ארכיון חודשי: דצמבר 2015

הנעליים הגדולות של רפא

בשנת 1996 שחקן צעיר בן 17 מהעיר זמורה בפרובינציית מיצ'ואקאן, ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצת אטלס גואדלחרה. השחקן הצעיר שיחק בתור בלם והוא עונה לשם רפאל מארקז אלבארז. רפאל מארקז המשיך לשחק בשלוש השנים הקרובות במועדון. בקיץ 1999, מארקז נקרא לשורות נבחרת מקסיקו לקופה אמריקה שהתקיים בפרגוואי ושם השתנה גורל הקריירה שלו.

מונאקו מהליגה הצרפתית שלחה סקאוט שיעקוב אחרי פבלו קונטרראס הצי'ליאני במשחקה של צ'ילה מול מקסיקו. מקסיקו ניצחה 1:0 משער של לואיס "אל-מטאדור" הרננדז (אין קשר לחוויאר), אבל השם שנרשם בפנקס היה דווקא של רפאל מארקז. עוד לפני סיום הטורניר, מארקז כבר היה שחקנה של מונאקו (דרך אגב, גם קונטרראס נרכש על ידי המועדון).

מארקז בצעירותו במדי אטלס גואדלרחה

מארקז בצעירותו במדי אטלס גואדלרחה

במונאקו רפא זכה באליפות בעונת הבכורה שלו והציג יכולת גבוהה מאוד בעמדת הבלם וגם בעמדת המגן הימני. זה היה עניין של זמן עד שמארקז יעבור לאחת הגדולות של אירופה ובשנת 2003 הוא אכן ביצע את המעבר, ועבר לברצלונה, בה זכה בכל תואר אפשרי. כמובן שהוא נהפך לאחד הבלמים הטובים בעולם וגם בתור קשר אחורי הוא שיחק בצורה יוצאת מן הכלל. בשנת 2010 עבר מארקז לניו-יורק רד בולס, בה הציג יכולת סולידית, אבל לא משהו שהזכיר את היכולת שלו מברצלונה ובשנת 2012 חזר רפא למקסיקו לקלוב לאון. בקלוב לאון זכה רפא פעמיים ברצף באליפות המדינה ובקיץ 2014 חזר חזרה לאירופה, הפעם להלאס וורונה האיטלקית, בה הוא עדיין משחק כיום.

לאורך כל השנים האלו רפא שיחק בנבחרת והשתתף כמעט בכל טורניר גדול. מארקז הוא השחקן הראשון (וכרגע גם היחיד) בהיסטוריית הכדורגל ששימש כקפטן בארבעה טורנירי מונדיאל. נכון להיום הוא מחזיק ב-129 הופעות במדי נבחרת הטריקולור.

רפא מארקז במדי הנבחרת

רפא מארקז, היחיד ששימש קפטן בארבע מונדיאלים.

אבל גם רפא מארקז הוא אנושי ולמרות ההיסטוריה היפה מלאת הרגעים המאושרים, הגוף כבר לא מה שהוא היה, הרגליים כבר בקושי סוחבות (מספיק לראות אותו העונה במדי וורונה בשביל להבין כמה קשה לו לזוז), ולמרות הניסיון הרב, זמנו של רפא בתחומי המגרש קצוב לזמן קצר מאוד. רפא יחגוג 37 חורפים בפברואר הקרוב, והפרישה היא רק עניין של זמן.

במקסיקו מדווחים שמארקז כנראה יחזור בקרוב לאטלס לעונת פרישה בקבוצת נעוריו, ואולי אפילו יזומן בתור אחד משלושת השחקנים המותרים מעל גיל 23 לסגל נבחרת מקסיקו לאולימפיאדה בניסיונה להגן על התואר בו היא מחזיקה מאולימפיאדת לונדון.

