ארכיון הקטגוריה: כללי

Globalization

I Remember it like it was yesterday. First day in the university and a younger version of me entered his first class on his first day. I chose to sit in one of the higher rows in the auditorium, with a centric location so I could get a good view of the class and the professor. I'm not sure if it was the excitement of a young freshman or that the presentation by the professor was extradentary, but no doubt that all of the other student around me were impressed as well. But What I recall better than anything else, happened after the professor finished his presentation & just before he dismissed us to our next class. He told us: "Don't believe to what I just told you. Go and check it yourself. think for yourself and develop an independent way of thinking". I left the auditorium somewhat confused.

You probably ask yourself how university adventures of the writer are related to Mexican Football. plain answer: nothing. Unless you watch Andres Guardado interview for BeIN Sports. Guardado, Captain of the Mexican National team, talks about the shortage of Mexican players in the highest levels & in a rare case for Mexican player, openly criticizing the system. you can watch his interview (alongside Diego Lainez) here:

(Video from BeIN Sports USA YouTube channel)

Before we go back to understand the importance of the criticizing act itself, let use the declarations made by Guardado to explain about the structure of the Mexican professional football. The league structure in Mexico is operated the Liga MX (also known as Liga BBVA Bancomer for sponsorship reasons) under the FMF (Mexican Football federation). Liga MX manage the 2 professional football leagues: the Liga MX & Ascenso league (2nd tier). The decision makers for the Liga Mx are the owners of the clubs, as they invest money into the structure of the leagues in addition to their clubs as well. This way of operating has its advantages & disadvantages as well. As the owners invest their money in the league, they have very strong interest that the league will be attractive and therefore, the level of the league is high. In a football passionate country like Mexico, it's imperative that the most important sport will be good and enjoyable to the regular fan. the Mexican league is arguably the richest league in the Americas, and one of the 3 best leagues as well in terms of quality of the game. Large amounts of money attract international players from all over Latin America (in exception of Brazil that has a strong and rich league as well), while give the average fun a good value for his money with a good stadium’s infrastructure and a competitive league.

The other side of the coin is not less important: having the club owners running the show, creates several inconveniences to the game and for the players. Some club owners hold more than 1 club. Grupo Pachuca for example own Tuzos de Pachuca & Club Leon as well. Yes, technically the owners of those 2 clubs are 2 different people. Jesus Martinez own Pachuca while the president of Club Leon is Jesus Martinez Jr. Yes, you read it correctly. It is his beloved child. There are many more examples (Grupo Orlegi own Santos Lagua & Tampico Madero from the 2nd tier), so even if we believe that the players are professional and the clubs not "helping" each other on the playing pitch, there are some major issues that affects the players anyway. The main issue is the transfers of players between clubs. Not always, but sometimes "inside Deals" between to clubs from the same group not benefit the players but the club itself.

Let's take the case of Juan Jose Macias from Club Leon as an example: Macias, 19 years old very talented striker, belong to Club Deportivo Guadalajara, also known as Chivas. Chivas has a sub team in the 2nd tier named Zacatepec where Chivas send young players who grew in the club great academy, so they can get more experience and play time. The reality is that Zacatepec serve also as a tool for an elimination process. Not all the players from the academy would get to play in the Senior team, so only those who really impress in Zacatepec will be considered to play for Chivas. Back to Macias. The youngster has been told that he will be loaned to Zacatepec this season as most of the young players, but then happened something unexpected: Macias refused. Eventually Macias was loaned to Club Leon, where he is proving his quality and show his abilities in the highest tier of Mexican football. but cases like Macias are rare in Mexican Football.

Another case is Osvaldo Alanis. Today, Alanis play in the Spanish 2nd tier side Real Oviedo. Alanis played for Chivas and his contract were to be expired. Alanis wanted to move to Europe and refused to sign a new contract with Chivas. Then the pressure has started: Alanis was banned from the senior team Training and was ordered to practice with the youth team of the club. Alanis went to train with the youngsters and when his contract finished, he moved to Getafe last summer, only to move 2 months afterwards to Oviedo. Really important to mention: Had Alanis were to renew his contract with Chivas, he would probably earn a very nice amount of money. but Alanis wanted to go play in Europe and was willing to sacrifice for that purpose. Those examples bring us back to Guardado interview:

Guardado recognize several issues that affect the Mexican football improvement. Rich league in Mexico means that most of the Mexican players will prefer to stay in familiar culture of Mexico, rather than take the chance and risk outside, sometimes for less money that they can earn in Mexico. For a football player, who's earning potential is 15 years at most, it's a crucial element. Another important element that Guardado is talking about is the European citizenship. Even if a Mexican player is willing to take the risk and try his luck in Europe, many times it's actually the European clubs that are reluctant to use one of their non-European spots for a player with no experience in Europe. Contrary to many Argentinians/Uruguayans/etc… that can get a European passport because a grandmother/Father who is or was born in Europe, vast majority of the Mexican players doesn't have this kind of a connection. A good example is Miguel Layun, who is from a mixed Lebanese & Spanish origin. His Spanish origin got him a Spanish Passport, so regardless his proven ability and good quality as a player, European clubs where more open to sign him. But then, the most interesting point in Guardado's interview is his critics for those who manages the Mexican Football.

Andres Guardado. Well respected in Real Betis as well. (Andres Guardado Twitter)

One most say, that Guardado's situation is almost unique. Guardado isn't part of the "system" for 12 years now, since he moved from Atlas Guadalajara to Deportivo la Coruña back in 2007. Guardado has earned enough money in his life so he won't need to work not even one more day of his life if he chooses to do so. He also earned enough respect during his career, and his status as the national team captain, basically makes him "Untouchable". Although Guardado expected go back to Atlas Guadalajara to a retirement season in the next couple of years, he will do that as a choice, not as a necessity. This situation allows him to open freely without any fear for his career. Guardado Understand that more Mexican players in Europe, means better quality for the Mexican football. Yes, the league in Mexico is good and Enjoyable, but playing outside makes you a better and more complete player. Better players mean that the chances of success is higher. Both for the players itself and for the National team as well. Although Guardados doesn't said it directly, one can understand between the lines that Guardado Believe in it. Guardado not only talks. He also acts: couple of years ago he was one of the supporters & founders of the Players Union, who's role is to promote the right of the players in front of the club owners. Criticizing directly the club owners in Mexico of thinking about money instead of what best for Mexican football, shows that Guardado not only became Richer and more experienced football player, He also developed an independent point of view. One that will be beneficial for him, but let's hope that also for the Mexican football.

Andres Guardado didn't study with me in the University, but rest assure that my University professor would be proud of him.

וונדר וומן

כאשר ליזבת אובאיה (בספרדית: Ovalle) הייתה ילדה בת 6, היא רצתה לצאת החוצה לשחק כדורגל עם אחיה במגרש השכונתי. אחיה הגדול אמר לה שהוא מצטער, אבל היא ילדה, ולכן אינה יכולה להצליח במשחק. ליזבת לקחה קשה את הסירוב של אחיה, אבל במקום להוריד את הראש, היא החליטה להוכיח לאחיה שהוא טועה, ובגדול. חשוב לציין: אחיה של ליזבת לא אמר לה שהיא תיכשל בגלל שהוא לא אוהב אותה, אלא בגלל שבחלקים גדולים ממכסיקו, המנטליות של האנשים היא שהאישה מתעסקת בדברים נשיים וגברים במתעסקים במטלות "גבריות".

עוד נחזור לליזבת אובאיה, אבל הפוסט הזה יתעסק במהפכה. ולא סתם מהפכה. אלא אחת תרבותית שלא מונעת מאלמנטים פוליטיים או כלכליים, אלא מהספורט הנפלא שנקרא כדורגל.

כמו שכולם יודעים, הדבר היחיד שמתעלה על כדורגל במכסיקו, זאת הנצרות. וגם כך, משחקיהן של טולוקה ופומאס בימי ראשון בבוקר, משאירות כמה ספסלים ריקים בכנסיות הערים. האיצטדיונים מלאים כמעט עד אפס מקום, וההזדהות של המכסיקנים עם הקבוצה שלהם שניה רק להזדהות הלאומית. הדבר ניתן לידי ביטוי גם בארה"ב, בה אמריקאים מלידה ממוצא מכסיקני ממלאים את האיצטדיונים עד אפס מקום במשחקי נבחרת מכסיקו בארה"ב, או במשחקי קבוצות מכסיקניות במחנות טרום העונה. בכל מה שנוגע לכדורגל הגברים, הליגה המכסיקנית והכדורגל המכסיקני נמצאים במצב יחסית טוב. נכון, יש את עניין הנפילה המסורתית בשמינית גמר המונדיאל, אבל מעבר לכך, אין עניין מהותי שניתן להצביע עליו כבעייתי. להיפך: זה אמנם ניתן לדיון, אבל הליגה המכסיקנית היא כנראה הליגה הטובה ביבשת אמריקה. ובוודאי הליגה הכי חזקה מבחינה כלכלית.

להבדיל מליגות אחרות בדרום אמריקה למשל, בהן רוב מוחלט של הצופים במגרשים הם גברים, במכסיקו אחוז לא מבוטל מהצופים הן בעצם צופות. נכון, רוב הצופים הם עדיין גברים, אבל מתקנים טובים שכוללים התחשבות במגזר הנשי (הרבה תאי שירותים למשל או אפילו סלון יופי באיצטדיון החדש של מונטריי), בנוסף לעובדה שאלימות בתוך תחומי המגרש היא דבר נדיר יחסית, מושכים את המגזר הנשי בהמוניו בכל סוף שבוע. ולכן נשאלת השאלה: אם נשים מגיעות לצפות במשחקי כדורגל, מדוע הן לא משחקות את המשחק?

בשביל לענות על השאלה הזאת, נחצה את הגבול צפונה לארה"ב. ארה"ב היא מעצמת כדורגל נשים. לא אכנס לסיבות מדוע, אלא אתמקד דווקא בהקשר המכסיקני. חלק לא מבוטל משחקניות נבחרת מכסיקו, הן בעצם אמריקאיות ממוצא מכסיקני. ולא רק לשני הורים מכסיקנים אלא גם לזוגות מעורבים. מדובר בדר"כ בשחקניות שיכולות לבחור איזה נבחרת לייצג, כאשר חלק לא מבוטל הן מחליטות לייצג את הנבחרות של ההורים ולא את ארץ הולדתן. הדוגמא הבולטת והמדהימה מכולן היא הסיפור של התאומות מוניקה וסברינה פלורס. האחיות פלורס נולדו בניו ג'רסי לאב מכסיקני ולאמא אמריקאית. התאומות גדלו כמו אמריקאיות ונרשמו ללימודי רפואה באוניברסיטת נוטרה-דאם הידועה דווקא בקבוצת הפוטבול האמריקאי המפורסמת של המוסד האקדמי. התאומות שיחקו ביחד בקבוצת הכדורגל האוניברסיטה, אך רצה הגורל והתאומות שעשו הכל ביחד מרגע הולדתן, נפרדו בפעם הראשונה: סברינה זומנה לייצג את ארה"ב ואילו אחותה מוניקה החליטה לייצג דווקא את הנבחרת של אבא. מאז האחיות נפגשו כבר כמה פעמים ושיחקו אחת כנגד השניה, כאשר בדר"כ, רגלה של סברינה הייתה על העליונה. מה שמעניין זה התהליך שעבר דווקא על מוניקה. למרות האבא המכסיקני, ידיעת הספרדית של הבנות הייתה מינמלית במקרה הטוב. מוניקה נאלצה ללמוד ספרדית באוניברסיטה על מנת לתקשר עם צוות האימון וכחלק מדרישת ההתאחדות, וכשהיא מדברת, המבטא האמריקאי שלה ניכר לאוזן. אבל אין צורך לדאוג למוניקה, למרות שהשפה המדוברת במתחם הנבחרת היא ספרדית, חלק לא מבוטל מחברותיה מדברות אנגלית. הסיבה? הן אמריקאיות בדיוק כמוה.

מוניקה וסברינה פלורס. תאומות, אבל מייצגות מדינות שונות.

