ארכיון הקטגוריה: מחיקנוס ביבשת הישנה


I Remember it like it was yesterday. First day in the university and a younger version of me entered his first class on his first day. I chose to sit in one of the higher rows in the auditorium, with a centric location so I could get a good view of the class and the professor. I'm not sure if it was the excitement of a young freshman or that the presentation by the professor was extradentary, but no doubt that all of the other student around me were impressed as well. But What I recall better than anything else, happened after the professor finished his presentation & just before he dismissed us to our next class. He told us: "Don't believe to what I just told you. Go and check it yourself. think for yourself and develop an independent way of thinking". I left the auditorium somewhat confused.

You probably ask yourself how university adventures of the writer are related to Mexican Football. plain answer: nothing. Unless you watch Andres Guardado interview for BeIN Sports. Guardado, Captain of the Mexican National team, talks about the shortage of Mexican players in the highest levels & in a rare case for Mexican player, openly criticizing the system. you can watch his interview (alongside Diego Lainez) here:

(Video from BeIN Sports USA YouTube channel)

Before we go back to understand the importance of the criticizing act itself, let use the declarations made by Guardado to explain about the structure of the Mexican professional football. The league structure in Mexico is operated the Liga MX (also known as Liga BBVA Bancomer for sponsorship reasons) under the FMF (Mexican Football federation). Liga MX manage the 2 professional football leagues: the Liga MX & Ascenso league (2nd tier). The decision makers for the Liga Mx are the owners of the clubs, as they invest money into the structure of the leagues in addition to their clubs as well. This way of operating has its advantages & disadvantages as well. As the owners invest their money in the league, they have very strong interest that the league will be attractive and therefore, the level of the league is high. In a football passionate country like Mexico, it's imperative that the most important sport will be good and enjoyable to the regular fan. the Mexican league is arguably the richest league in the Americas, and one of the 3 best leagues as well in terms of quality of the game. Large amounts of money attract international players from all over Latin America (in exception of Brazil that has a strong and rich league as well), while give the average fun a good value for his money with a good stadium’s infrastructure and a competitive league.

The other side of the coin is not less important: having the club owners running the show, creates several inconveniences to the game and for the players. Some club owners hold more than 1 club. Grupo Pachuca for example own Tuzos de Pachuca & Club Leon as well. Yes, technically the owners of those 2 clubs are 2 different people. Jesus Martinez own Pachuca while the president of Club Leon is Jesus Martinez Jr. Yes, you read it correctly. It is his beloved child. There are many more examples (Grupo Orlegi own Santos Lagua & Tampico Madero from the 2nd tier), so even if we believe that the players are professional and the clubs not "helping" each other on the playing pitch, there are some major issues that affects the players anyway. The main issue is the transfers of players between clubs. Not always, but sometimes "inside Deals" between to clubs from the same group not benefit the players but the club itself.

Let's take the case of Juan Jose Macias from Club Leon as an example: Macias, 19 years old very talented striker, belong to Club Deportivo Guadalajara, also known as Chivas. Chivas has a sub team in the 2nd tier named Zacatepec where Chivas send young players who grew in the club great academy, so they can get more experience and play time. The reality is that Zacatepec serve also as a tool for an elimination process. Not all the players from the academy would get to play in the Senior team, so only those who really impress in Zacatepec will be considered to play for Chivas. Back to Macias. The youngster has been told that he will be loaned to Zacatepec this season as most of the young players, but then happened something unexpected: Macias refused. Eventually Macias was loaned to Club Leon, where he is proving his quality and show his abilities in the highest tier of Mexican football. but cases like Macias are rare in Mexican Football.

Another case is Osvaldo Alanis. Today, Alanis play in the Spanish 2nd tier side Real Oviedo. Alanis played for Chivas and his contract were to be expired. Alanis wanted to move to Europe and refused to sign a new contract with Chivas. Then the pressure has started: Alanis was banned from the senior team Training and was ordered to practice with the youth team of the club. Alanis went to train with the youngsters and when his contract finished, he moved to Getafe last summer, only to move 2 months afterwards to Oviedo. Really important to mention: Had Alanis were to renew his contract with Chivas, he would probably earn a very nice amount of money. but Alanis wanted to go play in Europe and was willing to sacrifice for that purpose. Those examples bring us back to Guardado interview:

Guardado recognize several issues that affect the Mexican football improvement. Rich league in Mexico means that most of the Mexican players will prefer to stay in familiar culture of Mexico, rather than take the chance and risk outside, sometimes for less money that they can earn in Mexico. For a football player, who's earning potential is 15 years at most, it's a crucial element. Another important element that Guardado is talking about is the European citizenship. Even if a Mexican player is willing to take the risk and try his luck in Europe, many times it's actually the European clubs that are reluctant to use one of their non-European spots for a player with no experience in Europe. Contrary to many Argentinians/Uruguayans/etc… that can get a European passport because a grandmother/Father who is or was born in Europe, vast majority of the Mexican players doesn't have this kind of a connection. A good example is Miguel Layun, who is from a mixed Lebanese & Spanish origin. His Spanish origin got him a Spanish Passport, so regardless his proven ability and good quality as a player, European clubs where more open to sign him. But then, the most interesting point in Guardado's interview is his critics for those who manages the Mexican Football.

Andres Guardado. Well respected in Real Betis as well. (Andres Guardado Twitter)

One most say, that Guardado's situation is almost unique. Guardado isn't part of the "system" for 12 years now, since he moved from Atlas Guadalajara to Deportivo la Coruña back in 2007. Guardado has earned enough money in his life so he won't need to work not even one more day of his life if he chooses to do so. He also earned enough respect during his career, and his status as the national team captain, basically makes him "Untouchable". Although Guardado expected go back to Atlas Guadalajara to a retirement season in the next couple of years, he will do that as a choice, not as a necessity. This situation allows him to open freely without any fear for his career. Guardado Understand that more Mexican players in Europe, means better quality for the Mexican football. Yes, the league in Mexico is good and Enjoyable, but playing outside makes you a better and more complete player. Better players mean that the chances of success is higher. Both for the players itself and for the National team as well. Although Guardados doesn't said it directly, one can understand between the lines that Guardado Believe in it. Guardado not only talks. He also acts: couple of years ago he was one of the supporters & founders of the Players Union, who's role is to promote the right of the players in front of the club owners. Criticizing directly the club owners in Mexico of thinking about money instead of what best for Mexican football, shows that Guardado not only became Richer and more experienced football player, He also developed an independent point of view. One that will be beneficial for him, but let's hope that also for the Mexican football.

Andres Guardado didn't study with me in the University, but rest assure that my University professor would be proud of him.

הקוסם שנופל וקם

27 לאוגוסט 2017, דקה חמישית באיצטדיונה הביתי של בראגה, חסוס "טקאטיטו" קורונה מקבל כדור על סף הרחבה ובמקום לבעוט לשער, הוא מקפיץ עם העקב מעל הבלם שמולו ומבקיע את אחד השערים היפים של העונה בפורטוגל. כזה הוא קורונה, פנטזיסטה שאוהב לבצע קסמים על המגרש. שחקן שהקלישאה "שחקן שקונים בשבילו כרטיס" תפורה עליו. שחקן שמחייך מאוזן לאוזן. לצערו של קורונה, זה היה רגע השיא שלו בעונה החולפת. מאז הכל התרסק.

