ארכיון הקטגוריה: Uncategorized

קופה דה אורו – הסיכום

נתחיל בשורה תחתונה: חרארדו "טאטה" מרטינו יכול לסמן וי על המטרה הראשונה: זכיה בטורניר גביע הזהב. הזכיה בטורניר משמעותית מאוד מבחינתו של מרטינו. בראש ובראשונה, מכיוון שהיא נותנת לו את השקט להתמקד במטרות גדולות וחשובות יותר. עוד נגיע למטרות הללו בהמשך, אבל הזכיה הזאת משמעותית מבחינתו של טאטה גם ברמה האישית. לאחר שהפסיד בשלושה גמרים שונים של הקופה אמריקה, כמאמנה של פרגוואי בשנת 2011 ועוד פעמיים כמאמן נבחרת ארגנטינה בשנים 2015 ו 2016, סוף סוף טאטא יכול להוסיף לארון התארים שלו גם תואר נבחרות.

אוקי, אז לטאטא ירדה אבן מלב עם התואר הזה, אבל עם כל החשיבות לתואר ברמה האישית, המשמעות היא שמעכשיו טאטא יכול להתרכז במטרות האמיתיות. או יותר נכון לומר, המטרה האמיתית: לשבור במונדיאל 2022 בקטאר את המחסום המקולל של שמינית גמר המונדיאל. נכון, באופן רשמי מכסיקו עוד צריכה להעפיל לטורניר דרך המוקדמות, אבל בהנחה הגיונית שזה יקרה, טאטא כבר יכול לבנות תכנית שתוביל אותו להגשמת המטרה. ובשביל להגשים את המטרה, מכסיקו צריכה לעבוד בכמה מישורים מקבילים. לאחר שבקונקאקף לא הצליחו להגיע להסכמות עם הקונמבול לגבי השתתפות בקופה אמריקה 2020, למכסיקו נותר רק עוד טורניר אחד לפני המונדיאל, הקופה דה אורו 2021. עוד לפני כן יתקיימו כמובן מוקדמות המונדיאל, ובהשראת אופ"א, אפילו הוקם מפעל חדש שעונה לשם המקורי "ליגת האומות". והאמת? זאת בעיה.

חרארדו "טאטא" מרטינו. עמד בהצלחה במשימה בראשונה.
חרארדו "טאטא" מרטינו. עמד בהצלחה במשימה בראשונה. (IMAGO7)

עם כל הכבוד להתקדמות ולהשתפרות של כמה נבחרות בקונקאקף, מכסיקו בדיוק זכתה בטורניר עם ההרכב השני מחוזק בכמה שחקנים מנוסים. על מנת להגיע מוכנים למונדיאל, מכסיקו תהיה חייבת להתמודד עם נבחרות חזקות יותר ממנה. נכון, ארה"ב תמיד יכולה להוות יריב שקול, אבל צריך עוד גיוון. טאטא מרטינו ואנדרס גוארדאדו גם הצהירו במהלך הטורניר שתם זה עתה, שהיה עדיף אם מכסיקו היתה יכול להשתתף בקופה אמריקה. לשחק מול נבחרות ברמה של מכסיקו או יותר טובות ממנה רק יכול לתרום לניסיון ולידע. נחזור עוד רגע לעניין הניסיון והידע, אבל בינתיים מכסיקו תצטרך להתמודד מול נבחרות מדרום אמריקה או אירופה רק במסגרת של משחקי ידידות.

ואם כבר בניסיון עסקינן: אחת המטרות של טאטא, היא לבנות נבחרת בצלמו. הדור הקודם הולך לקראת סוף הקריירה, וטאטא, שמעולם לא היה ידוע ביכולות קידום הצעירים שלו, נתקל באתגר חדש. כשמרטינו הוצג, הוא כמובן דיבר על חילוף הדורות, אך באותה נשימה הוא גם הצהיר שהוא יקווה להשתמש בשחקנים מנוסים כל עוד הוא יכול. אבל אז מרטינו נתקל בתופעה שהיא פשוט בלתי נסבלת: שחקנים שמעדיפים לא להגיע למשחקי הנבחרת עקב סדר עדיפויות שונה. נכון, ישנם שחקנים וותיקים כמו ממו אוצ'ואה, אנדרס גוארדאדו או הקטור מורנו שמגיעים בשמחה ובגאווה, אך לצערנו ישנם דוגמאות גם מהכיוון ההפוך. ניתן להבין את צ'יצ'אריטו שבחר לא להגיע לטורניר עקב הפיכתו לאבא בשעה טובה ומוצלחת בזמן שהטורניר התקיים, וגם זה כמובן בתיאום מול טאטא מרטינו. ביחוד לאור העובדה שגם אם צ'יצ'אריטו יגיע למונדיאל 2022, הוא יגיע על תקן המחליף של ראול חימנס שנמצא בכושר מעולה ולא בכדי נבחר גם לשחקן המצטיין של הטורניר. גם הקטור הררה בחר שלא להגיע בשביל להסדיר את המעבר שלו מפורטו לאתלטיקו מדריד. גם כאן זה תואם מראש מול טאטא, אבל הררה יצטרך לעבוד קשה בשביל לזכות מחדש באמונו של טאטא. קרלוס ולה בכלל לא בתוכניות לאחר שסירב להגיע, וכנראה הצהיר על פרישה מהנבחרת. אבל המקרה הכי חריף הוא המקרה של חסוס "טקאטיטו" קורונה. אין עוררין על כך שמבחינה מקצועית טקאטיטו יכול לתרום על המגרש, בייחוד לאחר עונה מעולה במדי פורטו שהקנתה לו חוזה משודרג במדי הדרקונים עד 2022. אבל לאחר שטקאטיטו סירב להגיע לצמד משחקי הידידות של מכסיקו בחודש מרץ בתואנת פציעה, ולמרות שטאטא ביקש שיגיע בשביל להכיר אותו גם אם לא ישחק, הוא נשרף אצל המאמן. למרות שהוא היה כשיר לשחק, טאטא הצהיר במסיבת העיתונאים שבה הוא הציג את הסגל, שטקאטיטו לא נמצא בתכניות עד הודעה חדשה.

כך, טאטא מצא את עצמו עובד על שתי משימות במקביל: זכייה בקופה דה אורו, והצערת הסגל מוקדם מהצפוי. הזכייה הגיעה,גם אם לא בקלות יחסית, אבל המטרה של הצערת הסגל יכולה להיחשב כצעד ראשון מוצלח. שחקנים כמו אוריאל אנטונה שנכנס רק ברגע האחרון לסגל, והפך לבאנקר בהרכב שבין היתר מוכיח לטאטא שאולי החיסרון של טקאטיטו אולי לא כל כך משמעותית. גם רוברטו אלבראדו שיחק לא רע בכלל, כמו גם קרלוס רודריגס שהוכיחו שהם בהחלט צריכים להילקח בחשבון בתחרות על ההרכב גם מול השחקנים הוותיקים. מי שכבר נחשב שחקן ותיק למרות שהוא רק בן 21, זה אדסון אלברס, הבלם/קשר אחורי שהעביר את הטורניר הזה כמסע הופעות מול הקהל התומך לפני המעבר לאירופה. למכסיקו מאז ומעולם היה קישור התקפי וחלוצים טובים, והיו גם בלמים טובים ושוערים מצטיינים, אבל קשר אחורי זאת לא עמדה שמכסיקו מצטיינת בה. ייתכן שאלברס סוגר את החור הזה. תרתי משמע.

