ארכיון פוסטים מאת: Lazoninho

מונדיאליטו 2019 – הסגל של מכסיקו

ב 23 למאי ייפתח מונדיאל הנוער (עד גיל 20) בפולין. למרות שפולין היא המארחת, דווקא משחקי בית ב' (הבית של מכסיקו) יהוו את משחקי הפתיחה. משחקה של פולין ישוחק באותו הערב, אך מאוחר יותר. לקראת המונדיאליטו, הנה הכנה קצרה על מכסיקו.

נתחיל מההגרלה: מכסיקו הוגרלה "לבית המוות" יחד עם איטליה (סגנית אלופת אירופה), אקוואדור (אלופת דרום אמריקה) ויפן, שנחשבת "לחלשה" בבית. מכסיקו העפילה למונדיאליטו בתור הסגנית של ארה"ב שזכתה באליפות מרכז-צפון אמריקה והקאריביים, לאחר טורניר חלש יחסית של מכסיקו. אם במסגרת הבוגרים מכסיקו תמיד נתקעת בשמינית הגמר, במסגרות הצעירים מכסיקו מצליחה יותר בדר"כ. מקום שלישי בטורניר של 2011 וכמה פעמים העפלה לרבע הגמר. בכלל, בטורנירי צעירים הכישרון והיכולת הטכנית בולטים יותר ומהווים משקל גדול הרבה יותר מאשר בטורניר הבוגרים, בו לטקטיקה יש משמעות רבה מאוד, ולכן המון פעמים רואים נבחרות שמצליחות בטורנירי הצעירים, אך לא מצליחות במסגרת הבוגרים. למרות ההגרלה הקשה, במכסיקו מקווים להצליח להעפיל לשלב הנוק-אאוט, אך זה לא הולך להיות קל, ולא רק בגלל היריבות…

נבחרת מכסיקו עד גיל 20 במהלך טורניר הקונקאקף (Twitter)

למרות שמונדיאל הנוער הוא טורניר רשמי של פיפ"א, הארגון לא מחייב את המועדונים לשחרר שחקנים לטורניר. כך, למרות שבהתאחדות ביקשו מהמועדונים לתמוך בנבחרת ולאפשר לשחקנים להצטרף לנבחרת, חלק לא מבוטל מהמועדונים לא הסכימו לשחרר שחקנים. וגם כאלו שבסופו של דבר כן זומנו, היו צריכים להפעיל לחצים בשביל לנסוע לטורניר. ההתאחדות המכסיקנית הבהירה לריאל בטיס שאם דייגו לאיינס לא ישוחרר למונדיאליטו, האחרון יזומן לקופה דה אורו, טורניר רשמי שבו המועדון מחוייב לשחרר שחקנים. בבטיס עשו את החשבון והעדיפו לא להערים קשיים ולקבל את לאיינס לאחר מנוחה לקראת אימוני פתיחת העונה הבאה. אך יש כמה מועדונים שכל מקרה העדיפו לא לשחרר שחקנים "ולהסתבך" עם ההתאחדות. מונטריי למשל סירבה לשחרר את ג'ונתן גונזלס ואריק קאנטו, מכיוון שהמועדון ירצה להשתמש בהם בפלייאוף. כך גם קלוב אמריקה שסירבה לשחרר את קרלוס וארגס. מצד שני, מועדונים כמו פאצ'וקה ולאון לא הערימו בעיות ושלחו את השחקנים שהתבקשו לשלוח, למרות ששתי הקבוצות צפויות לשחק בפלייאוף (לאון כבר הבטיחה את מיקומה). חשוב לציין: מונדיאל הנוער אינו מדד שמדייק בחיזוי הזוכות העתידיות של מונדיאל הבוגרים, למרות הזכיות של ספרד (אלופת 1999) וצרפת (אלופת 2013). מה שהטורניר הזה כן עושה, הוא מהווה את חלון הראווה הכי גדול וטוב שיש לשחקנים צעירים. בייחוד לכאלו שלא משחקים באירופה. להבדיל משאר טורנירי הצעירים, הנבחרות במונדיאליטו משתמשות בשחקנים שכבר משחקים במסגרות הבוגרים, ולא מקוטלגים רק "ככשרונות פוטנציאליים". העובדה ששחקנים צברו ניסיון בעולם האמיתי ולא רק מול בני גילם, מדגישה את החשיבות של הטורניר, ולכן לא פלא שאין מועדון באירופה שמכבד את עצמו שלא שולח נציגים לטורניר בשביל למצוא כשרונות. וזה מוביל אותי ישר לנקודה הבאה:

למרות כמה שחקנים בולטים, הסגל של מכסיקו הוא סגל חלש יחסית, בוודאי ביחס לפוטנציאל השחקנים הקיים במדינה. רוב השחקנים בסגל משחקים במסגרת הנוער ולא ראו יותר מידי דקות במסגרת הבוגרים. גם אלו שראו דקות בבוגרים, שיחקו בדר"כ במסגרת הגביע, ופחות בליגה הבכירה. מתוך 21 השחקנים בסגל, רק 6 שחקנים ראו יותר מ 500 דקות משחק במסגרת הבוגרים (ליגה וגביע). כל השאר ראו דקות בודדת בבוגרים, ו 2 שחקנים בסגל לא שיחקו אפילו דקה אחת. בכלל, עושה רושם שהסגל של המאמן דייגו רמירס לא מאוזן, אפילו מבחינת ניסיון. החלק האחורי מורכב משחקנים מוכשרים אך חסרי ניסיון, בעוד החלק ההתקפי של מכסיקו גם מנוסה וגם מאוד מוכשר. נכון, השוער קרלוס היגרה מטיחואנה הראה יכולת טובה בדקות שמעטות שלו בבוגרים ואלו השוער המחליף לואיס לופס נחשב עילוי כל כך גדול, שלמרות שהוא משחק בליגת המשנה, המאמן שלו בדוראדוס, אחד בשם דייגו מראדונה, שמח שהוא קיבל זימון ושיחרר אותו ללא הערמת קשיים. אם בשער ישנם שני שוערים שעוד שיחקו פה ושם, כל הניסיון המצטבר של חוליית ההגנה של הנבחרת מתרכז לפחות מ 150 דקות משחק במסגרות הבוגרים. בקישור יש כבר שחקנים כמו רוברטו מראס שמשחק במדי הקבוצה הבוגרת במורליה, כמו גם חוסה פלאסנסיה מנקאקסה ומיסאל רודריגס מקרוס אזול. החלק החזק באמת בנבחרת הזאת היא החוליה ההתקפית. דניאל לופס מטיחואנה ופרנסיסקו פיגרואה מפאצ'וקה הראו ניצוצות בדקות המועטות שלהם, אבל הנה פירוט נרחב על הכוכבים הגדולים באמת של הנבחרת הזאת:

דייגו לאיינס – לא צריך להרחיב במילים. הכוכב של הנבחרת הזאת. שחקן הנבחרת הבוגרת שרק בגלל גילו הצעיר וההעדפה של בטיס, נשלח לטורניר המונדיאליטו. כמו שציינתי מקודם, המונדיאליטו הוא יופי של טורניר חלון ראווה, אבל לאיינס כמובן לא זקוק לכך לאחר שנרכש על ידי בטיס בינואר האחרון. לאיינס לא הרבה לשחק אצל קיקה סטיין מאז שהגיע בינואר, אך כשהוא שיחק, הוא הראה מה הוא שווה.

חואן חוסה מאסיאס – בניגוד לרוב שחקני הסגל, מסיאס הוא יותר משחקן ליגה לגיטימי. מסיאס, שביצע בכורה בהיותו בן 17 תחת מטיאס אלמיידה בצ'יבאס גודאלחרה, הושאל השנה לקלוב לאון בה הוא פורח והבקיע 8 שערים ב 16 משחקים. מסיאס עבר ללאון לא לפני שהוא סירב לעבור בקיץ לקבוצת הבת של צ'יבאס, זאקאטפק מליגת המשנה. לאחר ששכחה המהומה, בלאון חיפשו שחקן מכסיקני צעיר שיוכל למלא את מכסת דקות הצעירים והימרו על מסיאס. ההימור הצליח, ובגדול. שיתוף הפעולה שלו עם אנחל מנה האקוואדורי הוכיח את עצמו מעל למצופה, ולאון הפכה לקבוצה הטובה העונה בליגה, ובפער. ללאון ישנה אופצית רכישה שסביר שתתממש, אלא אם מאסיאס ירשים במונדיאליטו ויקבל הצעה מאירופה.