לרפא מארקז הייתה קריירה מאוד עשירה וארוכה שיכולה למלא מאמרים שלמים על כדורגל, והייתי יכול להמשיך לכתוב עליו בפוסט הזה, אבל אני הולך לכתוב דווקא על "המועמדים" להחליף את רפא במרכז ההגנה של נבחרת מקסיקו. כדאי לציין שעד לפני שנה-שנתיים הייתה דאגה אמיתית במקסיקו לגבי היום בו רפא יפרוש. לא היה נראה שיש הרבה בלמים טובים באופק והיו אפילו קולות שקראו לאזרח את אחד ממגוון הזרים שמשחקים בעמדת הבלם במקסיקו ולהביא אותו לשחק בנבחרת. כמובן שזהו פיתרון טוב, אבל במקביל זהו פיתרון שהיה מסתיר מצב עגום בו לא מפתחים שחקנים צעירים וצריכים "לייבא" כשרונות מבחוץ. לשמחתי בשנים האחרונות התפתחו כמה שחקנים טובים ומוכשרים מאוד במקסיקו עצמה.

לפנ שאתחיל בפירוט, אני אציין שהמועמדים כולם הם בלמים שמשחקים בצד ימין של מרכז ההגנה ואם משחקים במערך עם 3 בלמים, אז גם בעמדת הבלם המרכזי. בדיוק בעמדה של מארקז.

כיום ישנם 3 בלמים שמשחקים באופן קבוע יחסית בעמדה הזאת במדי הנבחרת כאשר רפא לא על המגרש: פרנסיסקו "מאזא" רודריגס, הוגו איילה ודייגו רייס. שני הראשונים יחסית מבוגרים. רודריגס בעצמו על סף פרישה (הוא בן 34), ואיילה אמנם יותר צעיר (בן 28) ואפילו זכה לאחרונה עם טיגרס באליפות מקסיקו, אבל מאז ומעולם הוא נחשב שחקן סגל "חילופי" שמשחק בנבחרת רק בטורנירים ומשחקים לא חשובים.

דייגו רייס הוא המועמד הראשון שלנו:

רייס, בן 23, סוג של "ילד פלא" שמחזיק כבר ב-32 הופעות במדי הנבחרת וזכה במדיה בכמה תארים, כולל אולימפיאדת לונדון וגביע הזהב האחרון. הוא גם זכה עם נבחרת הנוער במקום השלישי במונדיאליטו בשנת 2011. רייס הוא המועמד הטבעי שעליו מדובר כבר כמה שנים טובות. בנוסף, רייס הציג תיאום מצויין עם הקטור מורנו (הבלם השמאלי) בהגנת נבחרת מקסיקו. רייס משחק העונה בריאל סוסיאדד בהשאלה מפורטו לאחר שנתיים שבהן בקושי ראה דקות משחק בקבוצה הפורטוגלית. רייס זכה באליפות מקסיקו עם קלוב אמריקה בהיותו סה"כ בן 20 וזאת לאחר ששימש שחקן הרכב כבר החל מגיל 18. רייס שחקן מאוד טכני ומהיר בעל ראיית משחק טובה. החיסרון המהותי של רייס הוא חוסר פיזיות. הוא מאוד רזה והוא לוקה בנוסף גם במשחק עם רגל שמאל. העונה בריאל סוסיאדד רייס מציג יכולת טובה יחסית ואם ישפר את הפיזיות שלו, יכול להיות שהוא יחזור לפורטו מהדלת הראשית.

רייס במדי סוסיאדד. המחליף הטבעי לרפא?

רייס במדי סוסיאדד. המחליף הטבעי לרפא?

המועמד השני שלנו הוא קרלוס סלסדו:

לקרלוס סלסדו בן ה-22 יש סיפור מעניין ולא שיגרתי. הוא גדל במחלקת הנערים של צ'יבאס גואדלחרה, עבר לשחק בקבוצת הנוער של טיגרס ולאחר מכן עבר לשחק צפונית לגבול בריאל סולט לייק מליגת ה MLS. בינואר 2015 הודיעה צ'יבאס שהיא רוכשת אותו בחזרה, מהלך שהרים הרבה גבות במקסיקו אבל סלסדו גרם לכולם לאכול את הכובע. הבלם הציג יכולת מצויינת לאורך העונה ובקיץ קיבל זימון לסגל המשני שייצג את מקסיקו בקופה אמריקה. גם בעונה האחרונה שהסתיימה עתה המשיך סלסדו להציג יכולת גבוהה ומספר מועדונים באירופה (לדוגמא: PSV ההולנדית, בנפיקה ליסבון הפורטוגלית, שאלקה מגרמניה ועוד..) כבר שלחו סקאוטרים לעקוב אחריו. נכון להיום, סלסדו נחשב כבלם הכי מבטיח (אפילו יותר מרייס) והיתרון שלו מול רייס נובע מהעובדה שהוא בלם עם נוכחות פיזית מרשימה, למרות שהוא פחות מהיר מרייס. סלסדו כנראה לא יהיה בסגל לקופה אמריקה הקרוב מכיוון שהוא מיועד לפתוח בהרכב הנבחרת האולימפית בריו, אבל לאחר מכן כנראה יצורף לסגל הנבחרת הבוגרת באופן קבוע.