אדסון אלברס. מצביע על אירופה. ( MEXSPORT )

אז מה הלאה? מרטינו יצטרך לעבוד קשה באיתור השחקנים שהוא ירצה לזמן לליגת האומות ומוקדמות המונדיאל. אוצ'ואה וגוארדאדו לא הצהירו אם הם יסחבו עד המונדיאל ב 2022, ובכל מקרה גם אם כן, הם יגיעו ממש בשלהי הקריירה, ויש צורך למצוא להם תחליפים. ההנחה היא שטאטא, שאוהב להעלות עם הרכב קבוע יחסית, יצטרך לפתח יכולת חדשה והיא קיום (גם אם מינימלי) של רוטציות, במטרה לבחון כל מיני שחקנים צעירים פוטנציאליים. במהלך השנתיים הקרובות, וזה לא משנה אם במוקדמות המונדיאל או במשחקי ידידות, מרטינו יצטרך לגבש סגל כמעט חדש לעומת הסגל של מונדיאל 2018. האידיאל? שטורניר הקופה דה אורו 2021 ישמש כחזרה גנרלית של אותו סגל חדש שנבנה במו ידיו של טאטא.

לנו נותר רק לאחל לטאטא מרטינו המון הצלחה. ואמוס מחיקו קאראחו!!!

מונדיאליטו 2019 – הסגל של מכסיקו

ב 23 למאי ייפתח מונדיאל הנוער (עד גיל 20) בפולין. למרות שפולין היא המארחת, דווקא משחקי בית ב' (הבית של מכסיקו) יהוו את משחקי הפתיחה. משחקה של פולין ישוחק באותו הערב, אך מאוחר יותר. לקראת המונדיאליטו, הנה הכנה קצרה על מכסיקו.

נתחיל מההגרלה: מכסיקו הוגרלה "לבית המוות" יחד עם איטליה (סגנית אלופת אירופה), אקוואדור (אלופת דרום אמריקה) ויפן, שנחשבת "לחלשה" בבית. מכסיקו העפילה למונדיאליטו בתור הסגנית של ארה"ב שזכתה באליפות מרכז-צפון אמריקה והקאריביים, לאחר טורניר חלש יחסית של מכסיקו. אם במסגרת הבוגרים מכסיקו תמיד נתקעת בשמינית הגמר, במסגרות הצעירים מכסיקו מצליחה יותר בדר"כ. מקום שלישי בטורניר של 2011 וכמה פעמים העפלה לרבע הגמר. בכלל, בטורנירי צעירים הכישרון והיכולת הטכנית בולטים יותר ומהווים משקל גדול הרבה יותר מאשר בטורניר הבוגרים, בו לטקטיקה יש משמעות רבה מאוד, ולכן המון פעמים רואים נבחרות שמצליחות בטורנירי הצעירים, אך לא מצליחות במסגרת הבוגרים. למרות ההגרלה הקשה, במכסיקו מקווים להצליח להעפיל לשלב הנוק-אאוט, אך זה לא הולך להיות קל, ולא רק בגלל היריבות…

נבחרת מכסיקו עד גיל 20 במהלך טורניר הקונקאקף (Twitter)

למרות שמונדיאל הנוער הוא טורניר רשמי של פיפ"א, הארגון לא מחייב את המועדונים לשחרר שחקנים לטורניר. כך, למרות שבהתאחדות ביקשו מהמועדונים לתמוך בנבחרת ולאפשר לשחקנים להצטרף לנבחרת, חלק לא מבוטל מהמועדונים לא הסכימו לשחרר שחקנים. וגם כאלו שבסופו של דבר כן זומנו, היו צריכים להפעיל לחצים בשביל לנסוע לטורניר. ההתאחדות המכסיקנית הבהירה לריאל בטיס שאם דייגו לאיינס לא ישוחרר למונדיאליטו, האחרון יזומן לקופה דה אורו, טורניר רשמי שבו המועדון מחוייב לשחרר שחקנים. בבטיס עשו את החשבון והעדיפו לא להערים קשיים ולקבל את לאיינס לאחר מנוחה לקראת אימוני פתיחת העונה הבאה. אך יש כמה מועדונים שכל מקרה העדיפו לא לשחרר שחקנים "ולהסתבך" עם ההתאחדות. מונטריי למשל סירבה לשחרר את ג'ונתן גונזלס ואריק קאנטו, מכיוון שהמועדון ירצה להשתמש בהם בפלייאוף. כך גם קלוב אמריקה שסירבה לשחרר את קרלוס וארגס. מצד שני, מועדונים כמו פאצ'וקה ולאון לא הערימו בעיות ושלחו את השחקנים שהתבקשו לשלוח, למרות ששתי הקבוצות צפויות לשחק בפלייאוף (לאון כבר הבטיחה את מיקומה). חשוב לציין: מונדיאל הנוער אינו מדד שמדייק בחיזוי הזוכות העתידיות של מונדיאל הבוגרים, למרות הזכיות של ספרד (אלופת 1999) וצרפת (אלופת 2013). מה שהטורניר הזה כן עושה, הוא מהווה את חלון הראווה הכי גדול וטוב שיש לשחקנים צעירים. בייחוד לכאלו שלא משחקים באירופה. להבדיל משאר טורנירי הצעירים, הנבחרות במונדיאליטו משתמשות בשחקנים שכבר משחקים במסגרות הבוגרים, ולא מקוטלגים רק "ככשרונות פוטנציאליים". העובדה ששחקנים צברו ניסיון בעולם האמיתי ולא רק מול בני גילם, מדגישה את החשיבות של הטורניר, ולכן לא פלא שאין מועדון באירופה שמכבד את עצמו שלא שולח נציגים לטורניר בשביל למצוא כשרונות. וזה מוביל אותי ישר לנקודה הבאה:

למרות כמה שחקנים בולטים, הסגל של מכסיקו הוא סגל חלש יחסית, בוודאי ביחס לפוטנציאל השחקנים הקיים במדינה. רוב השחקנים בסגל משחקים במסגרת הנוער ולא ראו יותר מידי דקות במסגרת הבוגרים. גם אלו שראו דקות בבוגרים, שיחקו בדר"כ במסגרת הגביע, ופחות בליגה הבכירה. מתוך 21 השחקנים בסגל, רק 6 שחקנים ראו יותר מ 500 דקות משחק במסגרת הבוגרים (ליגה וגביע). כל השאר ראו דקות בודדת בבוגרים, ו 2 שחקנים בסגל לא שיחקו אפילו דקה אחת. בכלל, עושה רושם שהסגל של המאמן דייגו רמירס לא מאוזן, אפילו מבחינת ניסיון. החלק האחורי מורכב משחקנים מוכשרים אך חסרי ניסיון, בעוד החלק ההתקפי של מכסיקו גם מנוסה וגם מאוד מוכשר. נכון, השוער קרלוס היגרה מטיחואנה הראה יכולת טובה בדקות שמעטות שלו בבוגרים ואלו השוער המחליף לואיס לופס נחשב עילוי כל כך גדול, שלמרות שהוא משחק בליגת המשנה, המאמן שלו בדוראדוס, אחד בשם דייגו מראדונה, שמח שהוא קיבל זימון ושיחרר אותו ללא הערמת קשיים. אם בשער ישנם שני שוערים שעוד שיחקו פה ושם, כל הניסיון המצטבר של חוליית ההגנה של הנבחרת מתרכז לפחות מ 150 דקות משחק במסגרות הבוגרים. בקישור יש כבר שחקנים כמו רוברטו מראס שמשחק במדי הקבוצה הבוגרת במורליה, כמו גם חוסה פלאסנסיה מנקאקסה ומיסאל רודריגס מקרוס אזול. החלק החזק באמת בנבחרת הזאת היא החוליה ההתקפית. דניאל לופס מטיחואנה ופרנסיסקו פיגרואה מפאצ'וקה הראו ניצוצות בדקות המועטות שלהם, אבל הנה פירוט נרחב על הכוכבים הגדולים באמת של הנבחרת הזאת:

דייגו לאיינס – לא צריך להרחיב במילים. הכוכב של הנבחרת הזאת. שחקן הנבחרת הבוגרת שרק בגלל גילו הצעיר וההעדפה של בטיס, נשלח לטורניר המונדיאליטו. כמו שציינתי מקודם, המונדיאליטו הוא יופי של טורניר חלון ראווה, אבל לאיינס כמובן לא זקוק לכך לאחר שנרכש על ידי בטיס בינואר האחרון. לאיינס לא הרבה לשחק אצל קיקה סטיין מאז שהגיע בינואר, אך כשהוא שיחק, הוא הראה מה הוא שווה.

