "לדברי רובע הפועלים". המועדון הגיע לכמה הישגים ברמה הלאומית וגם ברמה הבין-לאומית, כאשר הגיע אפילו עד לגמר טורניר הליברטדורס בשנת 2014, שם הקבוצה הפסידה לסאן-לורנצו הארגנטינאית. בקבוצה משחקים הבלם הוותיק רובן מלדונאדו שהעביר את העשור הקודם במגוון קבוצות מהליגה האיטלקית, הקשר חואן ויאיירה שגדל בניואל אולד בויס הארגנטינאית, והחלוץ הוותיק פרדי באריירו ששיחק כמה שנים במקסיקו במדי קלוב לאון ואסטודיאנטס טקוס.

קלוב אולימפיה:

זוכרים את סרו פורטניו? אז קלוב אולימפיה היא "הריבר פלייט" של פראגוואי, ושתי הקבוצות משלימות את הסופר קלאסיקו של פראגוואי. אולימפיה היא המועדון המעוטר ביותר המדינה, והקבוצה גם זכתה בתארים בינלאומים כגון הליברטדורס והסודאמריקנה. אולימפיה משחקת גם בקלאסיקו "הוותיקות" מול גואראני, לאחר שהמשחק הרשמי הראשון בפראגוואי שוחק בין שתי הקבוצות. השם הבולט ביותר בקבוצה הוא כמובן של החלוץ האגדי רוקה סנטה קרוז ששיחק במהלך הקריירה הארוכה והמפוארת שלו בבאיירן מינכן, בלקבורן רוברס, מנצ'סטר סיטי, בטיס, מלאגה וקרוז אזול המקסיקנית. רוקה חזר בקיץ האחרון למועדון ילדותו לעונת פרישה, ואין דבר יותר רומנטי מאשר להוביל את המועדון בו גדל לזכייה בתואר. אבל אולימפיה זה לא רק רוקה סנטה קרוז. גם הקשרים כריסטיאן ריברוס הוותיק ששיחק בברזיל, טורקיה, מקסיקו ואנגליה ולידו המרכז הקישור ישנן גם את שחקן הנבחרת ריצ'ארד אורטיז ששיחק בטולוקה המקסיקנית. מומלץ לשים לב לג'ונתן גונזלס, שחקן הכנף האקוואדורי הצעיר שהגיע מאינדפנדיאנטה דל וואייה האקוודורית וששיחק בעברו גם בלאונס נגרוס דה גואדלחרה וקלוב לאון המקסיקניות.

רוקה סנטה קרוז במדי אולימפיה. אגדה שהייתה באמת.

רוקה סנטה קרוז חוגג במדי אולימפיה. אגדה שהייתה באמת.

רוביו ניו:

הקבוצה מרובע טרינידד היא המכבי פתח תקווה של הליגה בפראגוואי. מועדון מרכז טבלה טיפוסי עם קבל אוהדים מצומצם אך נאמן מאוד. המועדון ידוע במחלקת הנוער שלו, ומגדל שחקנים שבדר"כ נמכרים לקבוצות אחרות בליגה כאשר ישנה הזדמנות. השחקן הבולט של הקבוצה הוא חואן ארייאגה, הקשר המרכזי שאפילו זכה להיקרא כמה פעמים לסגל הנבחרת, אך מעולם לא שותף.

סול דה אמריקה:

כמו בסמלה של קלוב אמריקה המקסיקנית, כך גם אצל "מועדון השמש" של אמריקה, מופיעה מפת היבשת. המועדון שהאיצטדיון שלו נמצא ברובע הנושא את שם המועדון, הוא המועדון שדוגל יותר משאר המועדונים במדינה בטיפוח שחקנים צעירים ואקדמיית הכדורגל של המועדון נחשבת ליצרנית השחקנים המובילה במדינה. בדרך כלל מדובר במועדון ביניים, אבל בשנתיים האחרונות הקבוצה יחסית מצליחה ואף משתתפת בליברטדורס. השחקנים המובילים של הקבוצה הם איזק דיאס, החלוץ הצ'יליאני שהפגיז שערים בכמויות בליגה הצ'יליאנית ושיחק גם בצ'יאפאס ופואבלה המקסיקניות, והקשר דוד מנדייטה ששיחק בפורטוגל ובמקסיקו. הקבוצה מכרה לקלוב אמריקה החודש את היהלום החדש של הכדורגל הפראגוואי, הקשר כריסטיאן פארדס בן ה-18.

ספורטיבו לוקניו:

עוד מועדון שאינו ממוקם באסונסיון. אחד המועדונים היותר גדולים בפראגוואי. צבעי המועדון הם צהוב וכחול, ואוהדי הקבוצה נחשבים לפנאטים. השחקנים המובילים בקבוצה הם הקשרים חרארדו ארבאלוס ודייגו רודריגס, שאף העביר שנה בקרוז אזול, אך בילה את רוב זמנו על הספסל.

