ארכיון חודשי: מרץ 2016

אפקט הצ'ילנה

כל אוהד כדורגל יודע שלפעמים כל מה שצריך במהלך משחק רע וקשה, זה רק רגע אחד קטן בשביל לשנות מומנטום. זאת מן קלישאה כזאת, אבל אחת נכונה כמובן. במקרה של נבחרת מקסיקו הקלישאה הזאת התקיימה גם כן, אבל שם לא מדובר רק במשחק אחד, אלא בתהליך ארוך שנמשך עד היום. ומה הכי יפה במקרה של מקסיקו? ניתן לחזור ניתן לחזור לרגע המדוייק (והיפה לכשלעצמו) בו הקלישאה הזאת נכנסה לפעולה.

11 לאוקטובר 2013, דקה 85 במשחק בין מקסיקו המארחת לבין פנמה. מקסיקו חייבת לנצח בשביל להשאיר לעצמה סיכוי להעפיל למונדיאל דרך הפלייאוף לאחר כישלון קולוסאלי במשחקי המוקדמות בבית ההקסגונל (משושה) של צפון-מרכז אמריקה והחלפת 3 מאמנים תוך חודש וחצי. צ'יצ'אריטו מקבל כדור באגף ימין מראול חימנז, מחזיר אותו אחורה לפרננדו ארסה הוותיק, ארסה בתורו מרים את הראש ומנסה להגביה לאיזור קו ה-16 שם עומד אותו ראול חימנז שהחל את המהלך ומחכה לכדור. לארסה לא יצא כדור טוב, אבל הכדור בכל זאת מגיע לרגל של ראול חימנז שעושה את הדבר הבלתי נתפס הבא:

קרוב ל – 100 אלף צופים ביציעי האצטקה ועוד כמה עשרות מיליונים ברחבי הרפובליקה המקסיקנית קפצו לשמיים באקסטזה. לאחר המשחק מקסיקו עוד נזקקה לעזרתה של ארה"ב בשביל להעפיל לפלייאוף מול ניו-זילנד והמאמן במשחק (מנואל ווקטוביץ') הוחלף בפעם הרביעית בתוך תקופה קצרה ומי שמונה היה מיגל "פיוחו" (הכינה) הררה.

צריך להבין, עד אותו רגע קסום (יש תיאור אחר ליצירת האמנות הזאת?) של ראול חימנז, נבחרת מקסיקו הייתה פשוט גרועה עם שלל בעיות. לא רק ברמה המקצועית, אלא גם ברמה התדמיתית. שחקנים בכירים "עשו טובה" שהסכימו לשחק וכמה שחקנים אחרים, בראשם קרלוס וולה פשוט "החרימו" את הנבחרת וסירבו להתייצב לזימון. מיגל הררה, פצצת אמוציות ואטרקציה מהלכת בעצמו, החליט לשים לזה סוף. אצלו התשוקה והמוטיבציה גוברים על ההיגיון והטקטיקה. לטוב ולרע. הוא הבהיר חד משמעית שזאת זכות לייצג את נבחרת האצטקה ולא "מעמסה" והבהיר שאצלו אין כוכבים.  הראשון לשלם את המחיר? הכוכב הגדול צ'יצ'אריטו, שאמנם עדיין זומן לנבחרת, אבל הורד לספסל לטובת אוריבה פראלטה. לזכותו של פיוחו הררה ייאמר שהנוסחא הוכיחה את עצמה. אפילו קרלוס וולה התקפל וחזר לייצג את הנבחרת לאחר תקופה ארוכה בה הוא סירב לשחק עבור מקסיקו.

מיגל הררה בפוזה אופיינית.

מכאן ההיסטוריה כבר ידועה. מקסיקו הציגה מונדיאל מרשים, אבל לא מרשים כמו כישורי המשחק של אריאן רובן ההולנדי (ועכשיו ברצינות, מקסיקו הפסידה את המשחק במו רגליה). היא המשיכה לזכייה בגביע הזהב (ברשותכם אני אתעלם מהכישלון בקופה אמריקה שהתקיים בצ'ילה, שהורכב מסגל משני, להוציא את טקאטיטו וראול חימנז), משם עברה לזכייה בכרטיס לגביע הקונפדרציות מול היריבה הגדולה ארה"ב, ומציגה יכולת מרשימה מאוד עד עתה במשחקי מוקדמות המונדיאל.