חואן חוסה מאסיאס – בניגוד לרוב שחקני הסגל, מסיאס הוא יותר משחקן ליגה לגיטימי. מסיאס, שביצע בכורה בהיותו בן 17 תחת מטיאס אלמיידה בצ'יבאס גודאלחרה, הושאל השנה לקלוב לאון בה הוא פורח והבקיע 8 שערים ב 16 משחקים. מסיאס עבר ללאון לא לפני שהוא סירב לעבור בקיץ לקבוצת הבת של צ'יבאס, זאקאטפק מליגת המשנה. לאחר ששכחה המהומה, בלאון חיפשו שחקן מכסיקני צעיר שיוכל למלא את מכסת דקות הצעירים והימרו על מסיאס. ההימור הצליח, ובגדול. שיתוף הפעולה שלו עם אנחל מנה האקוואדורי הוכיח את עצמו מעל למצופה, ולאון הפכה לקבוצה הטובה העונה בליגה, ובפער. ללאון ישנה אופצית רכישה שסביר שתתממש, אלא אם מאסיאס ירשים במונדיאליטו ויקבל הצעה מאירופה.

חואן חובה מסיאס – הפריצה הגדולה של העונה בליגה המכסיקנית (AS Mexico)

רוברטו דה לה רוסה – ליד מאסיאס צפוי לשחק רוברטו דה לה רוסה מפאצ'וקה. דה לה רוסה שיחק רק דקות מועטות העונה במדי הבוגרים של פאצו'קה שמשחקת בחוד עם לאו אוז'אה (כן, אותו אחד מלסטר ההיסטורית) ופרנקו חארה, אבל בפאצ'וקה מדברים עליו כבר כמה שנים כחלוץ הבא של מכסיקו. מלך השערים של הליגה בכל מסגרות הצעירים החל מגיל 13, דה לה רוסה ביצע את הבכורה שלו בבוגרים של פאצ'וקה בגיל 16, והפך לשחקן הראשון שנולד במילניום הנוכחי שהבקיע באליפות העולם למועדונים. גם השנה הוא כבר הבקיע 18 שערים ב 15 משחקים במדי קבוצת הנוער של פאצ'וקה. בחודש מרץ האחרון הבקיע צמד מול הולנד המשחק ידידות, וכבר דווח שכמה מועדונים הולנדים ובלגים שאלו את פאצ'וקה לגביו.

רוברטו דה לה רוסה - מכונת שערים.
רוברטו דה לה רוסה – מכונת השערים של פאצ'וקה (Twitter)

מכסיקני לא שיגרתי

כשעומאר גובאה בן ה-18 הגיע בפעם הראשונה למתחם האימונים של זקאטקאס מליגת המשנה במכסיקו, הורה לו מאמן הקבוצה פבלו מריני דאז ללבוש את מדי האימון ונעלי הכדורגל ולצאת לחנות הספרים הקרובה בשביל לקנות ספר. גובאה הצעיר לא הבין את הבקשה וחשב שהמאמן צוחק עליו בקטע של "זובור" לבכורה של שחקן באימון קבוצת בוגרים, והחל להתקדם לעבר מגרש האימונים. לא עברו כמה שניות והשחקן הצעיר שמע שאגה: "עצור! לא שמעת את מה שביקשתי ממך?". השחקן ההמום והנרגש מילמל במבוכה משהו על חוסר הבנה או חוסר בהיגיון מאחורי הדברים. לאחר שעה קלה גובאה חזר למתחם האימונים בעודו לבוש במדי האימון של הקבוצה עם שקית וספר בתוכה. או אז הסביר לו מריני את ההיגיון: "המשמעות של להיות כדורגלן מצליח היא שלפעמים אתה תהיה בודד מאוד, ואין כמו ספר להילחם בבדידות".

ארבע שנים לאחר מכן, עומאר ניקולאס גובאה גארסיה חווה כבר כמה תקופות של בדידות כזו או אחרת, אבל השיעור שלמד באותו אימון בכורה הולך איתו לכל מקום. בכלל גובאה הוא סיפור לא טיפוסי של שחקן מכסיקני שהולך בדרך -משלו, והיא לא הדרך הטיפוסית של השחקן המכסיקני. נולד לפני 22 שנה בסן-לואיס פוטוסי, גובאה החל את הקריירה שלו באקדמיה של קלוב אמריקה. לאחר שזכה בסגנות מונדיאל הנערים עם מכסיקו עד גיל 17 בשנת 2013, עבר גובאה בהשאלה לזאקאטקס מליגת המשנה. מריני לא נתן לגובאה רק שיעור לחיים, אלא גם את הופעת הבכורה שלו במדי קבוצת בוגרים במסגרת הגביע המכסיקני. מה שמריני וגובאה לא ידעו,זה שהיכולת הטובה של גובאה במונדיאל הנערים תפסה את העין של הסקאוטים של פורטו, והמועדון הפורטוגלי המשיך לעקוב אחריו גם בהופעותיו במדי זאקאטקס.

בקיץ 2015 הודיעה קלוב אמריקה שגובאה הושאל לפורטו לעונה עם אופציית רכישה וגובאה עמד בפני חוויית הבדידות הראשונה, אך לא האחרונה שלו. תודות לפבלו מריני, גובאה בן ה-19 כבר היה מוכן. גובאה הינו קשר מרכזי שאוהב לבצע תנועה ואחד המאפיינים שלו זה שהוא משחק עם ראש מורם בשביל לראות את כל השחקנים במגרש, ושהוא ממשיך לבצע תנועה גם לאחר שהוא מוסר את הכדור וכך הוא מייצר אופצית מסירה נוספת. עונת בכורה מוצלחת מאוד במדי קבוצת הבת של הדרקונים מצפון פורטוגל גרמו למועדון לממש את אופציית הרכישה שלו מקלוב אמריקה ולהחתים אותו על חוזה ל 4 עונות. אז נכון, לפורטו יש ארבעה שחקנים מכסיקנים בקבוצה הבוגרת וגובאה נפגש איתם מידי פעם מחוץ לשעות האימונים, אבל להבדיל מהאחרים שהם בעלי משפחות, גובאה הינו רווק צעיר שהשאיר את המשפחה מאחור במטרה להגשים חלום. במהלך השנתיים שלו בקבוצת הבת של פורטו, זכה גובאה באליפות ליגת המשנה וסומן המועדון כמחליף פוטנציאלי למכסיקני אחר: הקטור הררה, הקפטן הנוכחי של פורטו.

גובאה במדי קבוצת הבת של פורטו.