קרלוס סלסדו, סתם המון פיות.

קרלוס סלסדו, סתם המון פיות.

המועמד הבא שלנו הוא ג'ורדן סילבה:

סילבה, בן 21, משחק בקבוצת טולוקה ולמזלו יש לו מורה מצויין שמשחק לידו במרכז ההגנה של "הדיאבלוס רוחוס": פאולו דה סילבה (האגדי), הבלם הוותיק והמצויין של נבחרת פראגוואי. צמד "הסילבות" מציג תיאום טוב מאוד בהגנת טולוקה והעובדה שמאחוריהם עומד אלפרדו טאלאברה (שוער סגל נבחרת מקסיקו) עוזרת עוד יותר לג'ורדן הצעיר. סילבה, שערך את הופעת הבכורה שלו בהרכב טולוקה בהיותו בן 19, העיד שבתחילת הקריירה שלו בתור הבלם הפותח של טולוקה הוא שמע המון הערות משני השחקנים הנ"ל שעזרו לו ללמוד "תוך כדי תנועה" ושיפרו את המשחק שלו ואת קבלת ההחלטות שלו. הוא טוען שהיום הוא שמח שהם כמעט לא מעירים לו יותר…ג'ורדן הוא בלם גבוה וחזק פיזית, שמזכיר מאוד את פרנסיסקו רודריגז ואם יש משהו שהוא בוודאות למד מפאולו דה סילבה, זה כיצד להבקיע שערים בנגיחה. החיסרון של ג'ורדן זה שהוא לוקה במהירות שלו, ומול שחקנים קטנים וזריזים הוא חייב לרתום את "הניסיון" שהוא קיבל מחבריו להגנה על מנת להרוס את התקפות היריב. גם סילבה שייך לסגל הנבחרת האולימפית ובקיץ הקרוב יטוס לריו, אך אם ימשיך בקצב ההתקדמות שלו, זה לא יפתיע אף אחד אם הוא ייקרא לסגל הנבחרת הבוגרת.

ג'ורדן סילבה. בלם צעיר שמוקף בניסיון.

ג'ורדן סילבה. בלם צעיר שמוקף בניסיון.

המועמד האחרון שלנו הוא סזאר מונטס:

מונטס, הצעיר מבין כל המועמדים, רק בן 18 וכבר רשומה פיסת היסטוריה על שמו: ב-2 לאוגוסט 2015, בנפיקה ליסבון שיחקה משחק ראווה מול מונטריי לרגל חנוכת איצטדיונה החדש של מונטריי. מונטס נכנס לשחק במחצית ו-3 דקות לאחר מכן הבקיע את השער הראשון אי פעם באיצטדיון BBVA BANCOMER MONTERREY. המשחק הסתיים בתוצאה 3:0 לטובת המקומיים, אבל מבחינה אישית מונטס עלה על דרך המלך. למרות גילו הצעיר מונטס הפך לשחק הרכב בקבוצה והציג יכולת לא רעה בכלל. הוא בלם גבוה ומהיר, אבל חוסר הניסיון ניכר במשחק שלו ולצד משחקים טובים מאוד הוא ביצע כמה טעויות ששחקן מנוסה כנראה לא היה מבצע. במידה והוא ישפר את קבלת ההחלטות וראיית המשחק שלו, צפוי לו עתיד מזהיר. וזה לא משהו שאני אומר רק על דעתי. גם רפא מארקז עצמו התייחס למונטס וזהו ציטוט של דבריו. אלמנט נוסף שכדאי למונטס לשפר הוא ההיבט הפיזי. ניתן לומר שהוא מזכיר מאוד את דייגו רייס. מונטס כנראה ייאלץ להשתפשף עוד קצת בטרם ייקרא לנבחרת, אבל כמו שזה נראה כרגע, מקומו בסגל נבחרת הנוער למוקדמות אליפות העולם עד גיל 20 נראה מובטח.