אז נכון, הייתה תקרית מאוד לא נעימה לאחר גביע הזהב, בה מיגל הררה היכה את השדרן כריסטיאן מרטינולי, לאחר שהאחרון הטיח ביקורת ארסית, ויש שיגידו מוגזמת כנגד הנבחרת. גם אם הביקורת הייתה מוטעית כמובן שאין היא מצדיקה אלימות וההתאחדות בהחלטה מהירה פיטרה את מיגל הררה. אצל הנשיא החדש של ההתאחדות דסיו דה-מריה אין משחקים. וגם זה חלק מהשינוי המומנטום. למקסיקו ישנן מטרות ברורות ואין מי שיכול לעצור בעדה. גם לא מאמן לאומי מצליח אבל סורר.

לאחר תקופת ביניים בה אימן את הנבחרת ריקרדו פרטי, מאמנה המצליח של טיגרס, מונה לתפקיד חואן קרלוס אוסוריו הקולומביאני, שעד אותו רגע היה מאמנה של סאו-פאולו הברזילאית. הרבה גבות הורמו לאחר מינויו של אוסוריו. לא בגלל שלא מדובר במאמן טוב ומוערך, כולם הכירו ביכולות האימון שלו, אלא בעיקר בגלל בורסת השמות שהתרוצצה לפני מינויו, החל משמות כמו מרסלו ביאלסה (שאפילו התפטר ממארסיי בהחלטה תמוהה, וכולם חשבו שזה בגלל שהוא סגר במקסיקו), פאקו חמז, מאמנה של ראיו וייאקנו ואפילו יורגן קלופ, שדחה בנימוס את ההצעה שקיבל מההתאחדות המקסיקנית. אבל מה נאמר? חואן קרלוס אוסוריו (JCO – בקיצור), עונה במגרש. או ליתר דיוק על הקווים. 100 אחוזי הצלחה עד עתה, ללא ספיגת שער אחד, והובלת מהפכה של הצערת הנבחרת. בניגוד לקודמו, אוסוריו מייחס חשיבות להתנהגות מקצוענית מחוץ למגרש כמו בתוכו. בעוד למיגל הררה לא היה משנה מה היו עושים השחקנים בזמנם החופשי כל עוד הם היו נותנים הכל במהלך שהותם עם הנבחרת, אצל אוסוריו הסיפור שונה:

קרלוס וולה (שוב הוא), נתפס משקר לקבוצתו ריאל סוסיאדד שאינו מרגיש בטוב כאשר בעצם הלך להופעה של כריס בראון (האמת? רק על זה הייתי מדיח אותו מהסגל), ולא זומן לסגל לצמד המשחקים מול קנדה למרות שהוא כשיר. כך גם גי'ו דוס-סנטוס שמנצל כל רגע להנות מחיי הלילה התוססים של לוס-אנג'לס. כנ"ל גם לגבי קרלוס "חוליט" פנייה שהודח באופן זמני מסגל קבוצתו צ'יבאס גואדלחרה לפני כמה שבועות לאחר שהגיע שיכור (כן, קראתם נכון) לאחד מאימוני הקבוצה. אוסוריו אמנם לא הצהיר שזאת הסיבה, אלא תירץ בהסברים מקצועיים (נכונים דרך אגב), על שחקנים אחרים שנמצאים בכושר טוב יותר, אבל לא צריך להתאמץ לקרוא בין השורות בשביל להבין את הלך הרוח אצל המאמן הקולומביאני.

קרלוס וולה. לפחות נהנה מההופעה של כריס בראון?

קרלוס וולה. לפחות נהנה מההופעה של כריס בראון?

ושוב, למקסיקו ישנן כמה מטרות גדולות בשנים הקרובות.