גם המכסיקניות הבודדות בנבחרת, נאלצו להצפין מעבר לגבול או לחצות את האוקיינוס האטלנטי בשביל לזכות להגשים את חלום הקריירה. כוכבת הנבחרת, נאיילי ראנחל היא דוגמא טובה. ראנחל נולד במונטריי, והחלה את צעדיה באקדמית הכדורגל של טיגרס. חשוב לציין, שטיגרס אמנם החזיקה בית ספר לכדורגל שמיועד לבנות, אבל לא הייתה למועדון קבוצה ליגה בכירה, מהסיבה הפשוטה שעד לפני שנתיים לא הייתה ליגת נשים מקצוענית במכסיקו. מסגרת ליגה הנשים הייתה ליגה חובבנית שאורגנה על ידי ההתאחדות המקומית של כל מחוז ולא על ידי מנהלת הליגות. לראנחל היו שתי ברירות: לפרוש או לעזוב את מכסיקו. בשנת 2013 ראנחל מצאה את עצמה בבלו סקיי מליגת הנשים האמריקאית ולאחר שלוש שנים עברה להואלבה מליגת הנשים בספרד. ראנחל היא אולי הדמות המוכרת ביותר בכדורגל הנשים המכסיקני, אך היא לא היחידה שעזבה את מכסיקו בשביל להגשים את החלום: שרלין קוראל מלבאנטה, מלכת השערים של הליגה הספרדית בעונה שעברה, פאמלה טאחונר, היום השוערת של בארסה, כמו גם קנטי רובלס, ששיחקה באספניול, בארסה, והיום באתלטיקו מדריד הן רק כמה מהדוגמאות. לאחר הקמת ליגת הנשים, ראנחל עצמה חזרה למכסיקו ומשחקת היום בקבוצתה האהודה טיגרס. ראנחל ורובלס התראיינו בעבר והביעו את דעתן על הסיבות מדוע כדורגל הנשים במכסיקו מדשדש. מעניין לראות ששתיהן דיברו על אותן סיבות, והדגישו שתי סיבות במיוחד:

  1. היבט תרבותי: כמו שציינו לפני כן, בחלקים לא מועטים ממכסיקו (בעיקר באיזורים כפריים, אך לא רק), האשה נשארת בבית ודואגת לתיחזוק משק הבית והמשפחה בעוד הגבר דואג לפרנסת המשפחה. הגישה הזאת בעצם יוצרת מצב בו ישנה תפיסה שמקומן של הנשים אינו במגרש הכדורגל.
  2. חוסר היצע. כשאומרים חוסר היצע, לא מתכוונים לחוסר בכדורגלניות פוטנציאליות. במכסיקו ישנן יותר מ 120 מיליון תושבים כאשר מחציתם הן נשים, אלא דווקא בחוסר בהיצע של תשתיות למשחקי נשים. בעוד במסגרת הגברים ישנן מספר ליגות נרחב כולל ליגות מילואים ומערך ליגות איזוריות עצום, במסגרת הנשים מדובר על כמה בתי ספר בודדים לכדורגל וללא מסגרת מקצועית.

אך כל זה משתנה, ובמהירות.

זוכרים שדיברנו על מהפכה? אז הרכבת יצאה מהתחנה, והיא מאיצה במהירות גוברת והולכת. בדצמבר 2016, החליטה ההתאחדות המכסיקנית על הקמת מערך ליגות נשים בנוסף למסגרת גביע לאומי. טורניר הכדורגל הראשון ששוחק היה טורניר גביע מכסיקו 2017, ששימש גם פיילוט לקראת העונה הראשונה של ליגת הנשים. הזוכה הראשונה של תואר לאומי הייתה פאצ'וקה, שזכתה בגביע. מסגרת הליגת הנשים נקבעה באופן זהה למקבילה מהגברים: שני טורנירים בשנה, טורניר גביע הליגה וטורניר גביע המדינה.הליגה הייתה אמורה להיות עם 18 קבוצות, אבל עקב צרות כלכליות, הקבוצות של העיר פואבלה לא רשמו קבוצות נשים והליגה משוחקת עם 16 קבוצות בלבד. החל מהטורניר הקרוב, הקבוצות של פואבלה ישתלבו בליגה כך שהיא תכלול 18 קבוצות. בקיץ 2017 החל טורניר הליגה הראשון של מכסיקו (אפרטורה 2017), לא לפני שהוא ייצר כמה כותרות ומחלוקות במכסיקו ובארה"ב. על מנת לחזק את הכדורגל המכסיקני, חוקי הליגה מחייבים את הקבוצות לבנות סגלים של 24 שחקניות מכסיקניות בלבד וללא שחקניות זרות, כאשר 21 מהן צריכות להיות מתחת לגיל 23, ומתוך ה 21 שחקניות הללו, 3 שחקניות חייבות להיות מתחת לגיל 17. עד כאן הכל טוב ויפה, למרות שקיימת אפליית גיל. אבל החוק השערורייתי יותר היה "חוק מקום הלידה". החוק בעצם מגביל את קבוצות הליגה לשחק רק עם שחקניות שנולדו על אדמת מכסיקו. המשמעות? אפילו שחקניות כמו מוניקה פלורס, שמייצגת את מכסיקו במפעלים בינלאומיים, אינן מורשות לשחק בליגה!

קנטי רובלס, אחת ממגוון המכסיקניות שמככבות בליגת הנשים בספרד.

מנהלת הליגה עמדה על סף תביעה מארגונים שונים על אפליה של אזרחיות מכסיקו רק על בסיס מקום הלידה שלהן, אבל בסופו של דבר העניין ירד מהפרק לאחר שבמנהלת הליגה הודיעו שיסדירו את העניין עד סוף 2018. אבל ההתעקשות של ההתאחדות על שחקניות מכסיקניות בלבד יצרה אפקט חיובי מאוד: ליגת הנשים תופסת מקום גדל והולך בחיי היום יום של המכסיקנים. נכון, המרחק ממסגרות הגברים הוא עצום, אבל עם כל יום שעובר, המרחק הולך וקטן.

כמו ברוב ליגות הנשים בעולם, בעונה הראשונה של הליגה, הקבוצות החלו לשחק את משחקי הליגה במגרשי האימונים של המועדונים השונים. למרות שההתאחדות חייבה את המועדונים לאפשר כניסה חינם למשחקי ליגת הנשים, הצפי של בעלי המועדונים היה שמספר הצופים במשחקי הליגה לא יעלה על כמה עשרות בני משפחה. אולי כמה מאות לכל היותר. אוי כמה שהם טעו. עוד לפני מחזור אמצע העונה בטורניר הראשון, קבוצות כמו צ'יבאס, פאצ'וקה, אמריקה, טיגרס ומונטריי, נאלצו להעביר את משחקי קבוצות הנשים לאיצטדיון בו משוחקים משחקי הגברים. הביקוש למשחקים היה פשוט גבוה מעל המצופה והיו צופים שנאלצו להישאר מחוץ למתחמי האימונים של המועדונים ולהפסיד את המשחקים. בסוף טורניר האפרטורה, ממוצע הצופים למשחק עמד על 4,600 צופים פר משחק, וייתכן בהחלט שאם הטורניר היה משוחק מראש באיצטדיונים ולא במחתמי האימונים, ממוצע הצופים היה גבוה יותר. גמר הפלייאוף של הטורניר הראשון בין פאצ'וקה לצ'יבאס, הביא ליציעי אסטדיו הידאלגו 32,466 אלף צופים. לאכזבתם הרבה של יושבי האיצטדיון, דווקא האורחת צ'יבאס ניצחה את מחזיקת הגביע, וזכתה באליפות הראשונה בהיסטוריה של ליגת הנשים.

חשוב וראוי לציין שכדורגל הנשים תופס תאוצה בכל העולם ולא רק במכסיקו. במדינות כמו ארה"ב וחלק לא מבוטל ממדינות מערב אירופה, שחקניות כדורגל הופכות לשמות מוכרים יותר ויותר. ליקה מרטנס ההולנדית היא הדוגמא הבולטת ביותר. השחקנית שהובילה את הולנד לזכיה באליפות אירופה, היא השם הבולט ביותר בליגה הספרדית ובחנויות הרשמיות של בארסה, הפנים שלה מופיעות על הקיר ליד אחד, לאו מסי. בגרמניה כדורגל הנשים כבר מזמן מוטמע כחלק אינטגרלי מתרבות הספורט במדינה, ומדינות כמו צרפת ואנגליה משקיעות המון בפיתוח כדורגל הנשים. אבל עדיין, בהכללה רחבה, ליגות הנשים אינן מותג מוכר או כזה שיש בו אינטרס כלכלי. אתן דוגמא מידע אישי: ארשה לעצמי להניח שאני אחד הישראלים שהיה בהכי הרבה משחקי ליגת הנשים בספרד. מדובר בליגה בה המשחקים משוחקים באיצטדיונים קטנים בעלי קיבולת של כמה מאות צופים, אולי אלף צופים לכל היותר. המשחק הכי גדול שיש לליגה להציע הינו בארסה מול אתלטיקו מדריד. המשחק הזה מושך מספיק צופים, כך שהוא מצריך את בארסה לארח אותו במיני-אסטדי, וגם אז הוא אינו מלא על 16,500 מקומותיו. משחק ליגת האלופות בשבוע שעבר בין אתלטיקו מדריד למנצ'סטר סיטי משך למתחם האימונים בפרברי מדריד כמה מאות צופים. למרות הכניסה החופשית. ניתן להרחיב על כדורגל נשים עולמי, אבל ברשותכם אחזור דווקא למכסיקו.

ההצלחה של הטורניר הראשון הפתיעה את כולם, ובראש ובראשונה את מנהלת הליגה. במנהלת רצו שתהיה מסגרת לנשים בהן הן יוכלו לשחק כדורגל ועל הדרך לשפר את הכדורגל המקומי, אך ההצלחה העצומה הביאה לשינוי בתכניות. המטרה של המנהלת השתנתה. לא רק יצירת פלטפורמה לכדורגל נשים, אלא הפיכת הליגה למותג בינלאומי מוביל. נשיא מנהלת הליגה אנריקה בונייה צוטט באומרו: "אני רוצה שליגת הנשים תיהפך לליגה המובילה בעולם. ל NBA של עולם כדורגל הנשים". יעברו עוד הרבה מים בריו גרנדה עד שדבר כזה יקרה (אם בכלל), ויצטרכו לאפשר לשחקניות זרות לשחק בליגה ולמצוא הסכמי חסות בינלואמיים ולא רק מקומיים, אבל הכיוון הוא חיובי.

לקראת הטורניר השני, החליטו במנהלת הליגה לאפשר למועדונים לגבות דמי כניסה (עם הגבלת מקסימום של 10 דולר), כאשר הוחלט שאחוז מסויים מהכנסות ליגת הנשים יועבר לפיתוח הענף. וכאן היה המבחן האמיתי: כל עוד הייתה כניסה חופשית למשחקים, הצפי היה שמספר הצופים יישאר על כנו, וכנראה שיגדל. אבל השאלה המסקרת הייתה: מכיוון שהכניסה יכולה להיות כרוכה בתשלום, האם תהיה צניחה במספר הצופים? התשובה הייתה משמחת מאוד: נכון שלא כל המועדונים גבו דמי כניסה, אבל גם אלו שגבו דמי כניסה, לא רק שלא דיווחו על ירידה במספר הצופים, אלא דווקא על עלייה. שני משחקי גמר הפלייאוף שברו שיאי צפייה: טיגרס מילאה את אסטדיו וולקן ב 42 אלף צופים, ובגומלין באסטדיו באנקומר דה מונטריי, לא היה ניתן להכניס ולו סיכה. כל 51,211 המקומות באיצטדיון היו מלאים. מספר עצום של צופים שאין לו תקדים בשום ליגת נשים אחרת בעולם. אפילו לא קרוב.