קלוב טרינידנסה:

המועדון השני שהעפיל בעונה הקודמת לליגה הבכירה. המועדון משחק עם מדים סטייל בוקה ג'וניורס, וכאן נגמר הדימיון בין שני המועדונים. המטרה של המועדון היא כמובן לשרוד הליגה הבכירה, אך על הנייר יש לקבוצה את הסגל הכי חלש בליגה. אם מתאמצים מוצאים שחקנים ראויים לציון. קרלוס גמאררה, מי שנחשב שוער העתיד של נבחרת פארגוואי והעביר כמה שנים בפורטוגל, בין היתר בקבוצת הבת של פורטו. בנוסף ניתן למצוא בסגל את החלוץ חוליו סנטה קרוז, אחיו הצעיר והפחות מוכשר של רוקה.

אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, לכן ארשה לעצמי לנבא שהאלופה תהיה אולימפיה. ייתכן ומדובר גם במשאלת לב לאור עונת הפרישה של רוקה סנטה קרוז. מה שבטוח, גואראני, ליברטאד וסרו-פורטניו לא יעשו לה חיים קלים. הליגה תחל בסופ"ש הקרוב.

 

המאסטרו של נקאקסה

בשנות ה-90 של המאה הקודמת, נקאקסה הייתה האימפריה של מקסיקו ואחת הקבוצות הטובות ברחבי היבשת. החבורה של מנולו לפואנטה שכללה שחקנים מצויינים כגון: נאצ'ו אמבריז, אלברטו גארסיה אספה, ריקרדו פלא-אס, לואיס "אל מטאדור" הרננדס, ואיתם אלכס אגינגה האקוואדורי האגדי וסרחיו סאראטה הארגנטינאי, שלטו ביד רמה בליגה המקסיקנית ופשוט דרסו כל קבוצה ששיחקה מולם.

בערך באותה תקופה החל את צעדיו הראשונים על מגרשי הכדורגל ילד בשם אדסון. הילד נקרא על שמו של אדסון אחד מפורסם מאוד: אדסון אמרנטס דו-נאסימנטו. אתם מכירים אותו בתור פלה. עוד נחזור לאדסון הילד, אבל נמשיך רגע עם ההיסטוריה של נקאקסה.

הרבה מים עברו בריו גראדנה מאז התקופה הזאת, ומבחינת נקאקסה, הייתה זאת תקופה רעה מאוד. ירידת ליגה ודשדוש בליגת המשנה במשך הרבה עונות הביאו את בעלי הקבוצה להעביר את המועדון ממקסיקו סיטי לעיר אגואס-קליאנטס (AGUAS CALIENTS) על מנת ליצור בסיס אוהדים ייחודי לה שלא יתחרה עם 3 או 4 קבוצות אחרות שמשחקות בעיר הבירה המקסיקנית. המעבר לעיר החדשה (משמעות השם של העיר היא מים חמים), התגלה כהצלחה מבחינת יצירת בסיס אוהדים גדול, וכישלון מבחינה מקצועית. הקבוצה לא הצליחה לחזור לליגה הבכירה, והתסכול של האוהדים נמשך. אפילו רשת טלויסה, אחד מרשתות השידור הגדולות במקסיקו שהחזיקה אחוזים במועדון, מכרה את חלקה לאחר שהקבוצה נתקעה בליגת המשנה.

"דור הזהב" של נקאקסה בשנות ה -90.

"דור הזהב" של נקאקסה בשנות ה -90.

כל זה השתנה בשנה שעברה: הקבוצה הצליחה להעפיל סוף סוף לליגה הבכירה, והחלטת ראשי המועדון הייתה ברורה: הגיע הזמן להחזיר את המועדון לימיו היפים. אז נכון, אף אחד לא מצהיר על מרוץ לאליפות, וכולם רק מצהירים (לפחות וורבלית) שהמטרה היא הישארות בליגה. במציאות, ראשי הקבוצה הצהירו במעשיהם שהמטרה היא יותר מהישרדות בליגה הבכירה. שחקנים בכירים מיבשת דרום אמריקה הובאו למועדון, בנוסף לחיזוק מקסיקני מקומי. שחקנים כמו מארסלו בארוברו, שוערה המצויין של ריבר פלייט, פביאן אספינדולה הארגנטינאי המנוסה, ושחקני נבחרת צ'ילה מנואל איטורה שהגיע מראיו ויאקנו הספרדית וגם אחד בשם אדסון פוש. כן אותו ילד ממקודם.