שבוע לאחר מכן, קורונה נפצע (בפעם הראשונה ולא האחרונה העונה) וחזר בדיוק בזמן לפגרת הנבחרות בנובמבר. קורונה היה אמור להיות באנקר בהרכב של חואן קרלוס אוסוריו, אך השנה הקשה שלו המשיכה עם אסון: אשתו עברה הפלה בשלב מתקדם של ההריון וטקאטיטו נאלץ לעזוב את מחנה האימונים של הנבחרת ולטוס חזרה לפורטוגל בצורה בהולה. עקב העזיבה הבהולה שלו, כלי התקשורת במכסיקו החלו להעלות כל מיני ספקולציות שכללו השערות מרושעות כמו סיפורי בגידה של אשתו והמשך בקשרים שלו עם מאפיה. הספקולציות נזרקו לכל עבר עד שההתאחדות המכסיקנית הוציאה הודעה חריגה שהמפרטת את הסיבה האמיתית, לא לפני שהיא תקפה בצורה ישירה את כלי התקשורת על ההתנהלות שלה.

צפו בטקאטיטו עושה קסמים:


המשך העונה של קורונה לא השתפר. פציעה נוספת והסתגרות שכוללת סגירת כל החשבונות שלו במדיה החברתית הובילו לעוד ספקולציות, מה שלא תרם לביטחון העצמי שלו. גם כשחזר מהפציעה, קורונה לא הצליח לשחזר את היכולת שלו, והיה ניתן לראות שקורונה סובל גם כאשר הוא היה על המגרש. קורונה הוא שחקן שאוהב את המשחק, ויש לו יכולות מדהימות. כאשר הוא שמח, אין שחקן שיכול לעצור אותו והקהל נהנה מהקסמים שלו. הבעיה העיקרית שלו: קורונה מאוד לא יציב וכשהוא לא מרגיש טוב, הוא לא מצליח להשפיע לטובה על המשחק.

וכאן נכנס עניין הביטחון העצמי והשמחה של קורונה. המאמן שלו בפורטו, סרג'יו קונססאו הבהיר במהלך העונה שקורונה שחקן חשוב במערך שלו, ונתן לו צ'אנסים בכל זמן נתון. קורונה אמנם איבד את המקום בהרכב לטובת מוסא מארגה הסנגלי, אבל הפך לחילוף קבוע וברגע שמארגה נפצע לקראת סוף העונה, קורונה קיבל את המפתחות והציג יכולת טובה. מדובר בחדשות מצויינות גם בשביל נבחרת מכסיקו. כולם ידברו (ובצדק) על הירבינג לוזאנו כשחקן שיפרוץ, על צ'יצ'אריטו שאולי סוף סוף יצליח להוביל את ההתקפה של הנבחרת או על אנדרס גוארדאדו שינהל את המשחק של מכסיקו, אבל אם יש שחקן אחד שיש לו ברגליים את היכולת לבצע קסמים ולשבור כל הגנה, מדובר בטקאטיטו.

בכלל, הקלישאות לא מפסיקות במקרה של קורונה, וגם במקרה שלו התזמון הוא הכל בחיים. סיום עונה טוב במדי פורטו וזכיה באליפות תרמו למצב הרוח שלו להשתפר. גם בראיונות שהוא ביצע בימים האחרונים הוא נראה שמח ומלא ביטחון. אבל לא הכל קשור לכדורגל. קורונה ואשתו הודיעו שהיא בהריון והם מצפים לילד שני. נאחל לו מזל טוב ורק בריאות לאישה ולעובר, אבל נציין שקורונה עדיין לא יציב מספיק, ויש לו אתגרים לא פשוטים לפניו. ההגנות של גרמניה ושבדיה הן לא טיול בפארק. גם ההגנה של דרום קוריאה לא תעשה לו הנחות.

טקאטיטו. חיוך של קוסם. (Getty Images)

במקרה של קורונה, ניתן לראות בצורת המשחק שלו ששמחת החיים משפיעה על הכדורגל שלו. במכסיקו מקווים שהוא יופיע למונדיאל עם חיוך על הפנים. גם חובבי הכדורגל היפה מקווים לראות אותו צוחק כל הדרך. הרי מי היה מוכן לשלם בשביל לראות קוסם עצוב?

מיגל לאיון הוא אחד השפים הכי טובים באירופה

השנה היא שנת 1939. הגנרל הצבאי (חנרליסמו) פרנסיסקו פרנקו מכריז על ניצחון במלחמת האזרחים הספרדית ועל ביטולה של הרפובליקה השנייה בספרד. המלחמה גבתה את חייהם של מאות אלפי אנשים וגרמה לעוד כמה מליוני פליטים. בין אותם פליטים היה גיירמו פראדו, חייל בצבא הרפובליקה המאולתר שהפסיד לכוחות הצבא המלכותי תחת פיקודו של פרנקו. גיירמו הספיק להימלט מחיילי הצבא המלכותי ולעלות על ספינה שתיקח אותו לאחת המדינות היחידות שתמכו במשטר הרפובליקני: מקסיקו.

כמה שנים לאחר מכן, יוסוף לאיון הלבנוני מצא את עצמו בדרך למקסיקו גם כן. הפעם לא היה מדובר במלחמה, אלא בהחלטה אישית של אדון לאיון, אשר בחר לעזוב את המדינה הצעירה שזה עתה הוקמה ולעבור לחיות במדינה גדולה ומבוססת.

לא, אין לי כוונה לכתוב שיעור היסטוריה (למרות שמומלץ מאוד להשקיע קצת זמן בקריאה בנושא, במיוחד על מלחמת האזרחים בספרד. פשוט מרתק). זה פשוט רקע שמכין אותנו לסיפור היום. סיפור על בני מהגרים. סיפור על 2 שחקני כדורגל.

תקשורת הספורט העולמית מתמקדת העונה במספר האסיסטים הגבוה שמספק מסוט אוזיל לחבריו לקבוצה. ההייפ סביב אוזיל מוצדק לחלוטין. היכולת שלו מובילה את ארסנל לעונה מצויינת שיכולה להסתיים סוף סוף באליפות (אלא אם לסטר תמשיך במסע המופלא שלה) ונכון לכתיבת שורות אלה, השחקן היחיד באירופה שעוקף את אוזיל במספר האסיסטים הוא חלוצה הארמני של בורוסיה דורטמונד, הנריק מחטריאן שבישל לחבריו לקבוצה 17 גולים מתחילת העונה.

אוזיל, בדרך לעוד אסיסט.

אוזיל, בדרך לעוד אסיסט.

עם כל הכבוד לעונה המצויינת של אוזיל, מחוץ לאור הזרקורים של התקשורת נמצא שחקן אחד, שמשחק בכלל בתפקיד של מגן שמאלי בקבוצה שלו, וכבר מחזיק באותו מספר של בישולים, אבל עם משחק אחד פחות: מיגל לאיון, הנכד של גיירמו, הפליט הרפובליקני הספרדי, ויוסוף, המהגר הלבנוני.