  1. העפלה למונדיאל מהמקום הראשון בבית המוקדמות.
  2. לשבור את מנחוס שמינית הגמר במונדיאל (זאת אומרת עלייה לפחות לרבע הגמר ברוסיה).
  3. הגעה לאחד משלושת המקומות הראשונים בקופה אמריקה בקיץ (ואמנם לא באופן רשמי, אבל המונח "זכייה" מתגלגל במסדרונות הההתאחדות המקסיקנית).
  4. כנ"ל גם לגבי הנבחרת האולימפית.
  5. אמנם לא על הדשא, אבל זכייה באירוח המונדיאל בשנת 2026.

נחזור רגע להבדלים בין שני המאמנים, הפעם מההיבט הטקטי, ונראה שיש הבדל בין הררה לאוסוריו. בעוד הררה אהב לשחק עם מערך 5-3-2 ולגוון לפעמים עם 5-4-1, המערך המועדף שמסתמן אצל אוסוריו הוא 4-3-3 שכנראה מותאם הרבה יותר לחומר השחקנים הנוכחי של מקסיקו. למקסיקו יש מגוון אופציות רחב של שחקני כנף שלפעמים הלכו לאיבוד במערכים שהציב הררה. עד עתה אוסוריו ניהל 5 משחקים, בהם הוא שיתף כבר 10 שחקני כנף שונים. עוד נחזור להתקפה אבל נרד רגע להגנה ונבחן את המצב שם:

בשער מסתמן שהאופציה המועדפת על אוסוריו הוא אלפרדו טאלאברה, שוערה המצויין של טולוקה, שמנצל את מיעוט המשחק של ממו אוצ'ואה במלאגה על מנת לקבל נכון לכרגע את הקרדיט בהרכב. ועדיין הוא צפוי לקרב לא פשוט מול חוסה דה-חסוס קורונה, שוערה הוותיק של קרוז אזול במאבק על אפודת השוער הפותח בקופה אמריקה.

בהגנה המצב קצת יותר מדאיג: החוליה האחורית צפויה להיות פאול אגילר מקלוב אמריקה באגף ימין, דייגו רייס מריאל סוסיאדד והקטור מורנו מ-PSV איינדהובן כבלמים, ומיגל לאיון שעובר פשוט עונה פנטסטית במדי פורטו, בצד שמאל. נו, אז מה הבעיה אתם שואלים? הבעיה היא במחליפים. הבדלי הרמות בין שחקני ההרכב למחליפים שלהם על הספסל מאוד גדולים, ולראיה העובדה שרפא מארקז הוותיק (שאמנם תופקד כקשר אחורי במשחקים האחרונים) הוא כרגע הבלם המחליף הראשון בסגל מהווה בעיה. זה לא שלמקסיקו חסרים שחקנים הגנתיים טובים, כמו שכבר כתבתי בעבר על כך, אבל בקיץ הקרוב הנבחרת האולימפית של מקסיקו תנסה להגן על תוארה כאלופה המכהנת מאולימפיאדת לונדון, כך שלא בטוח שהמחליפים הצעירים יורשו להשתתף בשני המפעלים. גם זאת עוד נקודה שנגיע אליה בהמשך.

בקישור למקסיקו אין בעיה, להיפך. ישנן "צרות חיוביות". עודף של שחקנים מוכשרים שכנראה רק חלק קטן מהם יזכה לראות דשא בקופה אמריקה. אנדראס גוארדאדו המצויין משחק בהולנד בתפקיד הקשר האחורי ויכול לשחק כך גם בנבחרת, אך סביר להניח שבעמדה הזאת תהיה תחרות בין מארקז, פרנסיסקו מולינה מסנטוס לאגונה וג'ונתן דוס-סנטוס מוויאריאל. במרכז הקישור ישחקו גוארדאדו לצידו של הקטור הררה מפורטו, שפתח את העונה ביציעי הדרגאו, ונכון לכרגע חזר בגדול והוא השחקן הכי טוב של פורטו עד עתה. בפורטו כבר מתכננים למכור את הררה בקיץ וטורניר טוב שלו יעזור למועדון לקבל את מלוא סכום סעיף השחרור (45 מיליון יורו). בגזרת המחליפים ישנם שמות כמו לואיס מונטס מקלוב לאון, מרקו פביאן מפרנקפורט, רודולפו פיזארו הצעיר שפשוט מציג יכולת עילאית השנה במדי פאצ'וקה (ואף כבר שער בכורה במדי הנבחרת לפני חודש מול סנגל מבישול של לא אחר מאשר חברו לקבוצה, צ'וקי לוזאנו) וקרלוס אסקיבל הוותיק מטולוקה.