לאחר שנתיים בקבוצת הבת של פורטו, גובאה הבין שהוא חייב לשנות אווירה ולחפש מקום בו הוא יכול לראות דקות משחק במסגרת חזקה יותר מליגת המשנה הפורטוגל. כך, לאחר שגובאה הבהיר שהוא רוצה לצבור ניסיון, הוא הושאל בקיץ האחרון למוסקורן מהליגה הבלגית. עוד "חווית בדידות" נוספה לרשימה. הליגה הבלגית הינה ליגה בינונית ומוסקורן אינה מקבוצות הצמרת בליגה, אבל גובאה לקח את ההזדמנות בשתי רגליים והפך למנוע של הקבוצה הבלגית. גובאה עצמו נבחר להרכב "התגליות שפרצו" בחצי הראשון של העונה. הפרס לא איחר להגיע:

לאחר פתיחת עונה נפלאה במדי הקבוצה, גובאה קיבל זימון בכורה בנובמבר לסגל הנבחרת על ידי המאמן חואן קרלוס אוסוריו. בתקשורת המכסיקנית היו שהרימו גבה וזלזלו בהחלטה באומרם "שרק בגלל שהנבחרת תשחק בבלגיה (משחק ידידות מול הנבחרת המקומית), הוא זומן בשביל לחסוך טיסה לשחקן מכסיקני אחר", או "מדובר בכישרון, אבל הוא לא הוכיח כלום עדיין". דובאה עצמו לא שיחק במשחק בבריסל, אבל זכה לבצע את הופעת הבכורה בנבחרת מאוחר יותר באותו השבוע, במשחק ששוחק בוורשה מול פולין כאשר עלה כמחליף עשר דקות לפני סיום המשחק.

לאחר המשחק גובאה התראיין וטען שכל מי שביקר אותו בתקשורת המכסיקנית בכלל לא ראה אותו משחק, והוסיף שהוא מקווה להוכיח את עצמו על מנת לקבל זימונים נוספים לסגל הנבחרת. רצה הגורל ולאחר מכן גובאה נפצע לחודשיים, ובמקביל הקבוצה שלו החלה להידרדר בטבלה. בפברואר הוא חזר לשחק והציג יכולת לא רעה בכלל, אך הוא לא הצליח לעזור לקבוצה לעצור את ההתדרדרות והיא סיימה את העונה הסדירה במקום ה – 14. לצערו של גובאה, הוא משחק בעמדה שבה ישנם למכסיקו כמה שחקנים לא רעים בכלל: הקטור הררה, מרקו פביאן, רודולפו פיסארו, ג'ונתן דוס סנטוס ועוד, אלו רק חלק מהשחקנים שמתמודדים על אותה עמדה. למרות זאת גובאה זכה לקבל זימון נוסף לסגל הנבחרת לקראת המשחקים מול איסלנד וקרואטיה, במה שמסתמן כהזדמנות פז להגשים חלום ולהוכיח לאוסוריו שמקומו בסגל בסופי לרוסיה.

גובאה מחליף את ג'ונתן דוס סנטוס ועולה להופעת בכורה בנבחרת

במשחק מול איסלנד גובאה נכנס כ 20 דקות לסיום והיה בסדר. ההזדמנות האמיתית שלו יכולה להגיע הלילה מול קרואטיה. כדאי לציין שגם אם יציג יכולת טובה מול הקרואטים, המקום של גובאה בסגל אינו מובטח, אך גובאה מעיד על עצמו שהוא רואה כל דבר כחוויה מעשירה שתורמת להתפתחות האישית שלו. מעבר להתקדמות המקצועית שלו, גובאה למד גם פורטוגזית וצרפתית, וכך בעצם הוא נאבק באותה בדידות וגובר עליה כל פעם. מי יודע, אולי לקרוא ספר יצליח להוביל אותו עד למונדיאל ברוסיה.

דראפט 2017-2018 – תובנות

הדראפט מאחורינו, והנה כמה תובנות:

  • המועדונים המקסיקנים עדיין יכולים להביא רכש מחו"ל (בין אם מדובר במקסיקנים או בשחקנים זרים). לתחושתי עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.
  • הירבינג לוזאנו אמנם עובר לאירופה, אבל בפאצ'וקה לא התבלבלו והביא מחליף בדמותו של אדסון פוש המצויין מנקאקסה.
  • פאצ'וקה הלכה על כל הקופה ורצתה להביא גם את אדווין קרדונה, אך האחרון הכחיש שיגיע. נצטרך לחכות איך יתפתח הסיפור. לתחושתי הוא לא ישחק שם.
  • בהמשך לנקודה הקודמת, גם קרדונה וגם איוון פיריס הפראגוואי סירבו לעבור לשחק בפאצ'וקה ולאון בהתאמה. בלאגן לא פשוט להנהלת מונטריי, שייתכן ותנקוט בצעדים משמעתיים כנגד השחקנים. אם השחקנים סירבו מכיוון שהם מחזיקים בהצעה מחוץ למקסיקו, ייתכן ומונטריי תפנה לפיפ"א על מנת שתעניש את המועדון על קיום מו"מ עם שחקן תחת חוזה. נצטרך לחכות ולראות איך יסתיים העניין.
  • מיגל הררה עבר לקלוב אמריקה והביא איתו כנדוניה מטיחואנה את הקשר האחורי המצויין גידו רודריגז ואת המגן הצעיר קרלוס וארגאס.
  • מהצד שני, טיחואנה נחלשה משמעותית, ולמרות שהביא את מאוריסיו קוארו הקולומביאני, היא כנראה תצטרך להביא חיזוק מבחוץ.
  • האלופה צ'יבאס הייתה שקטה ולא הביאה אפילו שחקן רכש אחד. במקביל היא שיחררה כמה שחקנים שלא ראו יותר מידי דקות משחק.
  • קרוז אזול של פאקו חמז בדרך כלל מבצעת רכישות בומבסטיות ותמיד נכשלת. השנה היא הביאה רק את ג'ורדן סילבה הבלם הצעיר מטולוקה. אולי שינוי קונספט גם ישנה את התוצאות.
  • מונטריי לא הביא הרבה רכש, אבל הרכש שהיא הביא הוא איכותי ומדוייק: סטפן מדינה חוזר לקבוצה לאחר שנתיים מצויינות במדי פאצ'וקה, חורחה בניטז הפרגוואי מגיע מקרוז אזול לתת תחרות לרוחליו פונס מורי ואבילס הורטאדו הנפלא הגיע מטיחואנה ללהטט ליד דורלאן פאבון.
  • מהצד השני של הכביש, סגנית האלופה טיגרס לא ביצעה בכלל רכש ושלחה המון שחקנים בהשעלה לקבוצות אחרות על מנת שיקבלו דקות משחק.
  • הנהנית העיקרית מההשאלות של טיגרס, היא העולה החדשה לובוס דה פואבלה. לובוס (זאבים) הביאה בהשאלה את צמד "הקיניוסים" הקולומביאני חוליאן ולואיס וגם את לואיס אדבינקולה הפרואני. בנוסף, הגיע חואן מדינה הוותיק מטיחואנה.
  • נקודה אחרונה וחביבה: קבוצות מקסיקניות נוהגות להשאיל שחקנים צעירים לקבוצות הבת שלהן בליגת המשנה, אבל החלוץ אובלדו לונה הוא מקרה קצת שונה. לונה חוזר לליגה במדי אטלס גואדלחרה לאחר עונה מצויינת במדי פטריוטאס הקולומביאנית. מעניין יהיה לעקוב אחריו ולראות כיצד (והאם בכלל) השפיעה עליו החוויה.

לונה חוגג במדי פטריוטאס. יחגגו גם במדי אטלס?

לונה חוגג במדי פטריוטאס. יחגגו גם במדי אטלס?

לאו מסי הבא יהיה מקסיקני

שבת, 11:30 בבוקר שעון מקסיקו סיטי. מגרש כדורגל ברובע סוצ'ימילקו ששייך לקמפוס האימונים של קרוז אזול. האירוע: אתלטיקו מדריד מארחת את ריאל מדריד במסגרת המחזור השני בליגה השלישית של מקסיקו. אתלטיקו מדריד ניצחה 2:1 משערים של אדווין הרננדז וחיימה אריזאלה.

רגע, מה?!?!