<script async src="//pagead2.googlesyndication.com/pagead/js/adsbygoogle.js"></script>
<ins class="adsbygoogle"
     style="display:block; text-align:center;"
     (adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

פורטו הביאה השנה כמה שחקני רכש שעשו הרבה רעש תקשורתי. חלקם הצליחו יותר (טקאטיטו 'קורונה), חלקם הצליחו פחות (ג'יאנלי אימבולה שכבר נמכר לסטוק האנגלית לאחר חצי עונה מאכזבת), אבל אין ספק שהרכש הכי מוצלח השנה של פורטו, הוא גם אחד הכי פחות מסוקרים. לאיון הגיע בהשאלה מווטפורד האנגלית (טכנית, הוא חתם בגראנדה הספרדית, אבל מדובר באותה קבוצת שליטה) עם אופציית רכישה תמורת 6 מיליון יורו שתפוג בחודש מאי. בפורטו היה חשש גדול מעזיבת שני המגינים שלה, דנילו שעבר לריאל ואלכס סנדרו שעבר ליובנטוס. במקומם הגיעו מקסי פריירה האורוגוואי לאגף ימין ולאיון לאגף שמאל. מקסי עושה את העבודה שמצופה ממנו בצורה טובה והוא רכש מוצלח. לאיון לעומת זאת, לא רק שנכנס לנעלים הגדולות של אלכס סנדרו, אלא כבר נחשב בדרגאו כשדרוג לעומת הברזילאי המצויין.

לאיון מבשל לאבובאקר. סצינה די שכיחה העונה בפורטו.

לאיון מבשל לאבובאקר. סצינה די שכיחה העונה בפורטו.

לאיון, שהחל את הקריירה בוורה-קרוז בתור שחקן כנף, הוסט לעמדת המגן השמאלי בנבחרת מקסיקו על ידי מיגל הררה, שגם אימן אותו בקלוב אמריקה, והתקשה לעיתים קרובות בביצוע פעולות הגנתיות עקב הנטייה הטבעית שלו לחפש את המהלך ההתקפי. בתחילת העונה, לאיון שובץ לעמדה הטבעית שלו בווטפורד, אבל אז הגיעה הצעה מפורטו, ולאיון לא היסס לעבור לפורטוגל. בפורטו לאיון משתף פעולה עם שני מקסיקנים נוספים מהנבחרת, טקאטיטו קורונה והקטור הררה. ההתלבטות לא הייתה קשה במיוחד, למרות שהובהר ללאיון שהוא מגיע על מנת לאייש את עמדת המגן השמאלי.

בתחילת העונה ג'ולן לופטגי לקח את לאיון לשיחה בה הבהיר לו שהוא רוצה שלאיון ישחק בצורה התקפית כמו שהוא אוהב, אבל שהוא אינו מרשה לו לעלות להתקפה במידה ואין שחקן שיכסה על העמדה שלו. לקח ללאיון משחק-שניים להבין את הדינמיקה וכיצד להשתלב בטקטיקה שלופטגי הכתיב לקבוצה, אבל השנה לאיון ממעט לעשות טעויות הגנתיות. מהסיבה הפשוטה שלאיון הבין שהוא לא מצטרף להתקפה אם דנילו או רובן נבס לא מחפים עליו ומכסים את השטח שהוא פינה בהצטרפות להתקפה. פעולות חיוביות התקפיות הוא דווקא עושה, ובכמויות. לאיון שותף ל-33% מהשערים שפורטו כבשה העונה בכל המסגרות (בישולים+גולים). אין אף מגן באירופה שבכלל מתקרב לנתון הזה. אפילו לא מרסלו מריאל מדריד, שנחשב לאחד המגינים הכי התקפיים שיש. לאיון בעל שליטה טובה בשתי הרגליים, והוא יכול להגביה מהאגף השמאלי בשתי הרגליים או לחתוך למרכז ולאיים על השער מרחוק ברגל ימין. כאב ראש לכל מגן שעומד מולו, ולאיון מנצל זאת עד תום.

הנה וידאו קצר שמראה בצורה ויזואלית כיצד לאיון משתמש בשתי הרגליים שלו, גם בהגנה, אבל בעיקר בהתקפה:


לאיון נשאל כבר מה דעתו לגבי מעבר קבוע לפורטו, והוא אמר שבסופו של דבר הכל תלוי במשא ומתן בין שתי הקבוצות. לאור העונה המצויינת והיכולת המשובחת, סביר להניח שפורטו תממש את האופציה במחיר המציאה שלאיון מוצע לקבוצה. אך גם אם פורטו לא תממש את האופציה, לאיון כבר כנראה לא יחזור לווטפורד. לאיון בעל דרכון ספרדי, וכבר ישנן שמועות שמקשרות אותו לקבוצות יותר גדולות מפורטו. חפשו קבוצות עם בעיות בהבקעת שערים, ותראו איך הוא יכול לבשל פיתרון.

הנעליים הגדולות של רפא

בשנת 1996 שחקן צעיר בן 17 מהעיר זמורה בפרובינציית מיצ'ואקאן, ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצת אטלס גואדלחרה. השחקן הצעיר שיחק בתור בלם והוא עונה לשם רפאל מארקז אלבארז. רפאל מארקז המשיך לשחק בשלוש השנים הקרובות במועדון. בקיץ 1999, מארקז נקרא לשורות נבחרת מקסיקו לקופה אמריקה שהתקיים בפרגוואי ושם השתנה גורל הקריירה שלו.

מונאקו מהליגה הצרפתית שלחה סקאוט שיעקוב אחרי פבלו קונטרראס הצי'ליאני במשחקה של צ'ילה מול מקסיקו. מקסיקו ניצחה 1:0 משער של לואיס "אל-מטאדור" הרננדז (אין קשר לחוויאר), אבל השם שנרשם בפנקס היה דווקא של רפאל מארקז. עוד לפני סיום הטורניר, מארקז כבר היה שחקנה של מונאקו (דרך אגב, גם קונטרראס נרכש על ידי המועדון).

מארקז בצעירותו במדי אטלס גואדלרחה

מארקז בצעירותו במדי אטלס גואדלרחה

במונאקו רפא זכה באליפות בעונת הבכורה שלו והציג יכולת גבוהה מאוד בעמדת הבלם וגם בעמדת המגן הימני. זה היה עניין של זמן עד שמארקז יעבור לאחת הגדולות של אירופה ובשנת 2003 הוא אכן ביצע את המעבר, ועבר לברצלונה, בה זכה בכל תואר אפשרי. כמובן שהוא נהפך לאחד הבלמים הטובים בעולם וגם בתור קשר אחורי הוא שיחק בצורה יוצאת מן הכלל. בשנת 2010 עבר מארקז לניו-יורק רד בולס, בה הציג יכולת סולידית, אבל לא משהו שהזכיר את היכולת שלו מברצלונה ובשנת 2012 חזר רפא למקסיקו לקלוב לאון. בקלוב לאון זכה רפא פעמיים ברצף באליפות המדינה ובקיץ 2014 חזר חזרה לאירופה, הפעם להלאס וורונה האיטלקית, בה הוא עדיין משחק כיום.

לאורך כל השנים האלו רפא שיחק בנבחרת והשתתף כמעט בכל טורניר גדול. מארקז הוא השחקן הראשון (וכרגע גם היחיד) בהיסטוריית הכדורגל ששימש כקפטן בארבעה טורנירי מונדיאל. נכון להיום הוא מחזיק ב-129 הופעות במדי נבחרת הטריקולור.

רפא מארקז במדי הנבחרת

רפא מארקז, היחיד ששימש קפטן בארבע מונדיאלים.