סזאר מונטס, צעיר המועמדים אבל עם פיסת היסטוריה בכיס

סזאר מונטס, צעיר המועמדים אבל עם פיסת היסטוריה בכיס.

רפאל מארקז אלבארז ישאיר נעליים גדולות מאוד. אפילו ענקיות. מעניין מי יצליח להיכנס בהצלחה לנעליים האלו. מועמדים לא חסרים.

גם בגיהנום יש תקווה

לפני כמה שבועות יצא אלחנדרו ואסקז נארינו בן ה-17 מביתו בשכונת פאסו דל נורטה בעיר חוארז בשביל לקנות לאביו מתנת יום הולדת. אלחנדרו מעולם לא חזר לביתו. חלומו של אלחנדרו היה ללכת ללמוד בארה"ב ולהגר לצד השני של הגבול. משפחת ואסקז אינה משפחה ענייה, ובמונחים של העיר חוארז היא אפילו משפחה בורגנית (אבל לא מעשירי העיר), ומעבר לצד השני של הגבול לתקופות קצרות לא היה דבר חריג. מחלון חדרו של אלחנדרו רואים את העיר האמריקנית אל פאסו, שנמצאת במרחק פיזי של 20 מטר מחלון הבית, אבל במרחק הרבה יותר גדול מבחינת החלום להגר באופן קבוע. בדרכו חזרה הביתה הוא נתקל בקו האש בין קרטל הסמים של חוארז וכוחות המשטרה המקומיים. אלחנדרו נהרג יחד עם עוד ארבעה אנשים חפים מפשע. בתיק הגב של אלחנדרו נמצאה חולצה של מועדון הכדורגל המקומי FC JUAREZ שהייתה מיועדת להוות מתנה לאביו.

בחדרו של אלחנדרו ישנו צעיף של המועדון והוא הלך לכל משחקי הבית של המועדון העונה. כאשר אביו הסכים להתראיין הוא הזכיר רק במילים בודדות את חלום ההגירה לארה"ב, אבל דווקא כן הרחיב במילים על האהדה של בנו למועדון הכדורגל המקומי. לפני שנחזור למועדון הכדורגל, הנה קצת רקע על המצב בעיר:

העיר חוארז היא כנראה ההגדרה הכי מדוייקת לגיהנום עלי אדמות. יותר מ-40 אחוז מתושבי העיר נמצאים מתחת לקו העוני (המקסיקני – רק תדמיינו כמה נמוך זה). כר פורה לגיוס צעירים לקרטלי הסמים. בנוסף, מתחילת 2015 נרצחו יותר מ-700 איש בפעולות שקשורות לקרטלי הסמים המשתוללים בעיר. תוחלת החיים בעיר עומדת על 51 לגברים ו68 לנשים לעומת שאר מקסיקו, בה תוחלת החיים היא 73 לגברים ו79 לנשים. הבדל תהומי.

קרטלי הסמים עושים ככל העולה על דעתם ורצונם ברחבי העיר, והמשטרה המקומית חסרת אונים. תופעות של שוטרים מושחתים הן עניין שבשגרה (לא מפליא בהתחשב בעובדה שקרטלי הסמים משלמים להם פי כמה וכמה יותר כסף מאשר המשכורת שלהם), והביקוש הגבוה לצריכת סמים ברחבי ארה"ב רק מתדלק את מעגל האלימות.

סצנה מוכרת מידי מרחובות חוארז.

סצנה מוכרת מידי מרחובות העיר חוארז.