חואן חובה מסיאס – הפריצה הגדולה של העונה בליגה המכסיקנית (AS Mexico)

רוברטו דה לה רוסה – ליד מאסיאס צפוי לשחק רוברטו דה לה רוסה מפאצ'וקה. דה לה רוסה שיחק רק דקות מועטות העונה במדי הבוגרים של פאצו'קה שמשחקת בחוד עם לאו אוז'אה (כן, אותו אחד מלסטר ההיסטורית) ופרנקו חארה, אבל בפאצ'וקה מדברים עליו כבר כמה שנים כחלוץ הבא של מכסיקו. מלך השערים של הליגה בכל מסגרות הצעירים החל מגיל 13, דה לה רוסה ביצע את הבכורה שלו בבוגרים של פאצ'וקה בגיל 16, והפך לשחקן הראשון שנולד במילניום הנוכחי שהבקיע באליפות העולם למועדונים. גם השנה הוא כבר הבקיע 18 שערים ב 15 משחקים במדי קבוצת הנוער של פאצ'וקה. בחודש מרץ האחרון הבקיע צמד מול הולנד המשחק ידידות, וכבר דווח שכמה מועדונים הולנדים ובלגים שאלו את פאצ'וקה לגביו.

רוברטו דה לה רוסה - מכונת שערים.
רוברטו דה לה רוסה – מכונת השערים של פאצ'וקה (Twitter)

Globalization

I Remember it like it was yesterday. First day in the university and a younger version of me entered his first class on his first day. I chose to sit in one of the higher rows in the auditorium, with a centric location so I could get a good view of the class and the professor. I'm not sure if it was the excitement of a young freshman or that the presentation by the professor was extradentary, but no doubt that all of the other student around me were impressed as well. But What I recall better than anything else, happened after the professor finished his presentation & just before he dismissed us to our next class. He told us: "Don't believe to what I just told you. Go and check it yourself. think for yourself and develop an independent way of thinking". I left the auditorium somewhat confused.

You probably ask yourself how university adventures of the writer are related to Mexican Football. plain answer: nothing. Unless you watch Andres Guardado interview for BeIN Sports. Guardado, Captain of the Mexican National team, talks about the shortage of Mexican players in the highest levels & in a rare case for Mexican player, openly criticizing the system. you can watch his interview (alongside Diego Lainez) here:

(Video from BeIN Sports USA YouTube channel)

Before we go back to understand the importance of the criticizing act itself, let use the declarations made by Guardado to explain about the structure of the Mexican professional football. The league structure in Mexico is operated the Liga MX (also known as Liga BBVA Bancomer for sponsorship reasons) under the FMF (Mexican Football federation). Liga MX manage the 2 professional football leagues: the Liga MX & Ascenso league (2nd tier). The decision makers for the Liga Mx are the owners of the clubs, as they invest money into the structure of the leagues in addition to their clubs as well. This way of operating has its advantages & disadvantages as well. As the owners invest their money in the league, they have very strong interest that the league will be attractive and therefore, the level of the league is high. In a football passionate country like Mexico, it's imperative that the most important sport will be good and enjoyable to the regular fan. the Mexican league is arguably the richest league in the Americas, and one of the 3 best leagues as well in terms of quality of the game. Large amounts of money attract international players from all over Latin America (in exception of Brazil that has a strong and rich league as well), while give the average fun a good value for his money with a good stadium’s infrastructure and a competitive league.

The other side of the coin is not less important: having the club owners running the show, creates several inconveniences to the game and for the players. Some club owners hold more than 1 club. Grupo Pachuca for example own Tuzos de Pachuca & Club Leon as well. Yes, technically the owners of those 2 clubs are 2 different people. Jesus Martinez own Pachuca while the president of Club Leon is Jesus Martinez Jr. Yes, you read it correctly. It is his beloved child. There are many more examples (Grupo Orlegi own Santos Lagua & Tampico Madero from the 2nd tier), so even if we believe that the players are professional and the clubs not "helping" each other on the playing pitch, there are some major issues that affects the players anyway. The main issue is the transfers of players between clubs. Not always, but sometimes "inside Deals" between to clubs from the same group not benefit the players but the club itself.

Let's take the case of Juan Jose Macias from Club Leon as an example: Macias, 19 years old very talented striker, belong to Club Deportivo Guadalajara, also known as Chivas. Chivas has a sub team in the 2nd tier named Zacatepec where Chivas send young players who grew in the club great academy, so they can get more experience and play time. The reality is that Zacatepec serve also as a tool for an elimination process. Not all the players from the academy would get to play in the Senior team, so only those who really impress in Zacatepec will be considered to play for Chivas. Back to Macias. The youngster has been told that he will be loaned to Zacatepec this season as most of the young players, but then happened something unexpected: Macias refused. Eventually Macias was loaned to Club Leon, where he is proving his quality and show his abilities in the highest tier of Mexican football. but cases like Macias are rare in Mexican Football.