אבל גם רפא מארקז הוא אנושי ולמרות ההיסטוריה היפה מלאת הרגעים המאושרים, הגוף כבר לא מה שהוא היה, הרגליים כבר בקושי סוחבות (מספיק לראות אותו העונה במדי וורונה בשביל להבין כמה קשה לו לזוז), ולמרות הניסיון הרב, זמנו של רפא בתחומי המגרש קצוב לזמן קצר מאוד. רפא יחגוג 37 חורפים בפברואר הקרוב, והפרישה היא רק עניין של זמן.

במקסיקו מדווחים שמארקז כנראה יחזור בקרוב לאטלס לעונת פרישה בקבוצת נעוריו, ואולי אפילו יזומן בתור אחד משלושת השחקנים המותרים מעל גיל 23 לסגל נבחרת מקסיקו לאולימפיאדה בניסיונה להגן על התואר בו היא מחזיקה מאולימפיאדת לונדון.

לרפא מארקז הייתה קריירה מאוד עשירה וארוכה שיכולה למלא מאמרים שלמים על כדורגל, והייתי יכול להמשיך לכתוב עליו בפוסט הזה, אבל אני הולך לכתוב דווקא על "המועמדים" להחליף את רפא במרכז ההגנה של נבחרת מקסיקו. כדאי לציין שעד לפני שנה-שנתיים הייתה דאגה אמיתית במקסיקו לגבי היום בו רפא יפרוש. לא היה נראה שיש הרבה בלמים טובים באופק והיו אפילו קולות שקראו לאזרח את אחד ממגוון הזרים שמשחקים בעמדת הבלם במקסיקו ולהביא אותו לשחק בנבחרת. כמובן שזהו פיתרון טוב, אבל במקביל זהו פיתרון שהיה מסתיר מצב עגום בו לא מפתחים שחקנים צעירים וצריכים "לייבא" כשרונות מבחוץ. לשמחתי בשנים האחרונות התפתחו כמה שחקנים טובים ומוכשרים מאוד במקסיקו עצמה.

לפנ שאתחיל בפירוט, אני אציין שהמועמדים כולם הם בלמים שמשחקים בצד ימין של מרכז ההגנה ואם משחקים במערך עם 3 בלמים, אז גם בעמדת הבלם המרכזי. בדיוק בעמדה של מארקז.

כיום ישנם 3 בלמים שמשחקים באופן קבוע יחסית בעמדה הזאת במדי הנבחרת כאשר רפא לא על המגרש: פרנסיסקו "מאזא" רודריגס, הוגו איילה ודייגו רייס. שני הראשונים יחסית מבוגרים. רודריגס בעצמו על סף פרישה (הוא בן 34), ואיילה אמנם יותר צעיר (בן 28) ואפילו זכה לאחרונה עם טיגרס באליפות מקסיקו, אבל מאז ומעולם הוא נחשב שחקן סגל "חילופי" שמשחק בנבחרת רק בטורנירים ומשחקים לא חשובים.

דייגו רייס הוא המועמד הראשון שלנו:

רייס, בן 23, סוג של "ילד פלא" שמחזיק כבר ב-32 הופעות במדי הנבחרת וזכה במדיה בכמה תארים, כולל אולימפיאדת לונדון וגביע הזהב האחרון. הוא גם זכה עם נבחרת הנוער במקום השלישי במונדיאליטו בשנת 2011. רייס הוא המועמד הטבעי שעליו מדובר כבר כמה שנים טובות. בנוסף, רייס הציג תיאום מצויין עם הקטור מורנו (הבלם השמאלי) בהגנת נבחרת מקסיקו. רייס משחק העונה בריאל סוסיאדד בהשאלה מפורטו לאחר שנתיים שבהן בקושי ראה דקות משחק בקבוצה הפורטוגלית. רייס זכה באליפות מקסיקו עם קלוב אמריקה בהיותו סה"כ בן 20 וזאת לאחר ששימש שחקן הרכב כבר החל מגיל 18. רייס שחקן מאוד טכני ומהיר בעל ראיית משחק טובה. החיסרון המהותי של רייס הוא חוסר פיזיות. הוא מאוד רזה והוא לוקה בנוסף גם במשחק עם רגל שמאל. העונה בריאל סוסיאדד רייס מציג יכולת טובה יחסית ואם ישפר את הפיזיות שלו, יכול להיות שהוא יחזור לפורטו מהדלת הראשית.

רייס במדי סוסיאדד. המחליף הטבעי לרפא?

רייס במדי סוסיאדד. המחליף הטבעי לרפא?

המועמד השני שלנו הוא קרלוס סלסדו:

לקרלוס סלסדו בן ה-22 יש סיפור מעניין ולא שיגרתי. הוא גדל במחלקת הנערים של צ'יבאס גואדלחרה, עבר לשחק בקבוצת הנוער של טיגרס ולאחר מכן עבר לשחק צפונית לגבול בריאל סולט לייק מליגת ה MLS. בינואר 2015 הודיעה צ'יבאס שהיא רוכשת אותו בחזרה, מהלך שהרים הרבה גבות במקסיקו אבל סלסדו גרם לכולם לאכול את הכובע. הבלם הציג יכולת מצויינת לאורך העונה ובקיץ קיבל זימון לסגל המשני שייצג את מקסיקו בקופה אמריקה. גם בעונה האחרונה שהסתיימה עתה המשיך סלסדו להציג יכולת גבוהה ומספר מועדונים באירופה (לדוגמא: PSV ההולנדית, בנפיקה ליסבון הפורטוגלית, שאלקה מגרמניה ועוד..) כבר שלחו סקאוטרים לעקוב אחריו. נכון להיום, סלסדו נחשב כבלם הכי מבטיח (אפילו יותר מרייס) והיתרון שלו מול רייס נובע מהעובדה שהוא בלם עם נוכחות פיזית מרשימה, למרות שהוא פחות מהיר מרייס. סלסדו כנראה לא יהיה בסגל לקופה אמריקה הקרוב מכיוון שהוא מיועד לפתוח בהרכב הנבחרת האולימפית בריו, אבל לאחר מכן כנראה יצורף לסגל הנבחרת הבוגרת באופן קבוע.

קרלוס סלסדו, סתם המון פיות.

קרלוס סלסדו, סתם המון פיות.

המועמד הבא שלנו הוא ג'ורדן סילבה:

סילבה, בן 21, משחק בקבוצת טולוקה ולמזלו יש לו מורה מצויין שמשחק לידו במרכז ההגנה של "הדיאבלוס רוחוס": פאולו דה סילבה (האגדי), הבלם הוותיק והמצויין של נבחרת פראגוואי. צמד "הסילבות" מציג תיאום טוב מאוד בהגנת טולוקה והעובדה שמאחוריהם עומד אלפרדו טאלאברה (שוער סגל נבחרת מקסיקו) עוזרת עוד יותר לג'ורדן הצעיר. סילבה, שערך את הופעת הבכורה שלו בהרכב טולוקה בהיותו בן 19, העיד שבתחילת הקריירה שלו בתור הבלם הפותח של טולוקה הוא שמע המון הערות משני השחקנים הנ"ל שעזרו לו ללמוד "תוך כדי תנועה" ושיפרו את המשחק שלו ואת קבלת ההחלטות שלו. הוא טוען שהיום הוא שמח שהם כמעט לא מעירים לו יותר…ג'ורדן הוא בלם גבוה וחזק פיזית, שמזכיר מאוד את פרנסיסקו רודריגז ואם יש משהו שהוא בוודאות למד מפאולו דה סילבה, זה כיצד להבקיע שערים בנגיחה. החיסרון של ג'ורדן זה שהוא לוקה במהירות שלו, ומול שחקנים קטנים וזריזים הוא חייב לרתום את "הניסיון" שהוא קיבל מחבריו להגנה על מנת להרוס את התקפות היריב. גם סילבה שייך לסגל הנבחרת האולימפית ובקיץ הקרוב יטוס לריו, אך אם ימשיך בקצב ההתקדמות שלו, זה לא יפתיע אף אחד אם הוא ייקרא לסגל הנבחרת הבוגרת.