הקטור הררה. מהיציע בדרגאו לאחת הגדולות של אירופה?

הקטור הררה. מהיציע בדרגאו לאחת הגדולות של אירופה?

הבטחתי שנחזור למשחק האגפים, וגם לטורניר האולימפי, ואני מקיים:

מבחינה התקפית, אוסוריו היה רוצה לפתוח באגפים עם הירבינג "צ'וקי" לוזאנו מפאצ'וקה וחסוס "טקאטיטו" קורונה מפורטו, כאשר בחוד נמצא כמובן חוויאר "צ'יצ'אריטו" הרננדס שפשוט לא מצליח להפסיק להבקיע (ועל הדרך סתם השנה פיות של מבקרים על ימין ושמאל, גם של איזה הולנדי אחד, שמתעסק בהצגות לשופטי הקווים). על הספסל יחכו יורגן דאם מטיגרס (אחד השחקנים הכי מהירים בעולם, תבדקו בפיפ"א), חברו לקבוצה חוויאר אקינו שפורח במקסיקו לאחר שחזר מהתקופה הלא מוצלחת בוויאריאל וראיו ויאקנו, ראול חימנז מבנפיקה ליסבון, אוריבה פראלטה מקלוב אמריקה, ואם ישנו את הרגלי הבילויים וההתנהגות שלהם מחוץ למגרש, אז גם קרלוס וולה וג'יו דוס סנטוס.

אבל פה נחה הבעיה: טקאטיטו ולוזאנו מתחת לגיל 23 ושניהם יכולים להשתייך לסגל הנבחרת האולימפית. בעוד שטקאטיטו (שסגנון המשחק הפנטסיסטי והמהנה שלו פשוט שובה את הלב והעין) כבר משתייך באופן קבוע לסגל הנבחרת הבוגרת, ונחשב לשחקן "באנקר" בהרכב של מקסיקו, לוזאנו רק עושה את צעדיו הראשונים בסגל הבוגר, ולמרות שכבש שער בכורה השבוע מול קנדה במשחק הבכורה הרשמי שלו (כבר שיחק במשחק הכנה אחד לפני חודש מול סנגל), הוא עדיין "בין שתי נבחרות" והחשיבות שלו לנבחרת האולימפית היא גדולה מאוד.

צפו בשער הבכורה של הירבינג לוזאנו במדי נבחרת מקסיקו:

https://www.youtube.com/watch?v=6nmu_bcQn-s

להרבה נבחרות יש את ההתלבטות "האולימפית" בקיץ הקרוב. בארגנטינה למשל, טאטא מרטינו כבר הצהיר שמסי ישחק בקופה אמריקה, ולא ייסע לריו, בעוד שבברזיל, ניימאר כבר הבהיר לראשי בארסה שהוא לא חוזר לספרד עד לאחר תום הטורניר האולימפי.

במקסיקו, באופן רשמי לנבחרת הבוגרת ישנה עדיפות, וכך מצהירים כולם. כולל ראול גוטיירז, מאמן הנבחרת האולימפית. מצד שני, שחקנים כמו לוזאנו, פיזארו ואורבלין פינדה (שגם זומן לצמד המשחקים מול קנדה, למרות שלא שותף), יכולים מאוד לעזור למקסיקו לנסות לשמור על התואר האולימפי.

ההתלבטות לא פשוטה. זוכרים את מטרה מספר 3? אז במקסיקו מאמינים שעם סגל מלא, בטורניר שהיא באופן מעשי הנבחרת הביתית (הטורניר יתקיים על אדמת ארה"ב, אבל בכל המשחקים יהיה רוב מוחלט של אוהדי מקסיקו, ולא משנה מול איזה נבחרת), הם יצליחו לעמוד במטרה. כן גם בזאת שמתגלגת במסדרונות ולא מכריזים עליה באופן רשמי.

והכל החל מאותה צ'ילנה, "אפקט הפרפר" של ראול חימנז.