Another case is Osvaldo Alanis. Today, Alanis play in the Spanish 2nd tier side Real Oviedo. Alanis played for Chivas and his contract were to be expired. Alanis wanted to move to Europe and refused to sign a new contract with Chivas. Then the pressure has started: Alanis was banned from the senior team Training and was ordered to practice with the youth team of the club. Alanis went to train with the youngsters and when his contract finished, he moved to Getafe last summer, only to move 2 months afterwards to Oviedo. Really important to mention: Had Alanis were to renew his contract with Chivas, he would probably earn a very nice amount of money. but Alanis wanted to go play in Europe and was willing to sacrifice for that purpose. Those examples bring us back to Guardado interview:

Guardado recognize several issues that affect the Mexican football improvement. Rich league in Mexico means that most of the Mexican players will prefer to stay in familiar culture of Mexico, rather than take the chance and risk outside, sometimes for less money that they can earn in Mexico. For a football player, who's earning potential is 15 years at most, it's a crucial element. Another important element that Guardado is talking about is the European citizenship. Even if a Mexican player is willing to take the risk and try his luck in Europe, many times it's actually the European clubs that are reluctant to use one of their non-European spots for a player with no experience in Europe. Contrary to many Argentinians/Uruguayans/etc… that can get a European passport because a grandmother/Father who is or was born in Europe, vast majority of the Mexican players doesn't have this kind of a connection. A good example is Miguel Layun, who is from a mixed Lebanese & Spanish origin. His Spanish origin got him a Spanish Passport, so regardless his proven ability and good quality as a player, European clubs where more open to sign him. But then, the most interesting point in Guardado's interview is his critics for those who manages the Mexican Football.

Andres Guardado. Well respected in Real Betis as well. (Andres Guardado Twitter)

One most say, that Guardado's situation is almost unique. Guardado isn't part of the "system" for 12 years now, since he moved from Atlas Guadalajara to Deportivo la Coruña back in 2007. Guardado has earned enough money in his life so he won't need to work not even one more day of his life if he chooses to do so. He also earned enough respect during his career, and his status as the national team captain, basically makes him "Untouchable". Although Guardado expected go back to Atlas Guadalajara to a retirement season in the next couple of years, he will do that as a choice, not as a necessity. This situation allows him to open freely without any fear for his career. Guardado Understand that more Mexican players in Europe, means better quality for the Mexican football. Yes, the league in Mexico is good and Enjoyable, but playing outside makes you a better and more complete player. Better players mean that the chances of success is higher. Both for the players itself and for the National team as well. Although Guardados doesn't said it directly, one can understand between the lines that Guardado Believe in it. Guardado not only talks. He also acts: couple of years ago he was one of the supporters & founders of the Players Union, who's role is to promote the right of the players in front of the club owners. Criticizing directly the club owners in Mexico of thinking about money instead of what best for Mexican football, shows that Guardado not only became Richer and more experienced football player, He also developed an independent point of view. One that will be beneficial for him, but let's hope that also for the Mexican football.

Andres Guardado didn't study with me in the University, but rest assure that my University professor would be proud of him.

וולקאם טאטא

כאשר מרסלו ביאלסה נכנס לראשונה לחדר ההלבשה של ניואלס אולד בויס בתור מאמן הקבוצה, האתגר שלו היה לשלב צעירים ממחלקת הנוער של המועדון. ניואלס זכתה באליפות שנתיים לפני כן, ולקבוצה כבר היה סגל חזק. בשביל להצליח להוביל את המהלך, ביאלסה היה זקוק לעזרה מהשחקנים עצמם. והוא קיבל אותה מהכוכב הגדול והוותיק: חרארדו מרטינו. מאז ביאלסה גידל שחקנים מוכשרים שהפכו לאחר מכן למאמנים טובים בעצמם (פוצ'טינו, בריסו, בין היתר), אך ביאלסה תמיד נוהג לשבח את יכולותיו של מרטינו. כאשר גיירמו קאנטו, המנהל המקצועי של התתאחדות המכסיקנית התקשר לביאלסה לקבל את חוות דעתו לגבי מינוי אופציונלי של טאטא למשרת מאמן הנבחרת, התשובה של ביאלסה הייתה נחרצת: "בוודאי, וכמה שיותר מהר".