 

אבל המהפיכה לא נעצרת רק במספר הצופים, והחשיבות של ליגת הנשים מתפרסת הרבה יותר מכך: כמו ההתאחדות ומנהלת הליגה, המועדונים הבינו את הפוטנציאל העצום של כדורגל הנשים, והחליטו להכניס את היד לכיס ולהשקיע. מועדונים כמו צ'יבאס, טיגרס, מונטריי ואמריקה החלו לשחק משחקי ראווה בארה"ב מול קבוצות מקומיות והחלו להקדיש תוכניות שמוקדשות לקבוצת הנשים של המועדון בערוצי הטלוויזיה של המועדון. גם במדיה החברתית המנהלת והמועדונים מקדישים תקציבים וזמן בשביל להנגיש את כדורגל הנשים לקהל הרחב. מי שהגדילה לעשות יותר מכולן היא פאצ'וקה, שבנתה מתחם אימונים שמיועד רק לכדורגל נשים. כמו באקדמיה המשובחת של המועדון, גם במתחם כדורגל הנשים, השחקניות נהנות מהתנאים הטובים ביותר. רוצים הוכחה עד כמה כדורגל הנשים תפס? המתחם כולל גם חנות אוהדים שמוקדשת רק לקבוצת הנשים. וההשקעה של המועדונים המקומיים מביאה תוצאות: בסגל של מכסיקו לטורניר מוקדמות המונדיאל בשנה הבאה, ישנן לא פחות מעשר שחקניות שמשחקות בליגה המקומית.

אבל אולי האלמנט החשוב ביותר שמהפכת כדורגל הנשים יוצרת, הוא האלמנט התרבותי. קיומה של מסגרת מוסדרת לנשים יוצרת פירמידה שמחלחלת לשאר הרבדים. המועדונים עצמם פתחו אקדמיות לנערות שאמורות להיות המנוע שיזין את הקבוצות הבוגרות של המועדונים. האקדמיות בתורן, מחפשות כשרונות ודואגות להעסיק סקאוטים שתפקידם לחפש כשרונות לאקדמיה. היכן הסקאוטים הללו מחפשים כשרונות? באחד מבתי הספר לכדורגל נשים שצצו ברחבי מכסיקו בשנתיים האחרונות כמו פטריות אחרי הגשם. נכון, במגרשים השכונתיים עדיין משחקים רק זכרים, אבל יותר ויותר משפחות מסכימות לשלוח את הילדות לבתי ספר לכדורגל. גם בחברה מסורתית כמו במכסיקו מתחילה לחלחל ההבנה שנשים יכולות, וצריכות, לקבל את אותן ההזדמנויות כמו הגברים.

ליזבת אובאיה. רק בת 18 וכבר הפכה לאחת הכוכבות הגדולות של הליגה.

זוכרים את ליזבת אובאיה מתחילת הכתבה? אז באוגוסט האחרון היא הייתה הכוכבת הגדולה ביותר של נבחרת הנערות במונדיאל שהתקיים בצרפת, כולל שער הטורניר וניצחון היסטורי על נבחרת הנערות של ברזיל. אובאיה הבקיעה בסה"כ 4 שערים בטורניר, ובכל אחד מהשערים שלה חגג ביציע האוהד הכי גדול שלה. כן, אותו אחד שאמר לה שהיא לא יכולה להיות שחקנית…

תודה אדווין קרדונה. מאת: אבילס הורטאדו.

מכירים את "אפקט הפרפר"? משק כנפיים של פרפר קטן בצידו האחד של העולם הופך להוריקן בצידו השני של העולם. אם תשאלו את אבילס הורטאדו, הוא יאשר זאת ללא היסוס. במקרה של אבילס, לפרפר קוראים אדווין קרדונה. עוד נחזור להצטלבות דרכם של קרדונה ואבילס, אבל עוד לפני כן, הנה קצת רקע על אחד השחקנים הכי טובים בליגה המקסיקנית.

אבילס הורטאדו, שחקן כנף/חלוץ שני קולומביאני בן 30, החל את הקריירה באמריקה דה קאלי במולדתו, ולאחר סכסוך עם ההנהלה עבר לקבוצת הדגל של קולומביה: אתלטיקו מדיין. לאחר עונה מוצלחת במדי הירוקים רכשה אותו פאצ'וקה המקסיקנית בסכום שמשוער כ 4 מיליון דולר. הורטאדו היה אמור לשתף פעולה עם אנר ולנסיה האקוואדורי, אך בעוד האחרון הצליח בענק ועבר אחרי המונדיאל בברזיל לווסטהאם בסכום של 18 מיליון יורו, אבילס פשוט נתקע ולא הצליח לשחזר את היכולת הטובה שלו מקולומביה.

בפאצ'וקה החליטו שכדאי לשלוח אותו לקבוצת תחתית על מנת שיתאקלם לחיים במקסיקו בקבוצה בה אין לחץ, והוא נשלח להשאלה בצ'יאפאס. בדרום מקסיקו אבילס פרח. המספרים השתפרו ונראה היה שחדוות המשחק חזרה אליו. לאחר שולנסיה נמכר לאנגליה, בפאצ'וקה החליטו להחזיר אותו, אבל כנראה שהגורל החליט שאבילס ופאצ'וקה זה לא סיפור אהבה. הורטאדו איבד את המקום בהרכב לילד בן 18 שעונה לשם הירבינג לוזאנו, והיה ברור לכולם שאבילס בדרך החוצה. ושוב, אבילס עשה את הדרך דרומה לצ'יאפאס שם הוא התקבל בזרועות פתוחות. לאחר עונה וחצי מצויינות במדי הקבוצה הדרומית, השדים חזרו לרדוף את אבילס: בעלי הקבוצה הלין משכורות לשחקנים, ואבילס חווה דה ז'ה וו. כמו בתחילת הקריירה באמריקה דה קאלי, אבילס מצא את עצמו בורח מבעלי הקבוצה בה שיחק.

אבילס הורטאדו. נכשל בפאצ'וקה, אבל בשאר הקבוצות הצליח בגדול.

אבילס הורטאדו. נכשל בפאצ'וקה, אבל בשאר הקבוצות הצליח בגדול.

להבדיל מתחילת דרכו בקולומביה, הפעם אבילס הגיע עם יכולת מוכחת במדי צ'יאפאס ומיגל "פיוחו" הררה החליט להביא את אבילס כל הדרך מהדרום עד לנקודה הצפונית ביותר במקסיקו ולצרפו לטיחואנה. בקבוצת הגבול הצפוני הכישרון של אבילס פשוט התפוצץ. אם באפרטורה אדסון פוש הצ'יליאני הציג יכולת מצויינת והשאיר את נקאקסה העולה החדשה בליגה, בטורניר הקלאוסורה הבמה הייתה כולה של אבילס. 8 שערים, כולל שער העונה שהיה מועמד לאחר מכן לפרס פושקש של פיפ"א ויכולת מצויינת כיוונו אליו את האורות של כל הגדולות. היה ברור שאבילס יהיה המלפפון החם של הקיץ.

אז איך אדווין קרדונה קשור לכל העניין? בבקשה:

קרדונה היה הכוכב הבלתי מעורער של מונטריי. שחקן כשרוני בצורה מטורפת. תרתי משמע. כאשר קרדונה היה בכושר משחק, הוא היה בלתי עציר. אבל לאדווין יש בעיה אחת גדולה: הראש. הגאונות שלו הפיקה תצוגות כדורגל מדהימות, אבל גם גרמה לו לא פעם לאבד את הראש על המגרש. קרדונה החל מצויין את התקופה שלו במקסיקו, ואפילו הוביל את מונטריי לגמר הפלייאוף מול פאצ'וקה לפני שנה וחצי. אבל אז קרה אותו רגע מכריע, אותו "אפקט הפרפר" שגרם לאדווין להדרדר: במשחק גומלין הגמר, מונטריי קיבלה פנדל אותו ניגש לבעוט קרדונה. דווקא לאחר עונת השיא שלו, הוא החטיא. דורלאן פאבון עוד השווה את הגמר עם גולאסו, אבל אז הגיע ויקטור גוזמן בדקה ה-92 והבקיע עם כל הלב (אוקיי, טכנית בנגיחה) גול של אליפות לטובת פאצ'וקה. קרדונה נשבר. בירידה לחדר ההלבשה הוא מירר בבכי ואפילו מאמנו, אנטוניו מוחמד לא הצליח להרגיע אותו. בעונה שעברה קרדונה מיעט לשחק עקב בעיות משמעת. הוא גם העלה המון במשקל ולא הסתדר עם המאמן. נכון, הוא הבליח פה ושם עם הבזק של גאונות, אבל לכולם היה ברור שקרדונה סיים את הסיפור שלו במונטריי. וכאן נכנס לתמונה אבילס.

קרדונה (מימין) עבר לבוקה, בעוד אבילס הגיע במקומו מטיחואנה.

קרדונה (מימין) עבר לבוקה, בעוד אבילס הגיע במקומו מטיחואנה.

אבילס יכל בקלות להצטרף למאמנו בטיחואנה, מיגל הררה, כאשר האחרון חזר לקלוב אמריקה, ודווח שהוא גם שקל הצעות מאירופה, אבל אבילס קיבל טלפון מדורלאן פאבון שישחק איתו גם באתלטיקו נאסיונאל הקולומביאנית: "בוא למונטריי". במקביל, קרדונה נשלח להשאלה בבוקה ג'וניורס (לאחר שסירב לעבור לפאצ'וקה), וכך נוצר מצב שאבילס מחליף את קרדונה. ייתכן ולא בפעם האחרונה.

להבדיל מהכישלון בפאצ'וקה, במונטריי אבילס הציג יכולת עילאית. שיתוף הפעולה שלו עם דורלאן פאבון היה פשוט מדהים. השליטה של מונטריי העונה בליגה היא משהו מאוד נדיר. הקבוצה של אנטוניו מוחמד פשוט רמה אחת מעל שאר הקבוצות, כולל היריבה הגדולה טיגרס משופעת הכוכבים. למונטריי יש שלל שחקנים בינלאומיים כגון קרלוס סאנצ'ס האורוגוואי, סלסו אורטיז וחורחה "קונחו" בניטז מפארגוואי, סזאר מונטס הבלם של מקסיקו, ומגן נבחרת קולומביה ג'ון סטפן מדינה שחזר למונטריי מפאצ'וקה. אבל מי שללא ספק היו מעל כולם וסחבו את הקבוצה על גבם היו הצמד אבילס את דורלאן. אבילס גם סיים את העונה הסדירה בתור מלך השערים (יחד עם מאורו בוסלי מקלוב לאון) עם 11 שערים. להבדיל משאר השחקנים המוזכרים מקודם, מאמן נבחרת קולומביה, חוסה פקרמן לא לקח בחשבון את אבילס ולא את דורלאן למרות שהיכולת שלהם יותר ממצדיקה זימון לסגל. בעוד שפקרמן נוטר טינה לדורלאן עקב עבירת משמעת שלו בעבר במדי הנבחרת ואין סיכוי שהוא יזומן, סירובו של פקרמן לזמן את אבילס היה תמוה. בתור אחד השחקנים הטובים בליגה המקסיקנית, אבילס הוא בבירור שחקן שיכול לתרום לסגל של קולומביה, ובדומה לאדווין קרדונה יש לו את היכולות להביא הברקות שמשנות משחק ברגע.

אבילס ודורלאן. צמד הקולומביאנים הציגו העונה יכולת פנטסטית.

אבילס ודורלאן. צמד הקולומביאנים הציגו העונה יכולת פנטסטית.

חשוב לציין: לאבילס ישנה אזרחות מקסיקנית והוא יכל להיות מוזמן על ידי חואן קרלוס אוסוריו לסגל נבחרת מקסיקו. אבילס תמיד הצהיר שהוא רוצה לשחק בשביל קולומביה, אבל בגיל 30 החלום שלו לשחק במונדיאל היה נראה רחוק מאוד, והיו דיווחים שהוא שקל לעבור לייצג את מקסיקו. ואז קרה משהו שאבילס לא ציפה לו. יום לפני פרסום הסגל הקולומביאני למשחקי הידידות מוקדם יותר החודש, אוסוריו הרים טלפון לפקרמן והודיע לו: "אם אתה לא מזמן את אבילס, אני אזמן אותו לסגל מקסיקו". יום לאחר מכן שמו של אבילס הופיע ברשימת המוזמנים של פקרמן. ישנם שטענו שפקרמן זימן אותו רק בשביל להוריד אותו מהכוונת של אוסוריו ושהוא לא באמת תכנן לקחת אותו בחשבון לקראת המונדיאל, אבל אז אפקט הפרפר הפרטי של קרדונה ואבילס היכה שנית: קרדונה שוב איבד את הראש, וביצע מחווה גזענית ומיותרת כלפי שחקני דרום קוריאה. קרדונה אמנם התנצל, אך ייתכן והוא יושעה על ידי פיפ"א לחמישה משחקים ובעצם יפסיד את המונדיאל. והנה התפנה מקום בסגל של פקרמן לרוסיה. עוד לפני כן אבילס צריך לנסות ולהצליח איפה שקרדונה נכשל ולזכות באליפות מקסיקו עם מונטריי, אבל ייתכן שבקיץ שקשוק כנפי הפרפר של קרדונה יביא להוריקן בצד השני של העולם. הוריקן "אבילס".