ג'ורדן סילבה. בלם צעיר שמוקף בניסיון.

ג'ורדן סילבה. בלם צעיר שמוקף בניסיון.

המועמד האחרון שלנו הוא סזאר מונטס:

מונטס, הצעיר מבין כל המועמדים, רק בן 18 וכבר רשומה פיסת היסטוריה על שמו: ב-2 לאוגוסט 2015, בנפיקה ליסבון שיחקה משחק ראווה מול מונטריי לרגל חנוכת איצטדיונה החדש של מונטריי. מונטס נכנס לשחק במחצית ו-3 דקות לאחר מכן הבקיע את השער הראשון אי פעם באיצטדיון BBVA BANCOMER MONTERREY. המשחק הסתיים בתוצאה 3:0 לטובת המקומיים, אבל מבחינה אישית מונטס עלה על דרך המלך. למרות גילו הצעיר מונטס הפך לשחק הרכב בקבוצה והציג יכולת לא רעה בכלל. הוא בלם גבוה ומהיר, אבל חוסר הניסיון ניכר במשחק שלו ולצד משחקים טובים מאוד הוא ביצע כמה טעויות ששחקן מנוסה כנראה לא היה מבצע. במידה והוא ישפר את קבלת ההחלטות וראיית המשחק שלו, צפוי לו עתיד מזהיר. וזה לא משהו שאני אומר רק על דעתי. גם רפא מארקז עצמו התייחס למונטס וזהו ציטוט של דבריו. אלמנט נוסף שכדאי למונטס לשפר הוא ההיבט הפיזי. ניתן לומר שהוא מזכיר מאוד את דייגו רייס. מונטס כנראה ייאלץ להשתפשף עוד קצת בטרם ייקרא לנבחרת, אבל כמו שזה נראה כרגע, מקומו בסגל נבחרת הנוער למוקדמות אליפות העולם עד גיל 20 נראה מובטח.

סזאר מונטס, צעיר המועמדים אבל עם פיסת היסטוריה בכיס

סזאר מונטס, צעיר המועמדים אבל עם פיסת היסטוריה בכיס.

רפאל מארקז אלבארז ישאיר נעליים גדולות מאוד. אפילו ענקיות. מעניין מי יצליח להיכנס בהצלחה לנעליים האלו. מועמדים לא חסרים.

סיכום חלון ההעברות

בשבת האחרונה שוחק הדרבי של העיר מקסיקו סיטי בין קלוב אמריקה לבין קרוז אזול. קלוב אמריקה ניצחה 2:0 משערים של אוריבה פראלטה ודריו בנדטו במשחק מהנה עם המון הזדמנויות. הנתון הכי מעניין: בהרכבי שתי הקבוצות ביחד שיחקו רק 6 מקסיקנים שנולדו במקסיקו (כאשר ישנה הגבלת זרים של 5 שחקנים לא מקסיקנים). איך יכול להיות? במקסיקו יחסית קל להתאזרח. דריו בנדטו בעצמו, ארגנטינאי שמחזיק באזרחות מקסיקנית, וישנה אפילו אפשרות שיוזמן לנבחרת מקסיקו בעתיד הקרוב.

מה הקשר לחלון ההעברות?


באופן תיאורטי בלבד, יכולה הקבוצה מצפון פורטוגל לפתוח בהרכבה עם 5 שחקנים מקסיקנים שנולדו על אדמת מקסיקו:

הקטור הררה (כבר וותיק, פותח את עונתו השלישית בפורטו), חסוס "טאקטיטו" קורונה שהגיע מטוונטה, מיגל לאיון שהגיע מווטפורד, ראול גודיניו, שוער נבחרת מקסיקו הצעירה ששיחק שנה שעברה בקבוצת הבת של פורטו ועומאר גואבה הצעיר, שמשחק בקבוצת הבת של המועדון.

זה יותר מכמה וכמה קבוצות בליגה המקסיקנית. באופן מעשי, פורטו כנראה תפתח עם 3 מקסיקנים בהרכבה (אלא אם קסיאס ייפצע, לא שאני מאחל לו כמובן).

למכבי תל אביב ציפה אתגר לא פשוט גם לפני כן בליגת האלופות מול פורטו, אבל עכשיו הוא נהיה עוד יותר קשה. אם מישהו בנה על פוליטיקה שתשאיר את ברהימי בפורטוגל, אז אתמול זה נהפך ללא רלוונטי. טקאטיטו ישחק בכנף, וכאב הראש שהוא יעשה לבן הרוש/זיו/דסה/שפונגין יגרום להם לסיוטים בלילות. מצורף וידאו עם ביצועיו בסוף הכתבה.

גם את מיגל לאיון מכירים טוב מאוד בישראל, כאשר הבקיע צמד מול הנבחרת במשחק ההכנה לפני המונדיאל בו ניצחה מקסיקו את ישראל 3:0 במקסיקו סיטי. שחקן כנף, שיכול לשחק גם כמגן (והביאו אותו לפורטו לשחק בעמדה הזאת, למרות שאני לא אופתע אם יוצב בקישור ההתקפי).

בקיצור, למכבי מצפה אתגר מקסיקני לא פשוט.

9 מקסיקנים יכולים לשחק השנה בליגת האלופות.

9 מקסיקנים יכולים לשחק השנה בליגת האלופות.

בהולנד, הקטור מורנו המצויין חזר להולנד אחרי כמה עונות באספניול, והצטרף לאנדרס גוארדאדו בשורות האלופה PSV וינסה לזכות באליפות ולהצליח לעלות משלב הבתים בליגת האלופות. לתחושתי, מורנו יכול לשחק גם בליגה חזקה יותר מההולנדית, אבל החיסרון שלו בדרכון אירופאי התברר כמשמעותי ביותר.

בגרמניה, צ'יצ'אריטו הצטרף לשורות באייר לברקוזן בחוזה ל-3 עונות תמורת 11 מיליון יורו. לטעמי, מעבר מצויין מבחינת כל הצדדים: הרננדס היה אמור לסיים חוזה העונה והיה עוזב את יונייטד ללא תמורה, ולכן 11 מיליון זאת תמורה לא רעה. לברקוזן מקבלת חלוץ רעב לדקות משחק (שהוריד בדרישות השכר שלו – לא לדאוג, עדיין מרוויח מצויין), שכמעט כל פעם שיחק בעונה שעברה בריאל, הבקיע, ועוד לא דיברנו על העובדה שלברקוזן עתידה לייצר הכנסות שגבוהות פי כמה מסכום ההעברה שלו ומהמשכורת שלו רק ממכירת חולצות לקהל יעד פוטנציאלי של מעל 120 מיליון איש.

וצ'יצ'אריטו? ישחק בליגת האלופות, בצמרת הליגה הגרמנית. ובנינו, כמו שיונייטד נראית מאז עזיבת פרגוסון, יש שיטענו שזאת אפילו לא ירידה ברמה.