לפני שאתם פוסלים את הפסקה הקודמת בהאשמת: "הוא שתה יותר מידי טקילה ליד הטאקוס בסופ"ש", הנה ההסבר:

המשחק הנ"ל שוחק בין קבוצת הבוגרים של בית הספר לכדורגל של אתלטיקו מדריד במקסיקו לבין המקביל שלו ששייך לריאל מדריד. מיותר לציין שהשחקן הכי מבוגר במגרש היה בן 18.

הדרבי של העיר מדריד, משוחק במגרש במקסיקו סיטי.

הדרבי של העיר מדריד, משוחק במגרש במקסיקו סיטי.

אירוע נוסף:

בנפיקה ליסבון החתימה השנה את חלוצה המקסיקני של אתלטיקו מדריד, ראול חימנז (50 אחוז מבעלות על הכרטיס תמורת 3.5 מיליון יורו). היא עשתה זאת לאחר שהיא חזרה ממחנה אימונים ומשחקי ראווה ב…מקסיקו. היא שיחקה מול קלוב אמריקה וגם חנכה את האיצטדיון החדש במונטריי, אבל היא עשתה את כל הדרך למקסיקו בעיקר בשביל לחנוך את בית הספר שלה לכדורגל שנמצא במונטריי. לפי דיווחים במקסיקו, עלות ההשקעה שלה בפרויקט הנ"ל תעלה על 25 מליון יורו (כולל בניית קמפוס מגרשים ובניית פנימיה).

הספסל של אתלטיקו מדריד במהלך הדרבי מול ריאל.

הספסל של אתלטיקו מדריד במהלך הדרבי מול ריאל.

היריבה הגדולה מפורטוגל, פורטו, מתחזקת ביה"ס לכדורגל זאת השנה החמישית ברציפות. אחת הנקודות הכי מעניינות בתכנית של פורטו היא ששחקני המועדון שגרים בפנימייה מחוייבים ללמוד פורטוגזית (בנוסף לאנגלית כמובן) כחלק מהכשרתם כשחקנים של פורטו. ההיגיון פשוט: המועדון רוצה שיהיה לשחקנים מקסיקנים קל יותר להשתלב במועדון האם בפורטוגל במידה ויחליטו לקדם שחקן מסויים.

לפורטו יש גם כ 15 עד 20 סקאוטרים ברחבי מקסיקו שמטרתם היחידה היא לבחון שחקנים צעירים שיוכלו להשתלב במועדון. כולם שומעים בתקשורת על ההעברות של טקאטיטו קורונה או מיגל לאיון לקבוצה הבוגרת של פורטו, אבל אף אחד לא שומע על שחקנים כמו ראול גודיניו או עומאר גואבה (שחקני הנבחרת הצעירה של מקסיקו). השיטה של פורטו מאוד פשוטה:

מביאים שחקן מקסיקני בשהאלה לשנה עם אופציית רכישה. במידה והוא מרשים, מממשים את האופציה. ראול גודיניו הוא דוגמה קלאסית. הוא הגיע שנה שעברה בהשאלה מצ'יבאס גואדלחרה, שיחק והרשים בקבוצה הבת של פורטו (שמשחקת בליגה השנייה בפורטוגל), ובסוף העונה נרכש על ידי המועדון. לאיקר קסיאס יש חוזה לשנתיים בפורטו. אבל עוד לפני שקסיאס חתם כמועדון, בפורטו כבר ידעו מי השוער שיחליף אותו.

ראול גודיניו וקסיאס במהלך אימון של פורטו

ראול גודיניו וקסיאס במהלך אימון של פורטו

אני יכול להביא עוד המון דוגמאות למועדונים שפתחו ביה"ס לכדורגל במקסיקו (אייאקס, ברצלונה), ועוד מועדונים שיש להם הסכמי "אופציית רכישה" עם מועדונים מסויימים (מנצ'סטר יונייטד עם צ'יבאס לדוגמא). אבל נשאלה השאלה הבאה:

למה מועדוני הענק של אירופה משקיעים במקסיקו סכומי כסף נכבדים מאוד? הרי לא חסרים כשרונות מקומיים בפורטוגל, ספרד, אנגליה או הולנד. במיוחד שלרוב השחקנים המקסיקנים אין את האפשרות להוציא דרכון אירופאי כמו מקביליהם הארגנטינאים לדוגמא, ששם לכולם יש סבא איטלקי/גרמני.  התשובה:

התשוקה של המקסיקנים לכדורגל, והתשוקה של המועדונים לכסף.

באחת מפגרות הנבחרות בשנה שעברה, ריאל שלחה את צ'יצ'אריטו לחנוכת הקמפוס שהיא רכשה מעיריית מקסיקו סיטי. צ'יצ'אריטו היה במקום אולי 10 דקות, כידרר כמה כדורים עם הילדים ונתן נאום קצר על הגדולה של ריאל כמועדון. קרוב ל 100,000 איש הגיעו לחנוכת הקמפוס!!!

קבוצת הילדים של ריאל מדריד במקסיקו סיטי

קבוצת הילדים של ריאל מדריד במקסיקו סיטי

החולצה הכי נמכרת של ריאל מדריד בשנה שעברה (למעט רונאלדו כמובן) מחוץ לגבולות ספרד לא הייתה של חאמס, בנזמה או בייל אלא זאת של צ'יצ'אריטו. שלא נדבר על עשרות מיליוני הדולרים שמנצ'סטר יונייטד עשתה בתקופתו של צ'יצ'אריטו המועדון.

גם ברצלונה לא טומנת את ידה בצלחת, והחנות הרשמית הראשונה שלה מחוץ לגבולות ספרד תיפתח במקסיקו, אפילו שכרגע לברצלונה אין אף שחקן מקסיקני בסגל, ולמרות העובדה שישנן המון מדינות עשירות יותר (ארה"ב, ברזיל, נסיכויות הנפט במפרץ הפרסי).

נשאל שוב: אז למה דווקא מקסיקו?

  1. מקסיקו היא אומת הכדורגל השנייה בגודלה בעולם לאחר ברזיל (אומת כדורגל לפי הגדרתי היא מדינה בה הכדורגל הוא הספורט הלאומי שבו כולם משחקים – יש 1.3 מיליארד הודים, אבל הספורט הלאומי שם הוא קריקט). מעל 120 מיליון מקסיקנים שמשוגעים על כדורגל, שהחלום של כל ילד הוא לא להיות מורה, פוליטיקאי או מדען. החלום הוא להיות הוגו סאנצ'ס או צ'יצ'אריטו.
  2. מקסיקו היא מעצמה בגילאי הנערים והנוער. זכתה פעמיים באליפות העולם לנערים וסיימה במקום השלישי באליפות העולם לנוער ב 2011. אותו הדור שזכה באליפות העולם לנערים המשיך לזכייה באולימפיאדת לונדון 2012.
  3. מקסיקו היא כלכלה מתפתחת (וללא כל בעיות הסמים היא הייתה מתפתחת עוד יותר), וקצב הצמיחה בה גבוה. מועדוני הכדורגל האירופאים (וגם המקומיים) רוצים לנצל את השילוב בין התשוקה לכדורגל לבין השיפור בכלכלה המקסיקנית ולמצוא "יהלום" מקסיקני מבחינה מקצועית, אך לא פחות מבחינה כלכלית.

 

אדווין הרננדס. היהלום החדש של אתלטיקו מדריד?

אדווין הרננדס. היהלום החדש של אתלטיקו מדריד?