צפו בצ'ילנה של אבילס:

אין גול העומד בפני הרצון

עברו כבר קרוב ליומיים מאז האירוע. חוסר הוודאות ותחושת האימה מקשים על הנשימה ועל בהירות המחשבה. הרי להיחטף על ידי עבריינים למטרת כופר לא תמיד מסתיים בצורה חיובית. הוא חשב לעצמו: "רק רציתי לחזור הביתה מהמסיבה, איך יכול להיות שדבר כזה קרה לי?". רוב בני האדם היו נכנסים למרה שחורה ויאבדו תקווה. ייתכן שאפילו ינסו לפגוע בעצמם. אבל לא אלן פולידו. הוא ינצל חוסר תשומת לב של אחד מחוטפיו, יזנק עליו ויחטוף את נשקו והטלפון שלו תוך סיכון לפגיעה בחייו שלו עצמו, ויתחמק החוצה מהחלון. כן, גם במחיר של פציעה ביד.

אם יש משהו שניתן לומר על אלן פולידו, זה שהוא לא נכנע. הוא יעשה את כל שביכולתו על מנת להשיג את המטרות שלו. אפשר לומר עליו שהוא "סיפור השראה מהלך". הבריחה הנועזת של פולידו מחוטפיו היא רק דוגמא נוספת ויוצאת מהכלל למנטליות יוצאת הדופן של החלוץ המקסיקני. בכלל, פולידו חווה על בשרו טלטלות וקשיים ובדר"כ הוא התגבר על כולם.

פולידו עם תחבושת על ידו לאחר ששוחרר/שיחרר את עצמו מחוטפיו.

פולידו עם תחבושת על ידו לאחר ששוחרר/שיחרר את עצמו מחוטפיו.

סיפור החטיפה מוכר לכולם ופורסם בכל כלי התקשורת, אבל סיפורו של אלן פולידו היה מלא אתגרים החל מההתחלה. פולידו הצטרף בגיל 12 לאקדמיית הכדורגל של טיגרס וכבר אז החלו החיים לחשל את פולידו. בגילו הצעיר היה צריך פולידו להתרגל לחיות רחוק מהמשפחה מכיוון שבטיגרס לא רוצו לממן להוריו מקום מגורים ליד הפנימייה. למרות המרחק, אלן הצעיר הצטיין במדי הקבוצות הצעירות של המועדון ובשנת 2009, בהיותו סה"כ בן 18 פולידו כבר ביצע את הופעת הבכורה בטיגרס. לא עבר הרבה זמן ופולידו הפך להיות שחקן הרכב קבוע בטיגרס וזימון לנבחרת מקסיקו הצעירה התקבל כמובן בהתאם. מקום שלישי במונדיאליטו בשנת 2011 וזכיה עם מקסיקו בטורניר טולון היוקרתי לנבחרות שנה לאחר מכן, פתחו את עיני הסקאוטים האירופאיים שהכניסו את שמו לפנקס. גישושים מכמה קבוצות אירופאיות באותו קיץ לא הולידו שום דבר קונקרטי, אבל זרעו במוחו של פולידו את המטרה: במוקדם או מאוחר הוא יעבור לשחק באירופה.

 

פולידו המשיך להציג יכולת טובה במדי טיגרס ובינואר 2014 הבקיע שלושער מול דרום קוריאה בהופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת. פולידו הצטיין באותה עונה וזכה להיכלל לסגל הנבחרת למונדיאל 2014 בברזיל, למרות שבסופו של דבר לא שותף אפילו דקה אחת במהלך הטורניר. פולידו יצא מאוכזב, אבל גם הוא מבין שכאשר ישנם על העמדה שלך שחקנים כגון צ'יצ'אריטו, אוריבה פראלטה וראול חימנז, הסיכוי לראות דקות אינו גבוה. אבל אז קרה דבר לא מתוכנן: פולידו סירב לחזור לאימוני טיגרס והודיע למועדון שאינו חוזר לשורותיו ושהחוזה שלו פג איתם. הטענה של פולידו הייתה שהחוזה פג, ואילו בטיגרס הציגו חוזה חדש עם תוקף עד שנת 2016, שנחתם לכאורה בין השחקן לטיגרס לפני המונדיאל. פולידו טען שבטיגרס זייפו את החתימה שלו ופנה לבוררות. עכשיו חשוב להבין: ההתנהלות במשרד ממשלתי ממוצע במדינת ישראל היא אות ומפות לעומת ההתנהלות של מוסד הבוררות של פיפ"א.

פולידו הבין שאין לו ברירה ויצא לשנת הפסקה. אבל לא זה מה שיטריד את פולידו. בזמן הזה פולידו המשיך להתאמן לבדו וארגן לעצמו משחקי אימון עם שחקנים חובבים. כאשר יש לו בראש רק מטרה אחת: הוא ייצא לשחק באירופה ואיו מישהו שיוכל לעצור מבעדו לעשות זאת. ואכן ההזדמנות שלו הגיעה:  בפרואר 2015 פיפ"א אישרה לפולידו לשחק באופן זמני, עד אשר תוכרע הבוררות ולבדיאקוס הקטנה מהליגה היוונית קפצה על המציאה להביא שחקן ברמה שלו. פולידו שיחק במדי הקבוצה בסה"כ 6 משחקים, אך זה הספיק בשביל האימפריה היוונית אולימפיאקוס להחתים אותו בסוף אותה עונה. אך הצרות לא הפסיקו לרדוף את פולידו. חודש לאחר החתימה באולימפיאקוס, פיפ"א נתנה את הכרעת הדין בתיק הבוררות. ההכרעה הייתה לטובת טיגרס וכנגד השחקן. נוצר קונפליקט לא פשוט, כאשר אוליפיאקוס טענה (ובצדק) שהיא החתימה את פולידו ללא הגבלות מסויימות, ופיפ"א בעצם מתערבת בחוקי ההעסקה של יוון. איומיים מרומזים וישירים של אולימפיאקוס בתביעה חסרת תקדים כנגד פיפ"א עשו את שלהם, ופשרה יצירתית במיוחד שתזכה את טיגרס "בדמי השבחה" מכל מכירה עתידית של השחקן נתנו לפולידו סוף סוף את האפשרות לשחק במדי הקבוצה שלושה חודשים לאחר פתיחת העונה. לפולידו לקח זמן להיכנס לעניינים, אבל בחלק השני של העונה הוא הצטיין.

פולידו חוגג במדי אולימפיאקוס.

פולידו חוגג במדי אולימפיאקוס.

ואז הגיעה הפועל באר-שבע. האלופה הישראלית החלה במסע המשחקים האירופאי המופלא שלה והדיחה את אולימפיאקוס מליגת האלופות. הבעלים השתגע והחליט לקצץ בתקציב הקבוצה. פולידו היה אחד הקורבנות הראשונים. אבל למי שמגדיר לעצמו מטרות ומוכן לעבוד קשה, אז הדברים מסתדרים לו. מטיאס אלמיידה, מאמנה הארגנטינאי של צ'יבאס גואדלחרה, חיפש חלוץ מטרה שיוכל להיכנס לנעליו הענקיות של עומאר בראבו, החלוץ המיתולוגי ומלך השערים של המועדון הלאומי של מקסיקו. אלן פולידו התאים לו כמו כפפה ליד. פולידו הצטרף וישר הטביע את חותמו: 12 שערים ו 6 בישולים ב 27 משחקים הובילו את צ'יבאס לזכייה בגביע המקסיקני ובנוסף מקום בפלייאוף.

להבדיל ממטיאס אלוסטיצה ואטלס גואדלחרה, צ'יבאס היא אחד משני המועדונים הגדולים במקסיקו (המועדון השני זה קלוב אמריקה). למועדון יש מדיניות שהוא משתף אך ורק שחקנים מקסיקנים ומתגאה בטיפוח שחקנים צעירים באקדמיה. בתור מועדון ענק (רק לשם הפרופורציות: לצ'יבאס יש יותר אוהדים מאשר מספר הארגנטינאים הקיימים בעולם כולו!), שם מצהירים תמיד שרוצים לקחת אליפות. בפועל, המועדון לא לקח אליפות מאז 2009, בעוד היריבה הגדולה אמריקה חגגה כמה וכמה זכיות הן באליפות המקומית והן במסגרת ליגת האלופות של הקונקאקף. האוהדים של "העיזים" כבר איבדו את האמונה ובדיחות על הכשלונות של המועדון הפכו לדבר שבשגרה.

אבל השנה יש ריח אחר באוויר. לאחר שנתיים במועדון, מטיאס אלמיידה סוף סוף הצליח להנחיל את הדרך שלו במועדון, והיכולת של הקבוצה הייתה טובה לאורך כל העונה. לאלן פולידו יש קרדיט גדול בעונה הטובה שצ'יבאס עוברת. גם במשחקים קשים ומאתגרים, אלן פולידו הצליח להתעלות ולעשות את המוטל עליו. לא מפתיע בכלל. הרי פולידו ניזון מאתגרים. האתגר הבא הבא של פולידו הוא בעצם שני אתגרים שמשולבים אחד בשני: הראשון הוא זכייה באליפות עם צ'יבאס. השני הוא התקווה שזכייה באליפות תקפיץ אותו לסגל הבכיר של הנבחרת לקראת גביע הקונפדרציות שישוחק ברוסיה בקיץ, כאשר המטרה האמיתית היא להשתלב בסגל למונדיאל 2018. והפעם לא בתור נער פוסטר.

פולידו. נותן השראה לצ'יבאס. זה יספיק לאליפות?

פולידו. נותן השראה לצ'יבאס. זה יספיק לאליפות?

 

"אין דבר העומד בפני הרצון". ישנם שיטענו שמדובר בקלישאה ותו לו. אבל אם תשאלו את אלן פולידו, הוא יוכיח לכם שמדובר במציאות.

מחושך לאור

29 למרץ 2016 היה למשך כמה שעות אחד הימים המאושרים בחייו של מטיאס אלוסטיצה, אז חלוצה של פואבלה. לאחר שנולדו למטיאס ולאשתו שני בנים, נולדה לזוג תינוקת. בתור אנשים מאמינים, החליטו מטיאס ואשתו לקרוא לתינוקת גואדלופה, על שם הקדושה של מקסיקו. משפחת אלוסטיצה היא ארגנטינאית, אבל הזוג רצה להראות את חיבתו למקסיקו בה מטיאס משחק החל משנת 2012 ולכן קראו לתינוקת כך.  אבל אז קרה אסון: בתוך כמה שעות התדרדר מצבה של התינוקת והיא נפטרה עוד באותו היום. אין דבר יותר קשה בעולם שלנו מאשר להורה לאבד את ילדו.

אלוסטיצה ביקש דרך סוכנו שיעזבו אותו בשקט, על מנת שיוכל לבלות עם משפחתו ולהתאושש מהאסון. כל המועדונים והתאחדות הכדורגל במקסיקו פרסמו הודעות תנחומים וכך גם קהלי כל הקבוצות. לקח לאלוסטיצה בערך חודש, אך הוא חזר למגרשים ובמשחק הראשון שהוא חזר, הוא גם הבקיע מול צ'יאפאס. זה היה רגע מרגש מאוד: אלוסטיצה ירד על ברכיו, הרים את ידו וראשו לשמיים והקדיש את השער לבתו המנוחה. כל חבריו לקבוצה רצו לחבק אותו ולתמוך בו, ואלוסטיצה פשוט נשבר. הוא החל למרר בבכי וניכר היה שקשה לו לשלוט ברגשותיו (באופן טבעי כמובן). בראיון שאלוסטיצה נתן לפני כמה שבועות, הוא נשאל על אותה תקופה ועל האמונה שלו. אלוסטיצה, בעיניים מלאות דמעות, דיבר בגלוי על משבר אמונה ועל מחשבות פרישה מכדורגל בעקבות מות התינוקת, אך למרות האסון הוא החליט להרים את הראש, להשקיע את כולו ולהמשיך הלאה. המוטיבציה שלו היא המשפחה שלו. אלוסטיצה לא הפסיק לדבר על שני בניו בהמהלך הריאיון, וניתן היה להבין שהם המנוע שנותן לו את היכולת להמשיך לאחר אירוע טראומתי שכזה.