אבל גם בתוך הגיהנום שנקרא סיודד חוארז, ישננו מקום אחד מוגן. מקלט שאינו חשוף לזוועות שמתרחשות מחוץ לכותליו. קרטלי הסמים לא דופקים חשבון לאף אחד (למשטרה, לאזרחים, ואפילו לא לאמריקאים), ולא בוחלים באלימות. הם בונים אלפי מנהרות מתחת לגבול לתוך השטח האמריקאי ואפילו מנסים לשחד מידי פעם כוחות משטרה אמריקאיים (בדר"כ ללא הצלחה), אבל למגרש הכדורגל הם לא מעיזים להתקרב. זהו בעצם גן עדן בתוך הגיהנום. 

באי השפיות הזה, החיים מתנהלים כסדרם. אוהדים מגיעים לעודד את הקבוצה המקומית וזוכים לכמה שעות של שקט נפשי. הקבוצה המקומית, מועדון כדרוגל חוארז, נוסדה רק לפני כחצי שנה (במקסיקו הקבוצות הן כמו בארה"ב, ניתן להקים קבוצת פרנצ'ייז בליגת המשנה), על ידי חברת מאונטיין סטאר ספורט. חברה שמתמחה במכירת ציוד ספורט וארגון אירועים ותחרויות. הקבוצה מנוהלת על ידי אלחנדרה דה-לה-וגה, אשת עסקים שגרה באל-פאסו, אבל עם קשרים חזקים מעבר לגבול (בעלת השליטה בדומינוס פיצה בעיר חוארז לדוגמא).

הקבוצה המקומית נבנתה בצורה טובה והמושכות ניתנו לסרחיו אורדוניה, מאמן שעבר בחצי מקבוצת ליגת המשנה במקסיקו. אורדוניה ניצל את הניסיון הרב שלו והבין שעל מנת שהקבוצה תצליח היא צריכה תמהיל טוב של שחקנים זרים עם ניסיון בין לאומי וצעירים מקסיקנים מוכשרים. הקבוצה החתימה את הקשר ההתקפי אדגר פאצ'קו שגדל באטלס ושיחק גם בטיגרס בליגה הבכירה (ואפילו מחזיק במספר מועט של הופעות בנבחרת מקסיקו) בתור הקפטן של הקבוצה. לידו בקישור הקבוצה הביאה את דרליי הברזילאי בהשאלה מקלוב לאון, את אלכסנדר לארין ההונדורי מטיגרס ומאחוריהם בקישור האחורי את אדגר מחיאה מצ'יבאס (גם כן בהשאלה). בחוד משחק חואקין אלונסו הרננדז, שחקן נבחרת ארה"ב האולימפית (שנולד וגדל באל-פאסו למשפחה שמקורה בחוארז), ולידו משחק כוכב הקבוצה והמבקיע המצטיין שלה החלוץ הברזילאי לאנרדו קאריחו ששיחק כמה עונות בסין והשנה הבקיע 12 שערים ב-19 הופעות.

שחקני חוארז בצילום קבוצתי

שחקני חוארז בצילום קבוצתי

עונת הבכורה הסדירה של המועדון הסתיימה בצורה מאוד מוצלחת ועלייה לפלייאוף. גם בפלייאוף הקבוצה מצליחה והגיע לגמר הפלייאוף מול אטלאנטה מקנקון. במשחק הראשון חוארז הפסידה 1:0 ותקווה לנצח בהפרש של שני שערים ומעלה בשביל להבטיח את השתתפותה במשחק העלייה לליגה הבכירה לאחר הקלאוסורה (במקסיקו אלופות האפרטורה והקלאוסורה בליגת המשנה משחקות משחק על העלייה לליגה הבכירה).

נחזור לדברי האב האבל של אלחנדרו: "לאלחנדרו היה חלום שנגדע. לא בגלל קרטלי הסמים, הם רק תוצאה בגלל שלא הייתה כאן תקווה. עכשיו יש כאן תקווה. ילדים יחלמו להיות שחקני כדורגל, לא חיילים בקרטל סמים". למשפחת ואסקז נארינו זה כבר מאוחר מידי, אבל לילדי העיר חוארז יש אור ותקווה לעתיד טוב יותר. לתקווה הזאת קוראים FC JUAREZ.