להתאחדות המקסיקנית יש מטרה מאוד ברורה:

אירוח מונדיאל 2026 (האיצטדיון החדש במונטריי הוא הסנונית הראשונה בתכנית הזאת), וזכייה במונדיאל באותו טורניר. לאחר כל הכשלונות לעבור את שמינית הגמר במונדיאלים הקודמים, במקסיקו מאמינים "שייצוא" כשרונות לאירופה,  או לחלופין "ייבוא" של מועדוני העל של אירופה למקסיקו, יביא אותם רחוק מאוד במונדיאלים הקרובים, עד זכייה המונדיאל שייתקים בעוד קצת יותר מעשור.

מי יודע, אולי לאו מסי הבא יהיה מקסיקני, ישחק באחד המועדונים הגדולים באירופה, ואולי יוביל את מקסיקו לזכייה היסטורית במונדיאל.

איזו קבוצה הכי האהודה במקסיקו וכיצד זה קשור לחברות הספורט הגדולות?

נתחיל בעובדה: אומת הכדורגל הגדולה העולם היא ברזיל. כמעט 200 מיליון בני אדם שלרובם המוחלט כדורגל זאת דת שנייה רק לנצרות (ולפעמים הסדר מתחלף).

המדינה השנייה: מקסיקו.

נכון, אני לא אובייקטיבי, אבל עם מספרים קצת קשה להתווכח: 120 מיליון מקסיקנים (קצת יותר אם לומר את האמת), שבשבילם כדורגל הוא לא רק דת, אלא גם מקום שבו הם יכולים לברוח מהבלאגן היום יומי "שחוגג" במקסיקו.

נכון, עכשיו יקפצו כל מיני צרפתים, גרמנים ובמיוחד ארגנטינאים ויגידו שאלו שטויות ושהמדינות שלהם הן אומות הכדורגל הכי גדולות. אז העובדות בשטח מדברות בעד עצמן:

1. אין מועדון כדורגל גדול בעולם שלא מפעיל בתי ספר לכדורגל במקסיקו. בין אם זה בצורה עקיפה, זאת אומרת לתת חסות ותקציבים לקבוצות קיימות תמורת אופצייה על כשרונות (קבוצות כמו מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי וברצלונה), או קבוצות שהקימו קבוצות בת שלהן במקסיקו: פורטו, אתלטיקו וריאל מדריד, וויאריאל, לוקומוטיב מוסקבה ועוד כמה דוגמאות. השנה (ליתר דיוק בשבוע שעבר) בנפיקה ליסבון הכריזה על הקמת קבוצת בת במקסיקו. היא גם הגיעה למסע משחקי הכנה במקסיקו.

אחד מבתי הספר לכדורגל של אתלטיקו מדריד שמפוזרים ברחבי מקסיקו.

אחד מבתי הספר לכדורגל של אתלטיקו מדריד שמפוזרים ברחבי מקסיקו.

2. מועדונים באירופה מבינים את החשיבות של השחקן המקסיקני מבחינה מקצועית, אבל יותר מכך מבחינה שיווקית. שחקן מקסיקני בקבוצה שווה להמון הכנסה ממכירת חולצות. תשאלו את ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, אתלטיקו מדריד ופורטו. למען הסר ספק: אני לא טוען שמביאים שחקן רק בשביל שימכרו חולצות, אבל זה בהחלט תורם (דרך אגב, לכל רכש מכל מדינה בעולם יש אלמנט שיווקי שמחושב כחלק מעלות השחקן).

3. חברות הספורט הגדולות נאבקות על אחיזה במקסיקו. מקסיקו מקבלת מאדידס המון כסף תמורת חסות, והיא משקיעה המון כסף למשוך אליה כוכבים מקסיקנים: מיגל לאיון וקרלוס וולה הם האחרונים שהצטרפו אליה, והיד עוד נטויה.

קרלוס ולב במדי הנבחרת. גם בסוסיאדד הוא משחק במדי אדידס.

קרלוס ולה במדי הנבחרת. גם בסוסיאדד הוא משחק במדי אדידס.

לאחר ההקדמה אני מגיע לנושא. מי המועדון הכי אהוד במקסיקו, בהתבסס על מכירת חולצות?

התשובה?

לפני שאני מרחיב, הנה שיעור גיאוגרפיה קצר: כמו ארה"ב, גם מקסיקו מחולקת למדינות, כאשר עיר הבירה מקסיקו סיטי, היא בעצם גם מדינה.

ועכשיו לתשובה: אם מסתכלים על כל מקסיקו כמקשה אחת, אז התשובה תהיה קלוב אמריקה. המועדון העשיר ממקסיקו סיטי שמשחק באיצטדיון האצטקה. אבל, התשובה קצת יותר מסובכת: רשת חנויות הספורט NETSHOES בדקה ומצאה איזה חולצה נמכרת הכי הרבה באופן גיאוגרפי. הממצאים יכולים להפתיע:

בליגה המקסיקנית ישנן 18 קבוצות שמייצגות רק 9 מדינות (יש כמה קבוצות שמשחקות באותה עיר או פרובינציה). ישנן רק 6 קבוצות ששולטות באופן בולט במכירת החולצות בלפחות מדינה/פרובינציה אחת: קלוב אמריקה, צ'יבאס גואדלחרה, קרוז אזול, סנטוס לגונה, מונטריי ופומאס.

החלוקה הגיאוגרפית היא החלק המעניין באמת:

1. תושבי מדינות החוף האטלנטי, מקסיקו סיטי ואחת ממדינות הצפון רוכשים חולצות של אמריקה, שמאומצת על ידי נייק. 29 אחוז בממוצע מהחולצות שנמכרות המדינות האלו הן חולצות של אמריקה.

2. מדינות החוף הפאסיפי, מרכז המדינה ומדינת צ'יאפאס הדרומית שגובלת בגואטמלה הולכות עם צ'יבאס שמאומצת על ידי אדידס. 42 אחוז בממוצע מהחולצות שנמכרות המדינות האלו הן של צ'יבאס.

3. המדינות שמקיפות את מקסיקו סיטי הולכות עם קרוז אזול, שמאומצת על ידי אנדר ארמור. 37 אחוז בממוצע מהחולצות במדינות האלו הן חולצות של קבוצת הבטון מפרברי מקסיקו סיטי.

4. מדינות הגבול הצפוני (למעט אחת) הולכות עם סנטוס לגונה, האלופה המכהנת שמאומצת על ידי פומה. 65 אחוז מהחולצות שנמכרות במדינות אלו הן חולצות של סנטוס לגונה.

5. מדינת נואבו לאון הולכת עם מונטריי (מאומצת על ידי פומה) שמנצחת בדרבי של המדינה את טיגרס שמאומצת על ידי אדידס. 44 אחוז מהחולצות שנמכרות הן חולצות של מונטריי בעוד שרק 21 אחוז מהחולצות הן של טיגרס.

6. מדינת אואחקאה הולכת באופן מפתיע עם פומאס, שמשחקת בעיר הבירה מקסיקו סיטי (מרחק של כמה מאות קילומטרים). הקבוצה מאומצת על ידי נייק. 21 אחוז מהחולצות שנמבכרות שייכול לפומאס.

צ'יבאס נחשב למועדון לאומי (מדיניות המועדון היא לשחק רק עם מקסיקנים שנולדו במקסיקו, משהו דומה לבילבאו) וזה רק טבעי שהם ימכרו חולצות בכל רחבי הרפובליקה. כך גם לגבי אמריקה, המועדון הכי מצליח מבחינת תארים כיום. לעומת זאת, מועדונים כמו קרוז אזול, סנטוס לגונה ופומאס אלו מועדונים "מקומיים" יותר, ומכירות מרובות של חולצות באיזורים רחוקים יותר, בהם יש קבוצה מקומית בליגה המקסיקנית (לעיתים אפילו מוצלחת), נחשב להפתעה.

חלוקה גיאוגרפית של מכירת חולצות במקסיקו לפי פרובינציה וקבוצה.