לחרארדו מרטינו יש תדמית של מאמן לא מוצלח שלא מצליח להוציא את המקסימום מהשחקנים שלו. בשביל צופה הכדורגל המצוי, חוסר ההצלחה שלו בבארסה ובארגנטינה, ובעיקר חוסר היכולת שלו להתאים את עצמו לכוכב הגדול לאו מסי, אומרת הכל. אבל המציאות יותר מורכבת מכך. נכון, טאטא לא הצליח להתאים את עצמו למסי, ובעצם הפסיד את האליפות בבארסה לאתלטיקו מדריד, אבל במבט לאחור, נבחרת ארגנטינה לא מצליחה להוציא מעצמה יותר ממה שהוציאה תחת מרטינו. להיפך, נכון להיום נבחרת ארגנטינה פחות טובה. בניגוד לתדמית שדבקה בו, טאטא דווקא הלציח לא רע היכן שהוא אימן: הפך את ליברטאד לקבוצה הכי טובה בפרגוואי, ולאחר מכן את נבחרת פרגוואי לאחת הטובות יותר בדרום אמריקה עם מונדיאל מוצלח בו היא נעצרה רק על ידי מי שתזכה באותו טורניר, ספרד. שנה לאחר מכן הוא הוביל את פראגוואי לגמר הקופה אמריקה, שם הפסיד בפעם הראשונה (ולא האחרונה) את גמר אליפות טורניר דרום אמריקה. ההצלחה המשיכה גם כאשר חזר הביתה לניואלס אותה הוביל הפעם כמאמן, לזכייה באליפות ארגנטינה. גם לאחר החוויה הטראומטית בבארסה ובנבחרת ארגנטינה, טאטא חזר להצליח, הפעם עם זכייה באליפות ה MLS עם אטלנטה יונייטד. ועדיין, גם במסיבת העיתונאים הרשמית בה הוצג, חלק לא מבוטל מהעיתונאים שאלו אותו על התקופות שלו בבארסה וארגנטינה. התשובה של טאטא הייתה ישירה ויחסית כנה: הוא כמובן התייחס לעבודה שלו מול מסי, וטען בצדק שבמכסיקו אין כוכב כמוהו, כך שזה לא יהיה העניין במקרה הזה. הוא גם התייחס לכשלונות שלו והצהיר שכיום הוא מנוסה יותר, מה שאמור להכין אותו לאתגר החדש. והאתגר החדש לא יהיה פשוט.

חרארדו "טאטא" מרטינו. יבנה נבחרת בצלמו.

לטאטא בעצם יש 3 אתגרים שקשורים זה בזה:

  1. האתגר הראשון הוא קופה דה אורו (אליפות צפון ומרכז אמריקה) שייתקיים בקיץ. לטאטא תהיה רק פגרת נבחרות אחת בחודש מרץ לנהל כמאמן לפני הטורניר בקיץ. סביר להניח שהוא יתבסס על השלד הקיים, עם שינויים מינוריים. מה שמוביל אותנו לאתגר הבא.
  2. חילופי דורות. הדור הוותיק שעשה היסטוריה עם זכייה באליפות העולם לנערים ובזכייה באולימפיאדת לונדון לא הצליח לממש את מלוא הפוטנציאל, והגיע הזמן להזרים דם חדש למערכת. נכון, כבר במונדיאל ראינו כמה שחקנים צעירים (הירבינג לוזאנו, אדסון אלברס, חסוס גייארדו), אבל מדובר בבודדים. מאז המונדיאל כמה שחקנים צעירים נוספים ביצעו את הבכורה שלהם במסגרת משחקי הידידות, וטאטא יצטרך לשלב אותם לסגל לקראת הקופה דה אורו, אבל יותר חשוב לקראת מונדיאל קטאר 2022.
  3. טאטא חתם על חוזה עד לאחר מונדיאל קטאר, ועם כל הכבוד לקופה דה אורו, המטרה האמיתית היא מונדיאל 2022, וליתר דיוק: רבע גמר הטורניר (או יותר גבוה). טאטא כמובן אמר שהוא מכיר בחשיבות "הקינטו פרטידו", ובמכסיקו כמובן לא יתנו לו לשכוח. לטאטא יש פריווילגיה שלא הייתה לחואן קרלוס אוסוריו לדוגמא: הנבחרת שהוא יבנה למונדיאל 2022, תהיה נבחרת בצלמו. חילופי הדורות מאפשרים לו לבחור את רוב השחקנים למונדיאל הבא מבלי שיהיו לו כמעט שחקנים מנוסים שבעצם "ייכפו" עליו. נכון, הירבינג לוזאנו יהיה שם בכל מקרה, כמו גם ראול חימנס, וסביר להניח שהקטור הררה יגיע על תקן הקפטן הוותיק. אם לא יימצא שוער ברמה מספיק טובה, יש אפילו סיכוי שממו אוצ'ואה יצליח לשחק מונדיאל חמישי. אבל זה בערך הכל. שאר השחקנים אמורים להיות חדשים. מעבר לרענון השורות, יש כאן הזדמנות נוספת: לבנות נבחרת כמעט מחדש שתצליח לשבור את המחסום המנטלי של שמינית הגמר.