חוזרים לפורטוגל, אבל הפעם ליריבה העיקרית של פורטו על תואר האליפות: בנפיקה, שהביאה מאתלטיקו מדריד את ראול חימנז. גם במקרה הזה מסתתר אינטרס עסקי ולא רק מקצועי:

חימנז אמנם לא מתקרב בכלל למספר בחולצות שצ'יצ'אריטו מוכר, אבל עדיין מדובר בשחקן מוכר בכל משק בית מקסיקני, והוא הובא משתי סיבות עיקריות:

1. חלוץ מוכשר מאוד, בן 24, שאם יצליח, ניתן יהיה למכור אותו בחזרה לאחת הגדולות של אירופה. 2. כמו פורטו, גם בנפיקה נכנסה השנה חזק לשוק המקסיקני ורוצה לתקוע יתד במקסיקו. זה מתבטא בכמה צורות, כאשר בנפיקה פתחה בית ספר לכדורגל במקסיקו ונסעה למחנה אימונים שם, בו בין היתר חנכה את האיצטדיון של מונטריי. הבאת חימנז זה בעצם חלק מהפאזל של "מקסיקניזציה" שעוברות הקבוצות הפורטוגליות בעונות האחרונות.

אחרון חביב:

אלן פולידו, חלוצה הצעיר של אולימפיאקוס שהגיע אליה השנה לאחר שיחק בחצי שנה הקודמת במדי לבדיאקוס מתחתית הליגה ביוון. פולידו הוא סיפור מעניין שמזכיר קצת, (אבל רק קצת), את רייכרט:

פולידו שיחק במדי טיגרס כמה שנים והצהיר על כוונתו לשחק באירופה. טיגרס לעומת זאת טענה שהוא חתם על חוזה חדש אצלה והוא הכחיש זאת נמרצות. הדימיון למקרה רייכרט מתחיל כאן: פולידו לא הגיע יותר לאימוני הקבוצה והחל להתאמן לבד. במשך חצי שנה הוא ישב בבית ובסופו של דבר הוא קיבל אישור מפיפ"א לשחק חצי שנה במדי לבדיאקוס. השנה צ'יבאס כבר רצתה לרכוש אותו וסיכמה על העברתו מטיגרס, אבל פולידו במקביל חתם באולימפאקוס. הסיפור לא נגמר באופן רשמי, אבל פולידו קבע עובדות בשטח, מתאמן וגם משחק במדי האלופה היוונית.

נקודה אחרונה לגבי פולידו: הוא היה מועמד למכבי תל-אביב העונה, אבל העניין נפל בדיוק בגלל חוסר הבהירות, ומכבי לא רצה לקחת סיכון.

עכשיו שבו כמה דקות, ותשטפו את העיניים עם כמה ממיטב ביצועיו של חסוס "טקאטיטו" קורונה:

הקיץ השחור של מקסיקו

אני אתחיל עם משהו אופטימי: העתיד של הכדורגל המקסיקני טוב. יש הרבה תקווה ולמרות הבלאגן הנוכחי, יש הרבה סיבות לאופטימיות.

לאחר המונדיאל בברזיל ישבו ראשי ההתאחדות המקסיקנית על מנת לסכם את הטורניר ולהכין תכניות לשנה הנוכחית (על כל מפעליה). אחד האלמנטים הראשיים של התכניות האלה היה עיצוב חדש למדי הנבחרת לקמפיין הקופה אמריקה וגביע הזהב (וגם כל הטורנירים בהם משתתפות הנבחרות הצעירות), דבר מקובל לפני כל טורניר גדול.

ישבו מעצבי ההתאחדות עם מעצבי חברת אדידס ועלו עם התוצאה: מדים שחורים עם סמל ההתאחדות בצבע ירוק על החזה. הם ליוו את השקת המדים עם הסיסמא: "הירוק נמצא בלב".

כולם יודעים שמקסיקו משחקת עם חולצה ירוקה באופן מסורתי, והעיצוב בחדש לא התקבל בעין יפה. לא עזרו ההסברים של אדידס שלפי מחקרים פסיכולוגיים, לשחק עם מדים שחורים "מפחיד את היריב" וזה אמור לשפר את התוצאות של מקסיקו.

ואכן עד עכשיו, השחור אכן שלט בנבחרות המקסיקניות. בצורת המשחק ובתוצאות של הנבחרות:

  • כישלון באליפות העולם עד גיל 20
  • אי העפלה לגמר טורניר טולון היוקרתי לנבחרות אולימפיות (עד גיל 23)
  • כישלון להעפיל משלב הבתים בקופה אמריקה.
  • גם נבחרת הנשים כשלה באליפות העולם, אך שם לפחות לא היו ציפיות, ושם המצב יותר מסובך: הכדורגל עדיין לא מקצועני ולצערי יש עדיין תהליך ארוך עד שהוא יהפך לכזה.

אז מה קרה? הנה ניתוח "השוואתי" לנבחרות הגברים השונות:

גיל ממוצע:

  1. נבחרת הנוער: 19.7
  2. הנבחרת האולימפית: 21.2
  3. קופה אמריקה: 28.4

נכון נבחרת הנוער והנבחרת האולימפית משחקות בטורנירים עם ממוצע גילאים קבוע להבדיל מהנבחרת לקופה אמריקה. אני רוצה להתמקד דווקא בנבחרת לקופה אמריקה:

רק 3 שחקנים בגיל 23 ומטה שיחקו בהרכב הקופה אמריקה הזה (טקאטיטו, ראול חימנז וגואמז). ולא שחסר למקסיקו כשרונות צעירים. העניין הוא שחלק נכבד מהכשרונות האלו היו כמעט באותו זמן בניו-זילנד או בדרום צרפת בטורנירים שלהם. אז נכון, אם מיגל הררה היה מתעקש לזמן שחקן צעיר כזה או אחר לקופה אמריקה, היו חייבים להביא אותו, אבל כאן מתגלה הבעיה הראשונה:

מיגל הררה זימן שחקנים "שלו", ולאו דווקא שחקנים שמגיע להם זימון. מזכיר קצת את אלי גוטמן וגילי ורמוט. הוא זימן שחקנים שהוא מכיר וסומך עליהם (וזה לגיטימי), אבל לא נתן צ'אנס לשחקנים צעירים שהוכיחו את עצמם העונה בליגה. אחד הדוגמאות הבולטות: קרלוס סלסדו מצ'יבאס. בלם בן 21 שהציג עונה מצויינת. בטורניר הקופה הוא זכה לקבל רק 25 דקות, וגם זה רק בתור מגן שמאלי ורק לאחר פציעתו של אדריאן אלדרטה (שהיה מצויין). לעומת זאת, השחקנים הוותיקים יותר כגון הוגו איילה וחואן וולנזואלה לא הציגו יכולת טובה בקופה האחרון, ובנושא הזה הגיעה המון ביקורת על פיוחו הררה.

מפעל כמו הקופה אמריקה הוא הבמה הכי טובה לשחקנים צעירים להוכיח את עצמם. בקופה הקודם בשנת 2011, מקסיקו שלחה את הנבחרת האולימפית, ולמרות שהיא הפסידה את כל שלושת המשחקים שלה, היא צברה ניסיון בינלאומי חשוב, הציגה כדורגל אטרקטיבי ושנה לאחר מכן, אותה נבחרת המשיכה לזכייה באולימפיאדת לונדון.