בוידאו: משחק החזרה של אלוסטיצה לאחר מות בתו.

ההתאוששות לא הייתה פשוטה. למרות שהבקיע מיד לאחר חזרתו למגרשים, אלוסטיצה לא שיחק טוב ומיעט להבקיע. אף אחד בפואבלה לא כעס עליו כמובן, אבל היה ברור שמשהו צריך להשתנות. זה אמנם לקח זמן, אבל כחלק מתהליך השיקום החליטה משפחת אלוסטיצה לשנות אווירה ולעבור למקום אחר בו לא יהיו זכרונות רעים. ההזדמנות נקרתה לרגלו של השחקן: אטלס גואדלחרה חגגה 100 שנה להיווסדה והחליטה לפתוח את הכיס ולחזק את הקבוצה על מנת להצליח ולשנות את התוצאות הרעות של השנים האחרונות. מפה לשם, בינואר האחרון הצטרף החלוץ הארגנטינאי "לשועלים".

אטלס זה אחד המועדונים ההיסטוריים של מקסיקו. במועדון גדלו שחקנים כמו אנדרס גוארדאדו ורפא מארקז, שחזר בשנה שעברה על מנת לסיים את הקריירה במועדון נעוריו. העניין הוא שלמעט אוהדיה, במקסיקו אטלס נחשבת למועדון "המשני" של העיר גואדלחרה, כאשר היריבה המרה היא כמובן צ'יבאס. המשחקים בין הקבוצות תמיד מייצרים אווירה והרבה באזז, ובשנים האחרונות גם כדורגל טוב והרבה אירועים. לצערם של אוהדי אטלס, במפגשים בין הקבוצות, כמעט תמיד רגלה של צ'יבאס על העליונה, ואוהדי השועלים חוזרים הביתה חפויי ראש.

נחזור לאלוסטיצה. השחקן, שהחל את הקריירה שלו בצ'קאריטה ג'וניורס הארגנטינאית ולאחר מכן ניסה את מזלו באלבסטה הספרדית אך ללא הצלחה מרובה. לאחר החוויה הספרדית הקצרה, הוא חזר לארגנטינה לעונה אחת לשחק במדי ארסנל. לאחר מכן עבר אלוסטיצה לשחק במדי דפורטיבו קיטו האקוודורית לפני הגיע לפואבלה בה שיחק החל מ – 2012 (למעט חצי עונת השאלה בפאצ'וקה), עד שעבר בינואר האחרון לאטלס. המעבר שלו עשה לשני הצדדים רק טוב. הוא הבקיע 8 שערים ובישל עוד 4 ב-14 משחקים והראה יכולת משובחת. מעבר לתרומה המספרית, אלוסטיצה הראה המון אופי ומנהיגות, ובהיעדרו של מארקז עקב פציעה, הוביל החלוץ את חבורת השחקנים הצעירים של אטלס לפלייאוף. בסיבוב הראשון של הפלייאוף תשחק אטלס מול היריבה העירונית המרה. אף אחד במקסיקו לא מצפה מאטלס לקחת אליפות, אבל מבחינתם של אוהדי הקבוצה, אם אלוסטיצה יוביל אותם לזכייה בתואר, במיוחד שהדרך לזכייה עוברת בניצחון בצמד המפגשים מול צ'יבאס, הם יוכלו להסתכל לשמיים ולומר:

"GUADALUPE, TU PADRE ES UNA LEYENDA".

 

מטיאס אלוסטיצה חוגג במדי אטלס. יחגוג גם מול צ'יבאס?

מטיאס אלוסטיצה חוגג במדי אטלס. יחגוג גם מול צ'יבאס?

נבחרת מקסיקו למונדיאליטו

תזכרו את השם: רונאלדו סיסנרוס מוריי. או בכינויו המחייב "רונאלדו המקסיקני". נקרא על שמו של רונאלדו "או פנומנו" נאזאריו דה לימה הברזילאי, הוא הכוכב הכי גדול של נבחרת הנוער של מקסיקו במונדיאליטו שיצא לדרך ב 20 למאי בדרום קוריאה.

בעידן בו רוב בעלי הקבוצות במקסיקו מעדיפות להביא שחקנים זרים וזולים מדרום אמריקה, שפר עליו מזלו של סיסנרוס שהמועדון שלו, סנטוס לגונה, הוא אחד מהמועדונים שדוגלים דווקא בטיפוח השחקן המקסיקני. רונאלדו אינו היחיד בסגל הנבחרת הנוכחית שמגיע מסנטוס. ישנם שלושה שחקנים נוספים שמצטרפים אליו: הקשר ההתקפי אוריאל אנטונה, שחקן הכנף קווין לארה ואדוארדו "לאלו" אגירה שישחק בחוד לצד רונאלדו.

בכלל, הנבחרת הזאת היא תמונת מראה של הכדורגל המקסיקני: ישנם כמה מועדונים שדוגלים בטיפוח השחקן המקסיקני, והן כמובן "ספקיות" השחקנים הכי גדולות לסגל הנבחרת של המאמן ושחקן הנבחרת בעבר, מרקו רואיז. בנוסף לסנטוס לגונה, פאצ'וקה שולחת 5 נציגים וצ'יבאס גואדלאחרה שולחת לא פחות משישה שחקנים לסגל. שאר הסגל מורכב ממגוון קבוצות ששולחות נציג או שניים.

הרביעיה של סנטוס לגונה. מימין לשמאל: אגירה, רונאלדו, אנטונה ולארה.

הרביעיה של סנטוס לגונה. מימין לשמאל: אגירה, רונאלדו, אנטונה ולארה.

מה שמעביר אותי לנקודה הבאה: ישנם כמה מועדונים דווקא נותנים קרדיט לשחקנים צעירים,  אבל עקב שיקולים של העדפת טובת המועדון על פני הנבחרת, הביאו אותם להחליט שהם אינן משחררים את השחקנים האלו למונדיאליטו אלא ישאירו אותם למאבקיי הפלייאוף בליגה המקסיקנית. שחקנים כגון הבלמים סזאר מונטס (מונטריי) ואדסון אלבארז (אמריקה), היו אמורים לאייש את סגל הנבחרת ולהרכיב את קו ההגנה המקורי של הנבחרת, אבל הם יישארו במקסיקו. מונטס הוא שחקן הרכב קבוע במונטריי כבר שנתיים ברציפות וצופים לו עתיד מזהיר. גם אלבארז תפס מקום של קבע בהרכב בעונה הנוכחית במדי אמריקה. ההיעדרות שלהם יכולה לפגוע במטרות הנבחרת. מצד שני, צעירים אחרים כגון צמד הבלמים של פאצ'וקה, פרנסיסקו "פאקו" באנגאס וחוסה אסקיבל יקבלו את הקרדיט והחשיפה.

במקסיקו אמנם לא מצפים לזכות בטורניר, אבל המטרה היא להגיע לפחות לחצי הגמר. לאחר הכישלון בטורניר הקודם בניו-זילנד, במקסיקו מאוד מקווים לשחזר את הצלחת הנבחרת מ 2011 שסיימה במקום השלישי. הצלחה של הנבחרת תוכיח לכל בעלי הקבוצות במקסיקו שיש צורך לתת צ'אנס לשחקן המקסיקני הצעיר.

הנה כמה שמות שמומלץ לעקוב אחריהם:

  1. חזרנו לרונאלדו. החלוץ הוא מכונת שערים והוכתר כמלך השערים של ליגת הנערים וליגת הנוער בטורנירים האחרונים. הוא כבר זכה לשחק במדי הקבוצה הבוגרת ואפילו הבקיע במדי המועדון במסגרת הגביע. אנקדוטה מעניינת לגביו: רונאלדו החל את הקריירה בתור שוער, אבל למאמן הילדים של סנטוס לגונה לא הסתדר בראש שמישהו בשם רונאלדו יכול לעמוד בשער, ולכן הוא הציב אותו בעמדת החלוץ המרכזי, שם הוא נשאר עד היום.

רונאלדו המקסיקני בפוזה מוכרת.

רונאלדו המקסיקני בפוזה מוכרת.

2. פבלו לופז. כאשר ראול, החלוץ הספרדי הגדול ראה את פבלו לופז משחק, הוא אמר עליו: "הוא אמנם לא דומה לו בכלל, אבל מדובר באנדראס איניאסטה הבא". צריך לומר, שההשוואה הזאת נשמעת קצת מוגזמת, ואכן אין שום דימיון פיזי בין "פבליטו" לבין איניאטסה, אבל כאשר הוא על המגרש, הוא אכן משחק בצורה דומה מאוד לאגדה הספרדית. בפאצ'וקה מהללים את לופז, וכבר בונים עליו בתור שחקן הרכב לעונות הבאות, אלא אם הוא יתפוס את העין של אחד הסקאוטים שיגיעו לדרום קוריאה, ויעבור לאירופה עוד לפני כן.

פבלו "אנדראס איניסטה" לופז.

פבלו "אנדראס איניסטה" לופז.

3. דייגו קורטז. המגן-קשר ימני צעיר יחסית לשאר הסגל והוא רק בן 18, אבל מדובר באחד הכשרונות העולים של צ'יבאס. מדובר בשחקן מהיר וטכני שאוהב לתמוך בהתקפה. בצ'יבאס כבר טוענים שכמה קבוצות אירופאיות עוקבות אחריו. קורטז תפס את העין באליפות העולם לנבחרות הנערים שהתקיים בצ'ילה לפני שנתיים, לאחר שהבקיע את הגולאסו -א-לה-מסי הבא בחצי הגמר מול ניגריה:

שחקנים נוספים שראויים לציוץ:

המגן השמאלי אוליסס טורס (קלוב אמריקה), הבלם פרנסיסקו באנגאס (אברטון הצ'יליאנית בהשאלה מפאצ'וקה), שחקן הכנף קווין לארה (סנטוס לגונה), החלוץ קווין מאגאניה (צ'יבאס גואדלחרה).

VAMOS MEXICO!!!!

הליגה הפראגוואית – מדריך

אחוז ניכר מקוראי הבלוג הזה (מדובר על עשרות אלפי קוראים 🙂 ) ישאל את עצמו מדוע אני רושם על הליגה הפראגוואית ומה הקשר לכדורגל מקסיקני. תהייה לגיטימית כמובן, שמצריכה הסבר קצר, גם עליי וגם על הכדורגל הפראגוואי עצמו.

נתחיל בי:

בתור אחד שמתעורר באמצע הלילה לראות משחקים מלהיבים בין חוארז ומיניירוס דה זקאטקאס, אני נהנה לראות תמיד את הרמה הגבוהה וצורת המשחק האטרקטיבית בה משחקים במקסיקו. נדיר לראות במקסיקו משחקים טקטיים (שבצורה מסויימת מעניינים לכשעצמם) שמתסיימים בתיקו מאופס, וגם במשחקים שמסתיימים בתוצאה הזאת, הרבה פעמים המשחק מהנה ומרובה בהזדמנויות. בשנים האחרונות, עם עליית מגמת אזרוח שחקנים זרים במקסיקו, ניתן לראות ששחקנים מכל רחבי אמריקה הלטינית מגיעים למקסיקו לשחק בליגה האיכותית (אולי הכי איכותית שיש ביבשת אמריקה), ובליגה הכי עשירה (בוודאות) שקיימת ביבשת.

הליגה במקסיקו כל-כך איכותית, שכאשר שחקן צעיר מרחבי אמריקה הלטינית חושב על העתיד שלו, האופציה הראשונה שלו היא לשחק באירופה, והאופציה הבאה אחריו היא לשחק במקסיקו. העונה רשומים בליגה המקסיקנית 167 זרים, כאשר חלקם הגדול הם ארגנטינאים, קולומביאנים, צ'יליאנים ופראגוואים.