טאטא כבר החל לעבוד ובשבועות הקרובים יבקר אצל כל המועדונים במכסיקו בנוסף לצפייה במשחקים והכרת הכדורגל המכסיקני לעומק ולרוחב. ייתכן שהוא גם יבצע גיחה לאירופה עוד לפני פגרת הנבחרות במרץ בשביל לפגוש את השחקנים שמשחקים שם, אך כמו שטאטא עצמו הצהיר, רוב העבודה צפוייה להיות במכסיקו. בהתחשב שרוב הצעירים של מכסיקו משחקים במדינה, זה כמובן הגיוני.

כל שנותר הוא לקוות שטאטא יעמוד בציפיות. הצלחה של טאטא היא הצלחה של מכסיקו. ואמוס טאטא. ואמוס מחיקו!

קלאוסורה 2019 – המדריך

אפרטורה 2018 הסתיימה עם אליפות של קלוב אמריקה לאחר ניצחון בגמר מול קרוז אסול. בשביל המקינה, מדובר בהפסד שלישי מול אמריקה בסדרות גמר מאז תחילת המילניום, והמשך ההמתנה הארוכה לאליפות. טורניר האפרטורה שימש גם כניסיון לחוק הצעירים שהוכתר כהצלחה. בהתחשב בעובדה שלמעט טורניר הקופה דה אורו בקיץ הקרוב אין לנבחרת מכסיקו שום טורניר עד למונדיאל בקטאר, קבוצות הליגה אמורות לרכז את מירב העניין של הקהל במכסיקו. ייתכן שבסופו של דבר מכסיקו תשתתף בקופה אמריקה 2020, אבל בכל מקרה, בעלי הקבוצות רוצים לתת לקהל הרחב שואו לקבל ולחזק את מעמדה של הליגה. בייחוד לאור ההתחזקות של ליגת ה MLS האמריקאית. אחד האמצעים הינו החלטת מנהלת הליגה להגדיל את הליגה ל 20 קבוצות, והאמצעי הינו הקפאת הירידות למשך שנתיים. חלק מהקבוצות ניצלו את חוסר היכולת לרדת בצורה חיובית, אך לצערנו ישנם מועדונים שפשוט ניצלו זאת בשביל לחסוך בהוצאות, על חשבון איכות הקבוצה שלהם ולמגינת ליבם של קהל האוהדים.

חשוב לציין שבמקביל לליגה, ישנו גם מפעל הגביע, ולחלק מהקבוצות יש גם מפעלים ייבשתיים. בסה"כ למועדונים יש את ההזמנות הנדירה לבנות תוכניות ארוכות טווח, במקביל לניסיון להשיג הישגים בטווח הקצר. מבלי לבזבז זמן, נתחיל בפירוט קצר על קבוצות הליגה, לפי מיקומן בסוף הליגה הסדירה בטורניר האפרטורה.

קלוב אמריקה:

אלופת האפרטורה לא יכולה להיות במצב טוב יותר. לא רק מבחינת קבוצת הבוגרים, אלא כמועדון כדורגל. קבוצת הנשים של המועדון זכתה גם כן באליפות ליגת הנשים וקבוצת הנערים זכתה באליפות (עד גיל 17). בכלל, רואים שההנהלה של המועדון מתנהלת בצורה חכמה ולהבדיל מההנהלה של היריבה הגדולה צ'יבאס, מתמקדת בעיקר ולא בטפל. מה שמאוד מרשים באמריקה, זה שהמועדון תמיד היה מזוהה כמועדון העשיר שמביא שחקני רכש בינלאומיים ויקרים וכך היה זוכה בתארים. זה כמובן עדיין נכון עם רשימת זרים שכוללת את שחקני נבחרת פראגוואי הבלם ברונו ואלדס והחלוץ ססיליו דומינגס, את קשר נבחרת קולומביה ואחד השחקנים הכי טובים בליגה מתאוס אוריבה, שמשחק ליד בני ארצו אנדרס איברגואן והחלוץ רוג'ר מרטינס, את שחקן הכנף רנאטו איבארה מנבחרת אקוואדור, ולא נשכח את שוער סגל נבחרת ארגנטינה אגוסטין מרצ'סין. בנוסף לכל הזרים האיכותיים הללו, יש כמובן מכסיקנים מנוסים כמו אוריבה פראלטה הלא נגמר, הנרי מרטין והמגן פול אגילאר. אבל מה באמת מרשים? שההנהלה דואגת שהמאמן (המנוסה מאוד בעצמו) מיגל הררה, ישתף באופן קבוע שחקנים מכסיקנים צעירים שהפכו לחלק אינטגרלי, ואפילו מאוד חשוב מהקבוצה. דייגו לאיינס בן ה -18 הוא אולי הכישרון הכי גדול שיש היום למכסיקו להציע, ונכון לכתיבת שורות אלו, מסתמן שהוא בדרכו לאייאקס. גם אדסון אלברס בן ה 21 באנקר בהרכב כמו גם בן גילו המגן השמאלי חורחה סאנצ'ס. באמריקה לא יתפשרו על פחות מאליפות. גם אם לאיינס יעבור לאירופה, יש להם קבוצה שאמור ללכת עד הסוף.

שימו לב: אדסון אלברס. גיבור משחק גמר האפרטורה עם צמד שערי הניצחון, סה"כ בן 21, אבל כבר משחק שנתיים בהרכב של הנשרים ממכסיקו סיטי. יותר מכך, הוא באנקר בהרכב הנבחרת ופתח בהרכב במונדיאל האחרון ברוסיה. אלברס אמור להישאר במכסיקו עד הקיץ, אבל יהיה סביר להניח שבקיץ גם הוא יימכר לאירופה.

דייגו לאיינס. רק בן 18 והוביל את אמריקה לזכייה באליפות. לא פלא שאייאקס וליון רודפות אחריו.

קרוז אסול:

"לה מקינה" הייתה ללא ספק הקבוצה הטובה ביותר לאורך הליגה הסדירה וגם בפלייאוף עד סדרת הגמר. לצערם של אוהדי הקבוצה, בגמר היא פגשה ביריבה המרה אמריקה, ששוב חגגה לה אליפות על הראש. צריך לומר: פדרו קאשיניה הפורטוגלי אוהב לבצע העברות שחקנים רבות ובניית הסגל שלו לפני הטורניר הקודם הוכחה כמוצלחת. המטרה המוצהרת של קרוז אסול היא כמובן זכיה באליפות, וקאשיניה כהרגלו, ביצע כמה מהלכים. וולטר מונטויה הארגנטינאי, אנדרס רנטריה הקולומביאני, ואנחל מנה האקוואדורי שוחררו, אך כמה שחקנים מעניינים מאוד הגיעו: יושימר יוטון הפרואני הגיע מאורלנדו, כמו גם אורבלין פינדה מצ'יבאס והחלוץ האורוגוואי ג'ונתן רודריגס שהגיע מסנטוס לגונה. כל אלו מצטרפים לסגל חזק שמכיל את השוער הוותיק חוסה דה חסוס קורונה, הבלמים פבלו אגילאר הפראגוואי ואיגור לינצ'ובסקי הצ'יליאני, הקשר הארגנטינאי המצויין איוון מרקונה, שחקני הכנף אדגר מנדס הספרדי ואליאס הרננדס, וכמובן הצעיר הנפלא רוברטו אלבראדו שהיה ללא ספק השחקן המצטיין של קרוס אזול במהלך האפרטורה.

שימו לב: לכאורה הייתי רושם כאן את רוברטו אלבארדו, אבל מעניין יהיה לעקוב דווקא אחרי אורבלין פינדה. הקשר בן ה-22 היה אמור להיות אחד הכישרונות הגדולים במכסיקו, אבל התחושה היא שבצ'יבאס הוא היה שחקן טוב ותו לא, ולא הצליח לממש את מלוא הפוטנציאל. לפינדה יש עוד קסם ברגליים, והוא רק בן 22, אבל העונה הזאת מסתמנת כצומת דרכים חשובה בקריירה שלו.

אורבלין פינדה. יצליח לבצע את הפריצה המיוחלת?