קרלוס סלסדו - בלם העתיד של מקסיקו?

קרלוס סלסדו – בלם העתיד של מקסיקו?


אחוזי החזקת כדור ויצירת מצבים:

  1. נבחרת הנוער: 56 אחוזי החזקת כדור בממוצע ו -11 איומים לשער
  2. הנבחרת האולימפית: 61 אחוזי החזקת כדור בממוצע ו – 18 איומים לשער
  3. נבחרת קופה אמריקה: 48 אחוזי החזקת כדור ו – 7 איומים לשער

מעניין לראות שנבחרת הנוער שלטה ברוב הזמן בכדור ויצרה מספיק הזדמנויות ועדיין הודחה בשלב הבתים (שבדיעבד מסתבר שהיה הבית הכי קשה בטורניר, מאלי הגיע לחצי הגמר, וסרביה זכתה בטורניר). הסיבה לדעתי: ניהול משחק גרוע של סרחיו אלמגואר, מאמן הנבחרת. וגם כאן, ישנה תופעה של העדפת שחקנים "קרובים" ולאו דווקא שחקנים מוכשרים יותר. הדוגמא הקלאסית: השוער ראול גודיניו, שפתח במשחק הראשון וספג שני שערים (שלא באשמתו), והודח מההרכב במשחקים הבאים. אותו גודיניו, שיחק בקבוצת הבת של פורטו בהשאלה בשנה שעברה, והשנה פורטו מימשה את האופציה עליו תמורת 4 מיליון דולר. האם יש משהו שיודעים בפורטו שאלמגואר לא יודע?

ראול גודיניו - שוער העתיד של מקסיקו

ראול גודיניו – שוער העתיד של מקסיקו

הנבחרת האולימפית שיחקה דווקא טוב, והנתונים כמובן מחזקים את הטענה הזאת. ההפסד שלה ואי העלייה לגמר טורניר טולון היה עקב משחק רע מול מרוקו (לכל נבחרת יש כזה משחק), אבל הנבחרת הותירה רושם טוב ולקראת האולימפיאדה שנה הבאה, יש בהחלט תקווה.

הנתונים לנבחרת לקופה אמריקה מספרים את כל הסיפור: נבחרת שלא הגיעה מוכנה לטורניר, עם שיטת משחק לא מותאמת לשחקנים, ועם ניהול משחק גרוע של המאמן (וזה מתקשר לנקודה הקודמת של העדפת שחקנים מקורבים).

ההתעקשות של מיגל הררה על מערך 5-3-2 גם מול נבחרת כמו אקוואדור ששולחת שחקנים זריזים בין הבלמים, בעצם עלתה לנבחרת בהמשך בטורניר. אפילו עם השחקנים שהררה בחר לעלות איתם היו מציגים יכולת טובה.

כאן המקום לחוות דעה אישית:

גביע הזהב הוא מפעל חשוב, והיות ומקסיקו משתייכת לארגון הקונקאקף, היא מחוייבת להשתתף וכמובן לנסות לזכות בטורניר. זכייה בגביע הזהב זה כרטיס כניסה פוטנציאלי לגביע הקונפדרציות, עוד מפעל שמקסיקו כמובן תרצה להשתתף בו. ועדיין, קופה אמריקה הוא מפעל יותר יוקרתי, עם חשיפה הרבה יותר גדולה (אני מכיר באופן אישי מאות אנשים בישראל שהפסידו שעות שינה בשבועות האחרונים בגלל הקופה), ואם מקסיקו רוצה לגדול ולהשתפר,היא צריכה לשלוח בגל יותר איכותי לקופה אמריקה. גביע הזהב מסתכל במשחק אחד או שניים שבאמת מקשים על מקסיקו (ארה"ב ואולי קוסטה ריקה), אבל לא צריך לשלוח את כל הכוכבים בשביל לנמצח נבחרות קיקיוניות כמו בליז או ניקרגואה. לא היה קורה כלום אם היו שולחים לקופה אמריקה את אוריבה פראלטה או/ו את ג'יאובני דוס סאנטוס, שגם ככה לא ישחקו בהרכב הפותח מול ארה"ב (בהנחה סבירה שזה יהיה גמר גביע הזהב).

צ'יצ'ריטו וגוארדאדו, יביאו את גביע הזהב למקסיקו סיטי?

צ'יצ'ריטו וגוארדאדו, יביאו את גביע הזהב למקסיקו סיטי?


ואני אחזור למצב אופטימי:

למרות הבלאגן ברמת הנבחרות,  הכדורגל המקסיקני פורח. הליגה מעניינת יותר מתמיד (מקום 5 בעולם הממוצע הצופים במגרשים), שחקני חיזוק זרים איכותיים מגיעים לליגה (בראש ובראשונה מארק-אנדרה ג'יניאק – שחקן נבחרת צרפת וסגן מלך השערים בליגה הצרפתית), ופיתוח הכשרונות במקסיקו הוא אחד המובילים בעולם. והדבר שנותן הכי הרבה סיבות לאופטימיות זה מועדונים כמו פא'צוקה, שבוחרת לטפח שחקנים צעירים (תוכלו לקרוא על זה כאן:הירבינג לוזאנו כדוגמא לפיתוח צעירים בפאצוקה).

וכרגיל: גם בתקופות שחורות (רוצים חולצה ירוקה!!):

ויוה מחיקו!!!




תבלין מקסיקני וסיפור אהבה הולנדי

העונה המעולה של PSV "הולידה" המון כוכבים באלופת הולנד, שמאוד סביר שיימכרו בסכומים מאוד יפים לקבוצות הגדולות של אירופה. על ממפיס דפאיי עם 21 שערים העונה יילחמו הרבה קבוצות בקיץ הקרוב (כנראה שייצטרף ללואיס ואן-חאל ביונייטד). גם ג'טרו ווילמס עם 12 אסיסטים כנראה ימצא את עצמו בליגה האנגלית בעונה הבאה, בנוסף לקארים רקיק שיחזור למנצ'סטר סיטי לאחר עונת השאלה ב PSV. גם ג'אורג'ינו ווינאלדום יכניס סכום מאוד יפה לקופתה של PSV.

ובכל זאת, כמו בכל מנה במטבח, התבשיל לא יכול להגיע לשלמות ללא תבלינים. ול PSV השנה היה תבלין. לא סתם תבלין, אלא תבלין מקסיקני. אנדרס גוארדאדו.

גוארדאדו, ניסיון ומנהיגות.

גוארדאדו, ניסיון ומנהיגות.

הוא לא מבקיע הרבה, לא מבשל הרבה, ובכלל, לא מופיע הרבה בסטטיסטיקה של העונה המעולה של PSV, שזכתה באליפות הולנד ונישלה את אייאקס לאחר 4 אליפויות רצופות, אבל הנוכחות שלו הורגשה בכל רגע במגרש.

הוא רק בן 28, אבל בקבוצה צעירה כמו PSV שבה כל השחקנים שמוזכרים למעלה לא עוברים את גיל 24 במקרה של ווינאלדום, וגיל 21  במקרה של ממפיס דפאיי, קארים רקיק וג'טרו ווילמס, הוא מקור השראה וניסיון לכל שאר הצעירים, ובעצם מהווה סוג של בסיס שמאזן את כל צורת המשחק של PSV בעונה החולפת.