אז אוקיי, אתם בטח שואלים את עצמכם:  "אם יש הרבה לטינים, למה לכתוב דווקא על פאראגוואי?" שאלה מצויינת. והנה התשובה:

אני לא טרחתי לעקוב לאחר הליגה בפראגוואי, אבל בשנתיים האחרונות התחלתי לעקוב אחרי הליגה, מכיוון ששמתי לב שמספר השחקנים הפראגוואים במקסיקו, עולה בהתמדה. העלייה הזאת מגיעה עם החלק השני של ההסבר, וזה החלק שקשור לכדורגל הפראגוואי.

באופן מסורתי, הכדורגל הפראגוואי לא היה קיים. זאת אומרת, טכנית הוא היה קיים, אבל חלק נרחב מתשתית הכדורגל של פארגוואי צמחה ושיחקה מעבר לגבול, אצל השכנה ארגנטינה. גם היום הקשר בין שתי המדינות חזק, אבל הקשר הזה הולך ומתרופף. נכון,  עדיין יש שחקנים "ארגנטינאים" בנבחרת, לדוגמא חואן איטורבה שנולד וגדל בארגנטינה. אבל אם פעם הם היו החלק הארי של הנבחרת, היום הם כבר בגדר מיעוט. שחקנים כגון מיגל אלמירון, אוסקר רומרו, הרנן פרז, דרליס גונזלס וססיליו דומניגס, שמייצגים את הדור החדש של פראגוואי, כולם נולדו וגדלו בפראגוואי. נכון, חלק מהשחקנים עברו בארגנטינה, אבל המגמה הזאת נמצאת בירידה. בלאס ריברוס למשל, יצא מאולימפיה ישר לבאזל השוויצרית וגם דרליס גונזלס לא עבר בארגנטינה.

בלאס ריברוס במדי אולימפיה. עבר מפראגוואי ישירות לאירופה.

בלאס ריברוס במדי אולימפיה. עבר מפראגוואי ישירות לאירופה.

איך זה קשור למקסיקו? קשור מאוד.

הליגה הפראגוואית הפכה למעין "ליגת בת" של הליגה המקסיקנית. שחקנים מוכשרים בעלות נמוכה שרוצים לשחק במקסיקו וקל להביא אותם ללא בעיות התאקלמות מיוחדות, מושכים את בעלי הקבוצות המקסיקניות שמשקיעות בחיפוש אחר הרוקה סנטה קרוז הבא. העובדה שחלק לא מבוטל מסגל נבחרת פראגוואי משחק או שיחק בעברו במקסיקו, רק מקלה על העניינים ומחזקת את הקשר בין שתי המדינות. למועדון מקסיקני טיפוסי יש את הבחירה להביא שחקן ארגנטינאי או צ'יליאני ולשלם לו הון תועפות (נאוהל גוזמן הארגנטינאי ואדוארדו וארגס הצ'יליאני בטיגרס לדוגמא), או להביא שחקן פארגוואי בשליש מחיר שאולי לא מספק את אותה הסחורה, אך בוודאות מספק יותר משליש מהיכולת. שיקול כלכלי ומקצועי כאחד, שבדר"כ מתגלה כנכון.

לאחר שקישקתי את עצמי לדעת,הגיע הזמן לתכלס ונעבור לתקציר על הליגה:

הליגה בפראגוואי משוחקת כמו רוב הליגות באיזור: עונה אחת שמתחלקת לשני טורנירים, אפרטורה וקלאוסורה. היורדות לליגת המשנה נקבעות לפי אחוז ההצלחה בצבירת נקודות ממוצעת למשחק. שתי הקבוצות עם ממוצע הנקודות הגרוע בליגה יורדות לליגת המשנה.

עולם הכדורגל בפראגוואי מבוסס באסוניסיון רבתי, כאשר תשעה קבוצות מהליגה מגיעות מעיר הבירה ופרבריה, ושלושת הקבוצות הנותרות מגיעות מהמחוזות הסובבים את עיר הבירה. ועכשיו נתחיל עם סקירה קצרה על קבוצות הליגה:

סרו פורטניו:

אמרנו מקודם ארגנטינה? אז גם בפרגוואי ישנן שתי ענקיות, וסרו פורטניו, שמיקומה הגיאוגרפי הוא "בשכונת הפועלים" היא הבוקה ג'וניורס של פארגוואי. הקבוצה של מעמד הפועלים, והקבוצה עם מספר האוהדים הגדול במדינה. סרו פורטניו הוא מועדון עשיר בקנה מידה מקומי, אבל האוהדים ובמועדון אוהבים לטפח תדמית של הקבוצה ללא כסף שמייצגת את העניים. צבעי הקבוצה הם אדום כחול. כוכב הקבוצה הוא החלוץ הוותיק נלסון האאדו ואלדס, חלוץ הנבחרת הוותיק ששיחק במגוון רחב של מועדונים באירופה, בין היתר דורטמונד, ולנסיה, קאזאן ואולימפיאקוס. גם אלבארו פריירה, שחקן נבחרת אורוגוואי ששיחק בפורטו, אינטר, וחטאפה משחק בקבוצה. שווה לעקוב: חוליו סזאר וויאלבה. החלוץ המוכשר בן ה-18 שגדל במועדון, כבר העביר חצי שנה במנשנגלאדבך הגרמנית וחזר לפראגוואי בשביל לצבור עוד ניסיון לפני שיחזור לאירופה.

נלסון ואלדס. חזר לפרגוואי לעונת פרישה.

נלסון ואלדס. חזר לפרגוואי לעונת פרישה.

דפורטיבו קפיאטה:

אחד משלושת המועדונים שאינם מגיעים מאסונסיון והמועדון הצעיר בליגה, שנוסד בשנת 2008. אתחבר קצת לצד הפרובינציאלי שלי ואספר שלמועדון יש קשר "ישראלי": החלוץ דאנטה לופז שהגיע למכבי חיפה בתחילת העשור הקודם ולא הצליח בכרמל, המשיך לקריירה ארוכה ויותר מוצלחת, וזכה באליפויות בפארגוואי ובמקסיקו. לקבוצה יש רק שחקן זר אחד, החלוץ הקמרוני קרייסט אמבונדי, שהגיע מהליגה האלג'יראית בשנה שעברה.

חנראל דיאז:

עוד אחד מהמועדונים שנמצאים מחות לעיר הבירה, ושנקרא על שמו של הגנרל חוסה דיאז, שהוביל את צבא פראגוואי במלחמת שלושת המדינות, בו פראגוואי הובסה על ידי הברזילאים והארגנטינאים. מה שמעניין במועדון, הוא המיקום שלו שנמצא מול משרדי הקונמבול (ירים את היד מי שידע שהקונמבול ישב בפראגוואי. מניח שלא הרבה ירימו את היד). השחקן הבולט בקבוצה הוא הקשר כריסטיאן גאיטן הארגנטינאי, פעם ילד פלא שאפילו השתתף במדי ארגנטינה במונדיאל הנערים, והיום שחקן סביר ותו לא.

גואראני:

האלופה הנוכחית, שנקראת על שם השפה הילידית המקומית בפארגוואי, היא אחת המועמדות לזכות באליפות גם בטורניר הנוכחי. המועדון שמשחק בצבעי צהוב-שחור, הוא אחד משני המועדונים הראשונים שהוקמו בפארגוואי (לאחר אולימפיה). השחקנים הבולטים של המועדון הם הקפטן מרסלו פלאו האורוגוואי, חוליו קאסרס הבלם הוותיק ששיחק במקסיקו, צרפת, ברזיל ואפילו בבוקה ג'וניורס וגם אצל יריבתה המושבעת ריבר פלייט ולואיס נרי קבאז'רו, שחוזר לפראגוואי לאחר כמה שנים באטלס גואדלחרה המקסיקנית.

אינדפנדיאטה:

לא, אין קשר למועדון הארגנטינאי משכונת האבז'נדה. מדובר בקבוצה קטנה שעלתה לליגה הסכירה בעונה שעברה והשאיפה היחידה של המועדון הוא לשרוד הליגה הבכירה. השחקן הבולט בקבוצה הוא נסטור איילה, ששיחק בכמה מועדונים קטנים בארגנטינה וזכה להופיע כמה פעמים במדי נבחרת פראגוואי.

קלוב ליברטאד:

אחד המועדונים הגדולים המדינה, שבעשור הקודם שלט בצורה מוחלטת תחת שרביטו של לא אחר מאשר טאטא מרטינו. כמובן שגם השנה המטרה של הקבוצה היא התמודדות על האליפות. השחקנים הבולטים של הקבוצה הם הבלם אדלברטו רומן בניטז, ששיחק בעברו גם בריבר פלייט ובפלמייראס, הקשר הצעיר איוון רמירז והחלוץ הוותיק סנטיאגו סלסדו ששיחק שנים רבות במגוון קבוצות ארגנטינאיות. מומלץ לעקוב: חסוס מדינה, הקשר ההתקפי שמתשתייך לנבחרת עד גיל 20, ולפי הדיווחים נמצא במעקב צמוד של שלושת הגדולות של פורטוגל.

חוסטו וויאר, שןער נבחרת פראגוואי ואחד מסמליה של ליברטאד בעשור הקודם.

חוסטו וויאר, שוער נבחרת פראגוואי ואחד מסמליה של ליברטאד בעשור הקודם.

קלוב נאסיונל:

בדומה לסרו פורטניו, המועדון של האוניברסיטה הלאומית ממוקם גם הוא בשכונת הפועלים, ולכן המפגשים בין שתי הקבוצות נחשב "לדברי רובע הפועלים". המועדון הגיע לכמה הישגים ברמה הלאומית וגם ברמה הבין-לאומית, כאשר הגיע אפילו עד לגמר טורניר הליברטדורס בשנת 2014, שם הקבוצה הפסידה לסאן-לורנצו הארגנטינאית. בקבוצה משחקים הבלם הוותיק רובן מלדונאדו שהעביר את העשור הקודם במגוון קבוצות מהליגה האיטלקית, הקשר חואן ויאיירה שגדל בניואל אולד בויס הארגנטינאית, והחלוץ הוותיק פרדי באריירו ששיחק כמה שנים במקסיקו במדי קלוב לאון ואסטודיאנטס טקוס.

קלוב אולימפיה:

זוכרים את סרו פורטניו? אז קלוב אולימפיה היא "הריבר פלייט" של פראגוואי, ושתי הקבוצות משלימות את הסופר קלאסיקו של פראגוואי. אולימפיה היא המועדון המעוטר ביותר המדינה, והקבוצה גם זכתה בתארים בינלאומים כגון הליברטדורס והסודאמריקנה. אולימפיה משחקת גם בקלאסיקו "הוותיקות" מול גואראני, לאחר שהמשחק הרשמי הראשון בפראגוואי שוחק בין שתי הקבוצות. השם הבולט ביותר בקבוצה הוא כמובן של החלוץ האגדי רוקה סנטה קרוז ששיחק במהלך הקריירה הארוכה והמפוארת שלו בבאיירן מינכן, בלקבורן רוברס, מנצ'סטר סיטי, בטיס, מלאגה וקרוז אזול המקסיקנית. רוקה חזר בקיץ האחרון למועדון ילדותו לעונת פרישה, ואין דבר יותר רומנטי מאשר להוביל את המועדון בו גדל לזכייה בתואר. אבל אולימפיה זה לא רק רוקה סנטה קרוז. גם הקשרים כריסטיאן ריברוס הוותיק ששיחק בברזיל, טורקיה, מקסיקו ואנגליה ולידו המרכז הקישור ישנן גם את שחקן הנבחרת ריצ'ארד אורטיז ששיחק בטולוקה המקסיקנית. מומלץ לשים לב לג'ונתן גונזלס, שחקן הכנף האקוואדורי הצעיר שהגיע מאינדפנדיאנטה דל וואייה האקוודורית וששיחק בעברו גם בלאונס נגרוס דה גואדלחרה וקלוב לאון המקסיקניות.

רוקה סנטה קרוז במדי אולימפיה. אגדה שהייתה באמת.

רוקה סנטה קרוז חוגג במדי אולימפיה. אגדה שהייתה באמת.