חלוקה גיאוגרפית של מכירת חולצות במקסיקו לפי פרובינציה וקבוצה.

קופה דה אורו 2015 – סיכום

גביע הזהב מאחורינו עם התוצאה הרצויה. לצערי לא עם הדרך הרצויה גם כן.

הנה כמה מחשבות בעקבות הטורניר:

1. קודם כל, פסקה על כל השערוריות והבלאגן. אני לא ארחיב בנושא, מכיוון שהאחריות כאן היא של קונקאקאף ולא של מקסיקו, אפילו שמקסיקו היא הנהנית העיקרית מהסיפור. קונקאקאף חייבת לבצע בדק בית. אינטרסים כלכלים לא יכולים להרוס את החוויה והכדורגל. לא היה קורה כלום אם היה מתקיים גמר בין פנמה לבין ג'מייקה. את הכרטיסים שלה לגמר, קונקאקאף כבר מכרה, ואני מניח שהמון אנשים היו מגיעים למשחק גם אם מקסיקו לא הייתה משחקת. יש לי חבר שהיה במגרש, להערכתו היו כמה אלפים טובים של אמריקאים שקנו כרטיס בציפייה לראות את ארה"ב בגמר והגיעו לעודד את ג'מייקה בסופו של דבר.

גם לפיפ"א יש המון על מה לחשוב. הגיע הזמן להפסיק עם משחקי אגו וקפריזות של מקורבים לצלחת. טורניר כלל אמריקאי שכולל את דרום-מרכז-צפון אמריקה שייקרא קופה דה לאס אמריקאס. 10 נבחרות מדרום אמריקה + מקסיקו וארה"ב חברות קבועות, ועוד 4 נבחרות שמתמודדות על 4 כרטיסים נוספים. יותר חשיפה ושיפור רמת הכדורגל בטורניר כזה. שנה הבאה יתקיים הקופה סנטנריו. נקווה שזאת סנונית ראשונה. דרך אגב, כבר קיים טורניר כדורגל כזה במסגרת הפאן אמריקן (כמו אולימפיאדה, רק למדינות אמריקה). אתמול אורוגוואי ניצחה את מקסיקו בגמר.

2. לאחר המשחק אתמול והזכייה של מקסיקו, הייתי שמח אבל באיזשהוא מקום בפנים גם כעסתי, והייתי מתוסכל ועצבני. למרות השיפור של נבחרות כמו פנמה וג'מייקה, מקסיקו עדיין רמה אחת מעל כל הנבחרות בטורניר הזה (למעט ארה"ב), והיא הוכיחה זאת במשחק הגמר. למה הנבחרת הייתה צריכה להגיע למצב שבו השופטים גונבים את ההצגה? למה הנבחרת לא יכלה להציג את אותה יכולת מול פנמה לדוגמא?

לכל נבחרת וכל קבוצה יש ימים רעים מידי פעם, אבל בטורניר הזה, למקסיקו היו שני משחקים טובים: משחק הפתיחה מול קובה (עוד נקודה בעייתית בטורניר הזה – "עריקה" של רבע מהסגל של קובה במהלך הטורניר), ואתמול במשחק הגמר.  מה שמוביל אותי לנקודה הבאה:

3. מיגל "פיוחו הררה". נעזוב בצד את התקרית האלימה שקרתה לאחר הטורניר בשדה התעופה בינו לבין עיתונאי (למרות שהתקרית עלולה לעלות לו במשרה), ונתמקד בצד המקצועי:

מקסיקו שיחקה לאורך הטורניר במערך 5-3-2 כאשר היה ניתן להבחין בבירור שכאשר הנבחרת החליפה למערך 4-4-2 הנבחרת שיחקה טוב יותר. נוסיף לכך את הדיווחים על חוסר בתקשורת בין השחקנים לבין המאמן ונקבל מתכון בדוק לבלאגן.

דעה אישית: לפני שנתיים הנבחרת המקסיקנית הייתה בקרשים: החליפו 4 מאמנים בתוך זמן מאוד קצר והנבחרת הייתה בסכנה של אי עלייה למונדיאל. מיגל הררה נקרא לדגל ולזכותו ייאמר שהוא עשה סדר בנבחרת ואפילו שכנע את קרלוס ולה לחזור לנבחרת (לאחר המונדיאל לצערי) אחרי שהוא ישב שנים בחוץ. הררה הוא מוטיבטור בחסד עליון, סוג של שייע פייגנבוים, פצצה של תשוקה וכריזמה. קשה לא לאהוב את הגישה שלו למשחק. מצד שני, הררה לא טקטיקן גדול ולא אסטרטג. לתת לו לבנות נבחרת למונדיאל 2018 זה פשוט הימור. יש המון כישרון במקסיקו, אבל חייבים מישהו שילמד וייכוון, הררה לא כזה. תשוקה יכולה להספיק בשביל שלב הבתים, לא בשלבי ההצלבה מול נבחרות מסודרות טקטית עם ניסיון.

פיוחו הררה. תשוקה אדירה למשחק. טקטיקה ואסטרטגיה, קצת פחות.

פיוחו הררה. תשוקה אדירה למשחק. טקטיקה ואסטרטגיה, קצת פחות.

4. החלטה טובה (אפילו מצויינת) שקיבל הררה: למנות את אנדרס גוארדאדו לקפטן. "אל פרינסיפה" (הנסיך) לקפטן הנבחרת לאחר הפרישה (הלא רשמית) של רפא מארקז. כתבתי קצת על העונה של גוארדאדו בהולנד לפני כמה חודשים. תוכלו לקרוא על זה כאן.

גוארדאדו, כנראה בשנה הכי טובה בחייו (נהפך לאבא לפני כמה חודשים), לא התבלבל מכל הבלאגן מסביב והציג יכולת טובה לאורך כל הטורניר, וזכה בצדק בתואר השחקן המצטיין של הטורניר. PSV ההולנדית רכשה אותן השנה בסכום של 2.5 מיליון יורו מולנסיה (לאחר עונת השאלה). ללא ספק אחת מרכישות השנה הטובות ביותר, אם לא המוצלחת ביותר.

בטורניר הזה גוארדאדו הפסיק להיות הנסיך. הוא הפך למלך.

https://vine.co/v/egQibdAq3Wr

 

5. מבט לעתיד:

ראשי ההתאחדות והמאמן העתידי (גם אם הררה ימשיך) במקסיקו חייבים לשבת ולנתח את הדברים הטובים מהטורניר הזה. מעבר לגוארדאדו היו כמה שחקנים שהרשימו אותי לטובה:

1. ג'ונתן דוס סאנטוס, האח "הפחות מוכשר" מצמד האחים אולי פחות מוכשר, אבל הרבה יותר יציב. העונה שלו בוויאריאל הייתה הצלחה גדולה, ולא סתם וויאריאל הסכימה למכור את ג'יו ללוס אנג'לס גלאקסי בסכום של 7 מיליון יורו, אבל לא הסכימה למכור את ג'ונתן למונטריי המקסיקנית תמורת 8 מיליון יורו…

2.חסוס "טקאטיטו" קורונה. ללא ספק השחקן הכי מוכשר בנבחרת המקסיקנית עם טכניקה עילאית ששוברת הגנות כמו שאומר אורי אוזן:

טקאטיטו

טקאטיטו

מצד שני אורי צודק שהוא חייב לשפר את קבלת ההחלטות שלו. אם הוא יצליח לעשות זאת, הוא ימצא את עצמו באחת הגדולות של אירופה. דרך אגב, אם טקאטיטו היה ברזילאי או ארגנטינאי, היינו מדברים על שחקן של לפחות 50 מיליון יורו.