הבאתו של פוש (ויש שהוגים את שמו פוטץ'), מהווה אמירה מאוד מעניינת מבחינת נקאקסה. השחקן, שהצטיין (לצערי הרב) ב 7:0 של צ'ילה מול מקסיקו בקופה אמריקה בקיץ האחרון, לא נחזתה בכלל במקסיקו והתקבלה בהפתעה מוחלטת. להבדיל מבארוברו או איטורה שהגיעו למקסיקו על מנת לרפד את כיסיהם בישורת האחרונה של הקריירה בליגה טובה ואיכותית בה הם יכולים להינות מאווירה טובה וללא קשיי שפה או תרבות, פוש היה רק בן 29 בקיץ ולאחר הופעה מצויינת במדי אלופת אמריקה. מעבר לאירופה היה טבעי לחלוטין, אפילו אולי מעבר לקבוצת צמרת במקסיקו כגון קלוב אמריקה או טיגרס היה מתקבל על הדעת. אבל פוש הפתיע את כולם וחתם במדי העולה החדשה. זאת שאמורה להיאבק נגד הירידה. אל תבינו לא נכון, פוש לא מרוויח בנקאקסה יותר ממה שהוא יכל להרוויח באירופה או בקבוצות צמרת מקסיקניות, הוא שם בשביל האתגר. וכן, גם בשביל התשוקה השנייה שלו: מוזיקה.

פוש אמנם מתפרנס מכדורגל, אבל בזמנו החופשי הוא כבר מטפח קריירה שניה בתור משורר וזמר. בראיון שהתקיים איתו לפני כמה חודשים, סיפר פוש שהמוזיקה עוזרת לו להתבטא בצורה יותר טובה על המגרש ומחוצה לו. ואכן, הקשר בין הכדורגל שלו לבין המוזיקה בלתי ניתן להפרדה. כאשר עזב את קבוצת דפורטיבו איקיקה (בה הוא נחשב לאגדה) לטובת אוניברסידד דה-צ'ילה הענקית, הוא כתב והלחין שיר שמתאר את עזיבתו מהבית לטובת ההצלחה שלו. גם כאשר שיחק באקוואדור, הוא שר על העוני והבעיות שמתלוות אליו, לאחר שנחשף שם לתופעת ילדי הרחוב. פוש טען שבמקום שקט ולא לחוץ כמו נקאקסה, הוא יכול להביע את עצמו יותר טוב, ולהבין את המוזיקה שלו בצורה טובה יותר. צריך לומר שפוש עצמו טייל בכמה וכמה מדינות בעולם במהלך הקריירה שלו, ובכל מקום שהיה בו, בין אם מדובר בארגנטינה, אקוואדור, או איחוד האמירויות, הוא הושפע מהסביבה וכתוצאה מכך גם המוזיקה שלו.

עם כל הכבוד לקריירה המוזקלית של פוש, היצירה המוזקלית האמיתית שלו היא הכדורגל שלו על המגרש. שחקן התקפי עם טכניקה עילאית וראיית משחק נדירה. ואה, יש לו גם חוש טוב לכיבוש שערים. פוש גם נחשב "לשחקן של" חורחה סמפאולי, עוד מימיו של המאמן הארגנטינאי כמאמנה של אוניברסידד דה-צ'ילה. לצערו הרב ולמזלו הרע של פוש, הוא משחק ב-ד-י-ו-ק על העמדה של אחד, אלכסיס סאנצ'ז. העובדה הזאת משמעותה היא שפוש אמנם שחקן נבחרת לגיטימי בצ'ילה, אבל בדר"כ יעלה מהספסל או יפתח במשחקים פחות חשובים.

פוש הפנים את מעמדו בנבחרת, אבל בנקאקסה הוא המנצח על המקהלה. 9 שערים ב 21 משחקים ועוד 5 בישולים הפכו אותו למוציא לפועל העיקרי של "הלוס -ראיוס" (הברקים). פוש עצמו נבחר על ידי מנהלת הליגה לשחקן המצטיין של הטורניר, ובאופן טבעי גם לרכש המוצלח ביותר בליגה. בטורניר האפרטורה, נקאקסה הצליחה להעפיל לפלייאוף, ולמרות שהודחה בסיבוב הראשון, היא הראתה יכולת מאוד טובה שמתבטאת גם בממוצע נקודות טוב, שנכון לכרגע משאיר אותה בליגה ללא בעיה בכלל. המטרה המוצהרת של נקאקסה בקלאוסורה היא צבירת כמה שיותר נקודות והבטחת המקום בליגה כמה שיותר מהר (ללכת לים בלשון ישראלית), אבל תהיו בטוחים שפוש כבר עובד על יצירה מוזקלית חדשה.

מי יודע, אולי לסימפוניה הזאת יקראו "אליפות".