רוביו ניו:

הקבוצה מרובע טרינידד היא המכבי פתח תקווה של הליגה בפראגוואי. מועדון מרכז טבלה טיפוסי עם קבל אוהדים מצומצם אך נאמן מאוד. המועדון ידוע במחלקת הנוער שלו, ומגדל שחקנים שבדר"כ נמכרים לקבוצות אחרות בליגה כאשר ישנה הזדמנות. השחקן הבולט של הקבוצה הוא חואן ארייאגה, הקשר המרכזי שאפילו זכה להיקרא כמה פעמים לסגל הנבחרת, אך מעולם לא שותף.

סול דה אמריקה:

כמו בסמלה של קלוב אמריקה המקסיקנית, כך גם אצל "מועדון השמש" של אמריקה, מופיעה מפת היבשת. המועדון שהאיצטדיון שלו נמצא ברובע הנושא את שם המועדון, הוא המועדון שדוגל יותר משאר המועדונים במדינה בטיפוח שחקנים צעירים ואקדמיית הכדורגל של המועדון נחשבת ליצרנית השחקנים המובילה במדינה. בדרך כלל מדובר במועדון ביניים, אבל בשנתיים האחרונות הקבוצה יחסית מצליחה ואף משתתפת בליברטדורס. השחקנים המובילים של הקבוצה הם איזק דיאס, החלוץ הצ'יליאני שהפגיז שערים בכמויות בליגה הצ'יליאנית ושיחק גם בצ'יאפאס ופואבלה המקסיקניות, והקשר דוד מנדייטה ששיחק בפורטוגל ובמקסיקו. הקבוצה מכרה לקלוב אמריקה החודש את היהלום החדש של הכדורגל הפראגוואי, הקשר כריסטיאן פארדס בן ה-18.

ספורטיבו לוקניו:

עוד מועדון שאינו ממוקם באסונסיון. אחד המועדונים היותר גדולים בפראגוואי. צבעי המועדון הם צהוב וכחול, ואוהדי הקבוצה נחשבים לפנאטים. השחקנים המובילים בקבוצה הם הקשרים חרארדו ארבאלוס ודייגו רודריגס, שאף העביר שנה בקרוז אזול, אך בילה את רוב זמנו על הספסל.

קלוב טרינידנסה:

המועדון השני שהעפיל בעונה הקודמת לליגה הבכירה. המועדון משחק עם מדים סטייל בוקה ג'וניורס, וכאן נגמר הדימיון בין שני המועדונים. המטרה של המועדון היא כמובן לשרוד הליגה הבכירה, אך על הנייר יש לקבוצה את הסגל הכי חלש בליגה. אם מתאמצים מוצאים שחקנים ראויים לציון. קרלוס גמאררה, מי שנחשב שוער העתיד של נבחרת פארגוואי והעביר כמה שנים בפורטוגל, בין היתר בקבוצת הבת של פורטו. בנוסף ניתן למצוא בסגל את החלוץ חוליו סנטה קרוז, אחיו הצעיר והפחות מוכשר של רוקה.

אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, לכן ארשה לעצמי לנבא שהאלופה תהיה אולימפיה. ייתכן ומדובר גם במשאלת לב לאור עונת הפרישה של רוקה סנטה קרוז. מה שבטוח, גואראני, ליברטאד וסרו-פורטניו לא יעשו לה חיים קלים. הליגה תחל בסופ"ש הקרוב.

 

דראפט 2016 – המדריך

הליגה המקסיקנית תשוב לפעילות ב-15 ליולי. כמו כל שנה, הליגה תחולק לטורנירי אפרטורה וקלאוסורה, כאשר לכל טורניר תוכתר אלופה אשר תנצח בפלייאוף. ארבע הפיינלסטיות יזכו לייצג את מקסיקו בגביע הקונקאקאף של עונת 2017-2018.

כמו בכל שנה, מנהלת הליגה המקסיקנית מארחת את ראשי הקבוצות יחד עם הצוותים המקצועיים במרכז כנסים (בדרך כלל מלון יוקרה) בקנקון למשך שבוע. במהלך השבוע המנהלת מסבירה חוקים חדשים שהוכנסו על ידי פיפ"א ומבצעת השתלמויות מקצועיות ומנהלתיות לקבוצות הליגה הראשונה וליגת המשנה. בנוסף, מגיעים אנשי מקצוע מקבוצות אירופאיות למינהן, להעביר השתלמויות לצוותים המקצועיים של קבוצות הליגה המקסיקנית. החלק המרכזי והעיקרי של השבוע הוא "הדראפט". להבדיל מארה"ב, בו הדראפט הוא תהליך בו קבוצות הליגה בוחרות שחקנים צעירים מכל מיני אוניברסיטאות למיניהן, במקסיקו הדראפט הוא בעצם יומיים מרוכזים שבהם מבוצעים כל ההעברות הפנימיות במקסיקו. בעצם סוג של בורסה של מסחר בשחקנים. כמובן שמאמנים לא מגיעים באותו היום ופשוט בוחרים שחקנים. הקבוצות של הליגה מחוייבות לפרסם רשימת העברות של שחקנים עד כשבוע לפני תחילת הדראפט, כך שמאמנים של קבוצות אחרות הליגה, יכולים להחליט איזה שחקן הם ירכשו או ישאלו ביום בדראפט עצמו. הקבוצות כמובן מבצעות סקאוטינג ארוך לאורך כל העונה ומחליטות איזה שחקן הם רוצות להביא, ובמידה והשחקן נמצא ברשימת ההעברות, ההעברה ברוב מוחלט של המקרים יוצאת לפועל. כמובן שניתן לרכוש שחקנים שאינם נמצאים ברשימת ההעברות, רק שהעברות אלו הן יקרות, וגם נדירות יותר.

לופטגי וגוארדיולה. שני מאמנים שהגיעו להעביר השתלמויות במקסיקו מטעם מנהלת הליגה.

לופטגי וגוארדיולה. שני מאמנים שהגיעו להעביר השתלמויות במקסיקו מטעם מנהלת הליגה.

הדראפט הוא בעצם היום האחרון בו ניתן לבצע העברות בתוך קבוצות במקסיקו. לאחר הדראפט, רק שחקנים ששייכים לקבוצת הבת של המועדון מהליגה הבכירה, יכולים לעבור לקבוצת האם (דומה קצת למודל הספרדי, בו שחקנים של בארסה B לדוגמא יכולים לשחק באותה עונה בקבוצה הבוגרת ובמקביל גם בקבוצת הבת). מה שמעניין הוא שההעברות עצמן מתבצעות באופן רשמי רק ב 1 ליולי, עם פתיחת חלון ההעברות העולמי, ויש מצב אבסורדי בו הרבה שחקנים מתאמנים כבר כמה שבועות עם הקבוצה החדשה שלהם, למרות שבאופן רשמי הם עדיין שייכים למועדון אחר.

במידה ומועדונים מקסיקנים רוצים להביא רכש או לחלופין למכור שחקנים לארצות אחרות, חל עליהם חלון ההעברות הרגיל שנפתח בראשון ליולי ומסתיים ב 31 לאוגוסט בשעה 23:59.

השנה הדראפט המקסיקני אמור להיות מעניין במיוחד, והסיבה היא חוק 10/8 החדש שנכנס לתוקף החל מהעונה הנוכחית. אתם בוודאי שואלים את עצמכם מהו החוק החדש? הנה ההסבר:

לכל מדינה יש את חוקי ההגירה שלה, שכוללים בדרך כלל תרופה ארוכה של מגורים ועבודה עם רישיון עבודה מסויים או לחלופין נישואין לאזרח המדינה על מנת להתאזרח במדינה ספציפית. בישראל למשל, שחקן זר (שאינו יהודי) שנשוי לאזרחית ישראלית, זכאי לקבל מעמד של שחקן מקומי באופן כמעט מיידי. במידה והוא אינו נשוי לישראלית, הוא צריך לשחק ולהתגורר בישראל כמה שנים טובות (לדעתי מינימום של 5 שנים, אבל אל תתפסו אותי במילה) על מנת לקבל אזרחות ישראלית. במקסיקו זה הרבה יותר פשוט:

כל שחקן היספני (אמריקה הלטינית וחצי האי האיברי) יכול לקבל אזרחות לאחר שנתיים בהן הוא מתגורר במקסיקו, ולייצג את הנבחרת לאחר 5 שנים של מגורים במקסיקו. מאגר שחקנים נוסף הוא אמריקאים ממוצא מקסיקני אשר זכאים לאזרחות מקסיקנית באופן אוטומטי. הקלות היחסית בקבלת האזרחות המקסיקנית יצרה סיטואציה בעייתית:

עד העונה הנוכחית, היו מותרים בליגה 5 זרים, ובנוסף לא הייתה הגבלה על מספר "המתאזרחים". כל קבוצה בליגה (למעט צ'יבאס גואדלחרה שמשחקת עם שחקנים מקסיקנים בלבד כחלק מהמוטו שלה "כקבוצה של העם") הביאה כמות לא מבוטלת של זרים ובמקביל איזרחו המון זרים שמשחקים מספיק זמן במקסיקו. חלק מהשחקנים שהתאזרחו במקסיקו באמת אוהבים את המדינה וחלקם הקטן אפילו בחר לייצג את מקסיקו במסגרת הנבחרת. מצד שני, ישנם שחקנים שהתאזרחו על מנת להוריד מעצמם את מעמד הזר ודי מהר עברו לשחק במקום אחר.

אריאל נאוהלפאן. התאזרח בתחילת השנה וכבר עוזב לשחק בברזיל.

אריאל נאוהלפאן. התאזרח בתחילת השנה וכבר עוזב לשחק בברזיל.

האזרוח המהיר השפיע בשני מובנים על הכדורגל המקסיקני:

  • הליגה מתחזקת מעונה לעונה עם שחקנים איכותיים מרחבי אמריקה הלטינית ונהפכת לאחת הליגות האטרקטיביות בעולם (כבר 3 שנים ברציפות שהליגה במקסיקו היא הליגה הרביעית בעולם מבחינת ממוצע הצופים האיצטדיונים, לאחר גרמניה, ספרד ואנגליה, ולפני מדינות כגון צרפת, איטליה, ברזיל וארגנטינה). בליגה המקסיקנית משחקים כוכבים של נבחרות לטיניות שאם היה להם דרכון אירופאי, כבר מזמן היו משחקים בקבוצות המובילות באירופה. מצד שני…
  • מעמד השחקן המקומי נפגע, מה שיכול להשפיע לרעה על הנבחרת המקסיקנית בעתיד. ישנן קבוצות כגון קלוב אמריקה או טיגרס, שמצליחות מאוד בליגה או במפעלים הבינלאומיים, אבל מספר השחקנים המקסיקנים שהן מגדלות או לחלופין משתפות לא גדול. בדרך כלל, גם השחקנים המקסיקנים שמשחקים במועדונים אלו, הם שחקני רכש ששייכים לסגל הנבחרת. מצד שני ישנן קבוצות כגון צ'יבאס, קלוב לאון, ובמיוחד האלופה הטרייה פאצ'וקה, שמטפחות צעירים מקסיקנים ונותנות להם חשיפה וניסיון הכרחי.

עד לכאן הסבר על המצב הקודם, והנה הסבר על החוק החדש:

החוק החדש נועד "להגן" על מעמד השחקן המקסיקני ובעצם להבטיח שיהיו לפחות 8 שחקנים מקסיקנים בטופס של כל משחק כדורגל, כך שהקבוצות יהיו מוגבלות לרישום של 5 זרים ועוד 5 מתאזרחים לכל היותר. התגובה של השחקנים המקסיקנים לא איחרה לבוא: כל שחקני הנבחרת תקפו את החוק החדש באמירה שהכוונה אמנם טובה, אך ההגבלה על שחקנים זרים או מתאזרחים חייבת להיות קשה יותר. רפא מארקז לדוגמא, תקף את ראשי הקבוצות והמנהלת באומרו שהיחס היה צריך להיות הפוך: 8 מתאזרחים וזרים לכל היותר ו 10 מקסיקנים בטופס של כל משחק. כך גם שאר שחקני הנבחרת. בפאצ'וקה אמרו שגם אם היה מותר להעלות 18 שחקנים זרים למגרש, הם ימשיכו בטיפוח שחקנים מקסיקנים צעירים באקדמיה המצויינת שלהם כחלק ממדיניות המועדון, ובצ'יבאס בכלל מבסוטים, כי החוק החדש לא משפיע על מדיניות הרכש שלהם כהוא זה.