גוארדאדו, שהתחיל את הקריירה באטלס גואדלחרה המקסיקנית בתור מגן שמאלי/שחקן כנף שמאלית, שיחק לאורך רוב העונה במרכז המגרש, ובעצם ניהל לצד ווינאלדום את המשחק של PSV.

גוארדאדו, ששיחק עם דודו אוואט בדפורטיבו לה-קורוניה ואחר כך עבר לולנסיה, לא רווה נחת בשנים האחרונות שלו, ולא הירבה לשחק, גם כאשר הושאל בעונה שעברה ללוורקוזן הגרמנית. העונה, ניתן לראות שחדוות המשחק חזרה אליו, וההתאקלמות שלו בהולנד הייתה יותר ממרשימה. בכלל, השנה האחרונה שלו הייתה מצויינת מכל הבחינות, החל ממונדיאל מצויין שלו מבחינה אישית, המשך עם עונה מעולה ב-PSV שהסתיימה באליפות ובסיפור אהבה נדיר בין אוהדי הקבוצה לבינו. והכי חשוב: הולדת בנו הבכור כמה שבועות לפני הזכייה באליפות.

נחזור רגע לסיפור האהבה:

אוהדי PSV ראו את היכולת המצויינת וההשפעה החיובית של גוארדאדו על עונת האליפות של PSV והתאהבו. גוארדאדו שיחק השנה בהשאלה מולנסיה, כאשר ל PSV ישנה אופציית רכישה בסוף העונה. בסופו של דבר PSV מימשה את אופציית הרכישה של גוארדאדו, לא לפני שהקהל המדהים (אין מילה אחרת) של PSV החווה את דעתו בעניין:

והנה דוגמא נוספת לרמת האהבה וההערכה של האוהדים כלפי גוארדאדו. אחד האוהדים ייצר לא פחות ולא יותר מאשר בירה על שמו של השחקן המקסיקני:

הקטור מורנו ואספניול – סיפורה של עונה שחולקה לשתיים

ראיתי אתמול את משחק חצי גמר הגביע בין אספניול לבילבאו והחלטתי להקדיש קצת זמן לנתח את היכולת של אספניול במהלך היעדרותו ולהשוות את התוצאות של הקבוצה מאז חזרתו למגרש.

אין זה סוד שמורנו הוא אחד משלושת הבלמים הטובים בליגה, אם לא הטוב ביותר (ובוודאות הכי אנדרייטד). הבלם שגדל בפומאס, עבר לאלקמאר ההולנדית ובשנים האחרונות משחק באספניול, מציג תמיד יכולת גבוהה ומשחק שקט ובטוח שמקרין על כל הקבוצה.

גם במסגרת הנבחרות של מקסיקו, מורנו מציג יכולת מרשימה. החל מהזכייה ההיסטורית של מקסיקו עד גיל 17 באליפות העולם באותו לילה קסום של שנת 2005 בפרו, המשך בזכיה בגביע הזהב ב 2011 ויכולת מרשימה מאוד גם בנבחרת שהופיעה במונדיאל האחרון. לעולם לא נדע מה היה קורה באותו יום בפורטלזה, לולא מורנו היה נפצע ומוחלף במחצית .

העונה של אספניול החלה ללא מורנו שהחלים מהפציעה רק באמצע חודש דצמבר. היכולת של אספניול הייתה לא טובה (בלשון המעטה) והתוצאות היו בהתאם:

רק 3 נצחונות מתוך 15 משחקים שמהווים 20 אחוז הצלחה, 5 תוצאות תיקו, ו – 7 הפסדים (גרף עם אחוזים מצורף).


אספניול ללא הקטור מורנו


לעומת זאת, עם הקטור מורנו בהרכב, אספניול פשוט קבוצה אחרת. טובה הרבה יותר:

מתוך 17 משחקים, אספניול ניצחה 9 (53 אחוז הצלחה), סיימה בתיקו רק פעם אחת, והפסידה 7 פעמים, כאשר 2 מתוכם היו מול ברצלונה וריאל.  מעניין לראות שמספר ההפסדים (והאחוז בהתאם) דומה, אך "המרת" הנקודות של אספניול מתוצאות התיקו פשוט השתפרה פלאים.


אספניול עם הקטור מורנו


גם אם הוא לא אדם מאמין, אין לי ספק שסרחיו (מאמנה של אספניול) מודה כל יום לאלוהים על חזרתו של מורנו מהפציעה ועל העובדה שאספניול הצליחה להשאיר את מורנו בסגל עד סוף העונה. ממאמן עם עננת פיטורים מעל ראשו, הוא נהפך ל"תגלית העונה" ומתמודד לגיטימי לתואר מאמן העונה, במיוחד עם אספניול תזכה בגביע.

אין לי ספק גם כן שבעונה הבאה נראה את הקטור מורנו בקבוצה יותר גדולה מאספניול.

זימון ליגיונרים למשחקי הידידות מול הונדורס ופנמה

מיגל הררה פירסם את הזימונים של הליגונרים שלו למשחקי הידידות של נבחרת מקסיקו בחודש אוקטובר מול הונדורס ופנמה.

הכותרת הראשית היא שצ'יצ'אריטו חוזר לסגל הנבחרת לאחר שהוא החל לראות דקות משחק ואפילו לכבוש במדי ריאל מדריד. כזכור, צ'צ'אריטו החל את העונה בקצה הספסל של מנצ'סטר יונייטד, ואפילו לא זומן למשחקי הידידות של הנבחרת בחודש ספטמבר.

שחקן שלא זומן לנבחרת, הוא ראול חימנז מאתלטיקו מדריד, והסיפור הוא מעניין:

מיגל הררה רצה לזמן את החלוץ, שביקש לא להגיע לנבחרת על מנת שהוא יוכל להתרכז בהתאקלמות בקבוצה שלו. הררה לא אהב זאת בלשון המעטה, אבל אז הוא קיבל שיחה מפתיעה מלא אחר מאשר דייגו סימאונה, מאמנה של אתלטיקו מדריד. לעולם לא נדע את תוכן השיחה, אבל סימאונה רמז על כך בעצמו שהוא ביקש מהררה באופן אישי לאפשר לראול חימנז להישאר ולהתאמן עם הקבוצה, בתקווה שחימנז יתאקלם ואולי יוזמן למשחקי הידידות של הנבחרת בחודש נובמבר מול הולנד ובלרוס.

שאר המוזמנים הם:

  • הקטור הררה (פורטו)
  • חביאר אקינו (ראיו ויאקנו)
  • גיירמו אוצ'ואה (מלאגה)
  • אריק טורס (צ'יבאס US)

ראול חימנז

ראול חימנז

אנדראס גוארדאדו עבר להולנד

אנדראס גוארדאדו ינסה להציל את הקריירה שלו לאחר שהבין שלא יקבל יותר מידי הזדמנויות בולנסיה. הוא עבר בהשאלה ל פ.ס.ו איינדהובן, שם ינסה המגן/קשר לתפוס מקום של קבע בהרכב. זאת תהיה התחנה הרביעית בקריירה האירופית של גוארדאדו, לאחר דפורטיבו לה קורוניה, ולנסיה, ובאייר לברקוזן. גוארדאדו, שגדל באטלס מגואדלחרה, לא הצליח לתפוס מקום בהרכב הקוצות שבהן הוא שיחק בשנתיים האחרונות.

הצגה רשמית של גוארדאדו בפ.ס.ו. איינדהובן

קרדיט לחשבון הטוויטר של פ.ס.ו. איינדהובן.