והיו גם כמה נקודות שליליות:

1. קרלוס וולה – ללא ספק אחד השחקנים המובילים של מקסיקו. השתדל מאוד אבל פשוט התקשה להבקיע למרות שהגיע להמון מצבים. לדעתי האישית, אם צ'יצ'אירטו לא היה נפצע והוא היה משחק לידו, שניהם היו מבקיעים בצרורות. הם אוהבים מאוד לשחק אחד ליד השני, עוד מילדותם בצ'יבאס גואדלחרה.

2. הקטור הררה – אולי השחקן הכי חכם ובוודאות אחד המוכשרים בנבחרת. בוא נאמר זאת כך: לא היה לו טורניר טוב, וזאת בלשון המעטה. זה מפתיע מאוד לאחר העונה המצויינת שהוא הציג בפורטו. אחת הסיבות שמקסיקו התקשתה, זה בגלל שהררה לא הופיע לטורניר. אם הררה בשיא היכולת, מקסיקו לוקחת את הטורניר הזה בהליכה.

וכמו תמיד:

ויוה מחיקו!!

כדורגל, דמוגרפיה ומשפחת ארסה

 

המקום: אסטדיו קליינטה.

התאריך: 31 ליולי.

הקבוצות המשתתפות: צ'ולוס דה טיחואנה שתארח את דוראדוס דה סינלואה במסגרת המחזור השני בליגה המקסיקנית.

המאורע ההיסטורי: שחקן נבחרת ארה"ב בכדורגל יתמודד מול שחקן נבחרת מקסיקו.

כולכם שואלים: "אוקיי, מה היסטורי בזה?"

התשובה:

שחקנה של טיחואנה וסגל נבחרת ארה"ב, פרננדו ארסה ג'וניור יארח את שחקנה של סינלואה וסגל נבחרת מקסיקו, פרננדו ארסה. כאשר המארח פונה לשחקן האורח, הוא פונה אליו בשם התואר: אבא.

משפחה של כדורגל.

משפחה של כדורגל.

כן, זהו סיפורה של משפחת ארסה ובזעיר אנפין, סיפורו של השינוי הדמוגרפי שעובר על ארה"ב.

מוערך שישנם כמה עשרות מיליונים של לטינים/ממוצא לטיני בארה"ב (המספרים נעים בין 15-35 מיליון), וההשפעה שלהם נמצאת בכל מקום. רובם הגיעו לארה"ב אחר חיפוש חיים טובים יותר מאשר במדינות המוצא שלהם.

ההתאחדות המקסיקנית מנצלת עד תום את הסיטואציה ומשתמשת בנבחרת הלאומית "כמכונת מזומנים" שמטילה ביצי זהב. כתבתי על כך כאן.

דווקא לאבא ארסה לא היו בעיות כלכליות עקב היותו כדורגלן צמרת במקסיקו, אבל לפני תחילת הקריירה המפוארת, הוא היה נער שעשה שטויות, וכך נהפך לאבא בגיל צעיר מאוד (17).

בעולם הכדורגל כבר היו דוגמאות לדורות המשך של כדורגלנים בהם הילד החליף בהופעת הבכורה שלו את האבא (אחד המפורסמים: משפחת גודיונסן האיסלנדית), וגם במשפחת ארסה קרה אותו הדבר במסגרת משחק הליגה של טיחואנה מול אמריקה, כאשר ארסה ג'וניור נכנס בדקה ה-91 של המשחק. אבל המקרה של משפחת ארסה הוא נדיר. שני שחקני כדורגל מאותה משפחה שמייצגים שני לאומים שונים.

ארסה ג'וניור נולד בארה"ב ומחזיק באזרחות אמריקנית לצד המקסיקנית, וניתנה לו האפשרות לבחור לאיזה נבחרת הוא ייצטרף. הוא בחר בארה"ב. המלעיזים טוענים שהוא בחיים לא היה נקרא לנבחרת מקסיקו, ואילו מהצד השני מפרגנים לו על הבחירה וטוענים שהוא יתרום המון לנבחרת ארה"ב.

ארסה ג'וניור רק בן 18 והוא משתייך באופן רשמי לסגל הנבחרת הצעירה, אבל באפריל האחרון הוא נקרא על ידי יורגן קלינסמן לסגל הנבחרת הבוגרת למשחק הידידות מול מקסיקו בו ארה"ב ניצחה 2:0.  כבר אז יכלה להיות היסטוריה, אבל האבא ארסה נפצע באימון קבוצתו דאז, צ'יבאס גואדלחרה, ולא זומן לסגל נבחרת מקסיקו. בסופו של דבר, גם הבן לא ראה דקות משחק, למרות שהפרשנים בשתי המדינות טוענים שבמידה והאבא היה מזומן לנבחרת מקסיקו, גם הילד היה רואה כמה דקות במדי נבחרת ארה"ב רק לטובת האנקדוטה ההיסטורית.

להערכתי כבר לא נזכה לראות את המאורע הזה קורם עור וגידים. הילד כישרון גדול והשנה הוקפץ לסגל הקבוצה הבוגרת של טיחואנה באופן קבוע. אמנם הוא לא בסגל לגביע הזהב, אבל בהחלט יכול להיות שהוא יהיה בסגל למוקדמות המונדיאל (ואולי אפילו לקופה אמריקה 2016 שייתקיים בארה"ב). האבא לעומת זאת, כבר נמצא בשלהי הקריירה, ולא סביר שיצליח להשתלב בסגל הנבחרת של מקסיקו. אולי יערכו לו משחק פרישה מול ארה"ב ואז נוכל לזכות לראות את האירוע הזה.

הנה ראיון קצר עם הילד והאבא (בספרדית):

 

סגל נבחרת מקסיקו למשחקים מול צ'ילה ובוליביה.

מאמן הנבחרת המקסיקנית, מיגל הררה בחר את השחקנים שירכיבו את הסגל של נבחרת האצטקה במשחקי הידידות בשבוע הבא מול צ'ילה ובוליביה. המשחקים ישוחקו בארצות הברית (מסיבות כלכליות גרידא – על מנת למשוך את הקהילה המקסיקנית הגדולה שם). המשחק מול צ'ילה ישוחק בסן-פרנסיסקו, בעוד שהמשחק מול בוליביה ישוחק בדנבר.

מעניין לראות שחביאר צ'יצ'אריטו הרננדז נמצא מחוץ לסגל, בעוד אריק טורס, חלוצה של צ'יבאס האמריקאית (לא לבלבל בינה לצ'יבאס המקסיקנית שמשחקת בגואדלחרה, וכן, פוסט על אריק טורס יגיע בקרוב), זומן לראשונה לסגל הנבחרת. אי זימונו של צ'יצ'אריטו מעיד על המצב הבעייתי בו נמצא חלוצה של מנצ'סטר יונייטד, שלא מקבל המון קרדיט מלואי ואן-חאל. כנראה שצ'יצ'אריטו ימצא את עצמו בקבוצה אחרת בעונה הקרובה.

חלוצה החדש של אתלטיקו מדריד, ראול חימנז לא זומן לסגל, וזאת על מנת שהוא יוכל להתאקלם בספרד. מיגל הררה כבר ציין שבמידה והוא ישחק באתלטיקו מדריד, מקומו מובטח למשחק הידידות מול הולנד בחודש נובמבר באמסטרדם. שאר הליגיונרים המקסיקנים הבכירים באירופה, כגון הקטור הררה מפורטו, ממו אוצ'ואה ממלאגה, ג'יאובני דוס דאנטוס מוויאריאל, אנדראס גוארדאדו מפ.ס.ו. איינדהובן, וחביאר אקינו מראיו ויאקאנו כן זומנו לסגל.

הסגל המלא:

סגל נבחרת מקסיקו למשחקי הידידות מול צ'ילה ובוליביה.

סגל נבחרת מקסיקו למשחקי הידידות מול צ'ילה ובוליביה.