הוויכוח על החוק החדש עוד יימשך בעתיד, אבל תוצאותיו כבר מתחילות להופיע והופכות את הדראפט הקרוב למעניין במיוחד:

מכיוון שישנן קבוצות עם המון מתאזרחים וזרים, חלק מהקבוצות חייבות להיפטר מהם, מה שיוצר עודף היצע. בקלוב אמריקה שמו לא פחות מ 8 מתאזרחים או זרים ברשימת ההעברות, ובטיחואנה מיגל "פיוחו" הררה הכניס את כל הסגל לרשימת ההעברות (אבל זה יכול להיות שזה בגלל שהוא משוגע ולא רק בגלל החוק החדש, כי הוא גם הכניס את המקסיקנים המועטים של המועדון לרשימת ההעברות).

פתאום, קבוצות קטנות יחסית מוצאות את עצמן בסיטואציה שהן יכולות להחתים שחקנים זרים או מתאזרחים שכבר מכירים את הליגה ורוצים להישאר במקסיקו, אבל עד השנה לא היה לאותם מועדונים סיכוי להחתים אותם. מועדון כמו מורליה לדוגמא, יכול להחתים את בלם נבחרת ארה"ב ונטורה אלבארדו מקלוב אמריקה (אין עדיין חתימה רשמית, אבל מסתמן שזה הכיוון). לולא החוק החדש, אין סיכוי שמעבר כזה היה קורה.

ונטורה אלבארדו. בלם נבחרת ארה"ב וקלוב אמריקה.

ונטורה אלבארדו. בלם נבחרת ארה"ב וקלוב אמריקה.

אליפות העולם לנערים צ'ילה 2015

2 לאוקטובר 2005, האיצטדיון הלאומי של לימה, פרו. 18:31 בערב, קרלוס ולה מבקיע בנגיחה את שער היתרון של נבחרת הנערים (עד גיל 17) מול ברזיל לאחר בישול של ג'יובאני דוס-סנטוס. המשחק הסתיים בתוצאה 3:0 ונבחרת הנערים עשתה היסטוריה. זכייה ראשונה בטורניר כלל עולמי.

בשנת 2011 שוחזר ההישג הזה כאשר נבחרת הנערים זכתה שוב במונדיאל עד גיל 17, שהפעם התקיים במקסיקו. המון רגעים יפים וכדורגל טוב היה בטורניר הזה, כולל דרמה בחצי הגמר מול גרמניה ולוחם אמיץ בשם חוליו גומז שהראה לכל העולם מחוייבות לדגל מהי:

גרמניה חזרה מפיגור ליתרון 2:1 ובדקה ה-75 עוד הובילה רק בשביל לספוג שער שיוויון אולימפי מרגליו של סזאר אספריקואטה. במהלך הבקעת השער, חוליו גומז, קשרה ההתקפי של הנבחרת חטף מכה בראשו ודימם בצורה מאסיבית על הדשא. הרופאים הורו לו לרדת לספסל ולסיים את המשחק, אך הוא סירב. הוא דרש לקבל טיפול וחזר לדשא עם חבישה סטייל "אריק שרון בחציית תעלת סואץ", רק בשביל להבקיע את שער הניצחון במספרת בדקה ה – 90!

בגמר שהתקיים מול איצטדיון אצטקה מלא עד אפס מקום, מקסיקו כבר ניצחה 2:0 ושיחזרה את ההישג.

צפו בזכייה בשנת 2005 ובכל שערי בטורניר בשנת 2011

בדיוק עשור לאחר מכן, מקסיקו תחל את הופעותיה באליפות העולם לנערים במשחק שייתקיים בעיר צ'יליאן, צ'ילה (למי שאוהב משחקי מילים), מול ארגנטינה.

מקסיקו הוגרלה "לבית המוות" יחד עם אוסטרליה, ארגנטינה וגרמניה, וזה לא הולך להיות פשוט. המטרה של מקסיקו היא לסיים את הבית במקום שמוביל לשלב הבא, כאשר 2 הראשונות עולות אוטומטית, ו – 4 הנבחרות שיסיימו במקום השלישי (מתוך שישה בתים) עם המאזן הכי טוב יעלו גם כן.

במקסיקו לוקחים את טיפוח הצעירים בצורה מאוד רצינית וכל קבוצות הליגה הבוגרת מחוייבות לעמוד בזמן משחק מינימלי לשחקנים צעירים (השנה מדובר על ילידי 1997). קבוצה שלא עומדת בזמן המינימום (השנה – 765 דקות מינימום) סופגות עונש הפחתת נקודות בעונה הבאה וקנס כספי, בנוסף לעונש מקורי של הוספת זמן משחק מינימום לשחקנים צעירים בקבוצה בעונה הבאה.

הנה סגל הנבחרת לטורניר:

סגל הנבחרת למונדיאל הנערים.

סגל הנבחרת למונדיאל הנערים.

מומלץ לשים לב לשמות הבאים:

פבליטו לופז – קשרה ההתקפי של קבוצת הנוער של פאצ'וקה. מתאמן לעתים עם הקבוצה הבוגרת ושיחק איתה במהלך אימוני הקדם עונה. ניחן בראיית משחק נדירה וביכולת מסירה משובחת. שנה שעברה הוא זומן להתרשמות בבורוסיה דורטמונד, שממשיכה לשים עליו עין.

אדוארדו אגירה – חלוצה של סאנטוס לגונה. חלוץ גבוה וחזק בעל משחק ראש טוב, שלא מגיע על חשבון טכניקה טובה.

קווין מאגניאה – חלוצה של צ'יבאס הוא אולי היהלום שבכתר של הנבחרת הזאת. מאמניו בצ'יבאס אומרים שהוא הוא מוכשר יותר מקרלוס ולה וצ'יצ'אריטו הרננדס כשאלו היו בגילו. בצ'יבאס מאוד מתלהבים מהחלוץ שמראה ווינריות בנוסף למשחק טכני טוב, בעיטה עוצמתית וחוש משובח לכיבוש שערים.

אתם מוזמנים לצפות בשער הניצחון שלו מול פאצ'וקה בגמר אליפות מקסיקו עד גיל 15 לפני שנתיים. שימו לב לכמות הקהל המשחק. אני מזכיר, מדובר במשחק של ילדים בני 14-15:

https://www.youtube.com/watch?v=miF5X1mec_s

פאצ'וקאלרו

25 לנובמבר 2012, שעות הבוקר, חואן חוזה קאלרו בן ה-13 ישב לאכול ארוחת בוקר במטבח בבית משפחת קאלרו במקסיקו סיטי. אב המשפחה, מיגל, ירד מחדר השינה בקומה העליונה ואמר לחואן חוזה שאינו מרגיש טוב ושצד שמאל של גופו לא מתפקד. חואן חוזה חשב שאביו צוחק ומשתעשע איתו אבל פתאום אביו קרס על הרצפה. חואן חוזה מיד הרים את אביו וביקש מהשכן שיסיע את אביו מיד לבית החולים. בבית החולים אובחן האבא כסובל מקריש דם בראשו. פחות משבועיים לאחר מכן, ב-3 לדצמבר, הוכרז מוות קליני לאבא ויום לאחר מכן מותו הוכרז סופית.

מיגל קאלרו היה ללא ספק אחד מגדולי השוערים הקולומביאנים, וללא ספק גדול שוערי פא'צוקה. כולם מכירים את רנה היגיטיה ובעיטת העקרב שלו, או את אוסקר קורדובה ואפילו את פריד מונדרגון. קאלרו נחשב יחסית לא מוכר מחוץ לקולומביה או מקסיקו, למרות שזכה בהמון תארים הן בקולומביה והן במקסיקו.

קאלרו, שהחל את הקריירה בדפורטיבו קאלי הקולומביאנית (וזכה עימה באליפות) המשיך לבאראנקייה ואתלטיקו נאסניול (גם איתה זכה באליפות) בארצו לפני שעבר ב – 30 ליוני 2000 לפאצ'וקה המקסיקנית. קאלרו גם היה שותף לזכייה היסטורית של מועדון מקסיקני בגביע הסודאמריקנה בשנת 2006, כאשר פאצ'וקה ניצחה בגמר את קולו קולו הצ'יליאנית. הוא היה נוהג לשחק עם כובע בייסבול או בנדנה לראשו, וסגנון המשחק שלו התבטא בהמון עצירות וירטואוזיות.

 

במהלך הקריירה שלו, הבקיע קאלרו גם 3 שערים, כולל שער מחצי המגרש במדי דפורטיבו קאלי ועוד גול אחד מפורסם, שלמרות שטכנית קאלרו הוא לא זה שהבקיע אותו, הפך להיות השער הכי גדול בקריירה שלו:

פאצ'וקה אירחה את צ'יבאס בחצי גמר הפלייאוף בידיעה שאפילו הפסד בשער אחד יעלה אותה לגמר הפלייאוף. רצה הגורל ובדקה ה-93 של המשחק, כאשר צ'יבאס הובילה 3:1 ואוהדיה כבר התחילו לחגוג את העלייה לגמר הפלייאוף, בעוד אלו של פאצ'וקה ממררים בבכי ביציעי איצטדיון הידלגו, ביתה של פאצ'וקה. לפאצ'וקה ניתנה הזדמנות אחרונה ומיגל קאלרו עלה לנסות לנגוח את הכדור לשער. מכאן, הכל היסטוריה:

 

מה שמדהים הוא שקאלרו לא נגע בכדור והמבקיע היה קולומביאני אחר, הבלם אקיבאלדו מוסקרה. אבל הזווית וצורת החגיגה של קאלרו שיכנעה את כולם שהוא זה שהבקיע ולקהל המקומי שנכנס לאקסטזה לא באמת היה חשוב מי הבקיע.

קאלרו לא שכח היכן נולד וגדל, ולמרות אהבתו הרבה למקסיקו, הוא תמיד התגאה בהיותו קולומביאני, ודאג להעביר את האהבה לקולומביה גם לילדיו. הוא גם שיחק במדי הנבחרת הקולומביאנית 50 פעמים וזכה איתה באופן היסטורי (מוטיב חוזר אצל מיגל קאלרו) בקופה אמריקה בשנת 2001, למרות ששותף רק במשחק אחד במהלך הטורניר, בו היה השוער המחליף של אוסקר קורדובה. קאלרו גם מופיע בסיוטיו של מרטין פאלרמו הארגנטינאי, במשחק בו פאלרמו החמיץ 3 פנדלים, כאשר קאלרו עצר את הבעיטה השלישית.

לאחר מותו, נשרפה גופתו וחצי מהאפר נשלח לקולומביה בעוד החצי השני נשאר במקסיקו, באקט סימבולי שמסמל את אהבתו לשתי המדינות.

למיגל קאלרו נולדו שני בנים, מיגל קאלרו ג'וניור בן ה-19 וחואן חוזה בן ה-16. שניהם משחקים בקבוצות הצעירות של פאצ'וקה, הקבוצה בה אביהם הפך לאגדה. למרות שחואן חוזה גדל במקסיקו החל מגיל שנה, הוא מייצג את קולומביה (בה הוא נולד) במסגרת הנבחרות הצעירות.

חואן חוזה קאלרו היום, מבקיע בצרורות בקבוצת הנוער של פאצ'וקה.

חואן חוזה קאלרו היום, מבקיע בצרורות בקבוצת הנוער של פאצ'וקה.

השבוע, במסגרת משחק הגביע המקסיקני, במשחק לפקוטוקול בלבד (בגביע המקסיקני יש שיטת בתים והראשונה מכל בית עולות לרבע הגמר, פאצ'וקה כבר הודחה לפני המשחק הזה), ירד לספסל שחקן הכנף ג'ונתן אוררטהוויזקאיה (כן, זהו שמו) האורוגוואי והשחקן שהחליף אותו בעמדה שלו עם מספר 339 היה לא אחר מאשר אותו ילד בן 13, שנאלץ לראות את האגדה ושמה מיגל קאלרו, אבא שלו, עובר להסתכל על ביצועיו של הילד מלמעלה.

חואן חוזה ואביו.

חואן חוזה ואביו.