פומאס:

פומאס הציגה יופי של עונה סדירה, והובילה את הליגה בחצי הראשון של העונה הסדירה. דווקא לקראת סוף העונה, הגיעה ירידת המתח שהתבטאה בהדחה בפלייאוף. המאמן דוד פטיניו גיבש חבורה שאינה מבריקה בסגנון המשחק, אבל בהחלט יעילה. אוהדי האוניברסיטה היו בהחלט מרוצים היכולת ומהתוצאות, וכרגיל, זה התבטא בתמיכה גם לאחר ההדחה בפלייאוף. בפומאס לא ביצעו שינויים רבים לקראת הקלאוסורה, למעט השיחרור של מטיאס אלוסטיסה ואלן אקוסטה לפואבלה. גם בלעדיהם יש לפטיניו חבורה טובה ומגובשת, ולכן אין המון תלונות מצד האוהדים על חוסר ברכש. בפומאס מקווים שפליפה מורה הצ'יליאני וקרלוס גונזלס הפראגוואי ימשיכו ביכולת הטובה ויובילו את ההתקפה, בזמן שפבלו באררה וחואן איטורבה אמורים לספר להם את הכדורים. גם החלק ההגנתי של פומאס היה יחסית יעיל, כאשר הקשר האחורי הצעיר אנדרס איניאטסרה (קראתם נכון), נמצא לפני חוליית הגנה יציבה עם שחקנים כמו הבלם הספרדי אלחנדרו אריבאס, הבלם אלן מנדוסה, והמגן הימני הצעיר אלן מוסו שביצע את הפריצה המיוחלת השנה ואפילו נבחר להרכב טורניר האפרטורה של מנהלת הליגה. בפומאס ישמחו לשחזר את טורניר האפרטורה, בשינוי קל בו יהיה להם פלייאוף מוצלח יותר.

שימו לב: חואן איטורבה היה ילד פלא שלמרות שנולד בבואנוס איירס, החליט לייצג את פראגוואי בה גדל. פורטו קנתה אותו כאשר מלאו לו 18 במחשבה שמדובר בילד הפלא הבא, אבל איטורבה כשל בלהפוך לחאמס רודריגס החדש. איטורבה הושאל לריבר פלייט ולאחר מכן לוורונה, בה הראה ניצוצות שהספיקו לו לחוזה מפנק ברומא, אבל גם בבירת איטליה איטורבה לא הצליח לממש את הפוטנציאל. לאחר השאלות לבורנמות' וטורינו, הגיע איטורבה לטיחואנה בה הראה ניצוצות, אך לא הצליח להציג יכולת יציבה. לכן לא מפתיע שהמקום האחרון בו הוא יקבל צ'אנס אמיתי זאת הקבוצה היעילה והיציבה שיש בפומאס. באפרטורה זה היה נראה טוב, השאלה האם זה יימשך.

אלן מוסו. המגן הצעיר הינו תוצרת האקדמיה של פומאס
אלן מוסו. המגן הצעיר הינו תוצרת האקדמיה של פומאס (GETTY).

סנטוס לגונה:

סנטוס לגונה הגיעה לאפרטורה כאלופה, אבל די מהר הבלגאן איים לסיים את העונה מוקדם מהצפוי. המאמן האורוגוואי שהוביל את סנטוס לאליפות, דאנטה סיבולדי, החליף מהלומות עם עוזרו ומספר שחקנים לאחר אחד מאימוני הקבוצה, והמועדון מיהר לפטר אותו. לא במפתיע, הקבוצה נראתה רע במשך כמה מחזורים, אבל אז המאמן המחליף סלבדור רייס הצליח לייצב את הקבוצה ולחזור לדרך המלך. לסנטוס יש סגל יציב ומאוזן עם שילוב טוב של שחקני בית צעירים וזרים איכותיים, ולכן לא מפתיע שרייס הצליח לייצב בצורה מהירה יחסית את הקבוצה. שמות בולטים בקבוצה הם החלוץ הארגנטינאי חוליו פורץ' שחווה עונה מצויינת ולא הפסיק להבקיע, הקשר האורוגוואי בריאן לוסאנו שסוף סוף ביצע את הפריצה המיוחלת. בהגנה ניתן למצוא את מרטין נרבו הארגנטיאני ומתאוס דוריה הברזילאי. את עמדת המגן השמאלי מאיישים לחלופין הצעירים חסוס אנגולו וחרארדו ארטאגה, וכל זאת לאחר שבן גילם (20) חורחה סאנצ'ס, נמכר לקלוב אמריקה עוד לפני תחילת האפרטורה. אין מה לומר, בסנטוס יודעים לייצר מגינים שמאלים. לקראת העונה הנוכחית, סנטוס ביצעה מספר שינויים משמעותיים בסגל. חסוס איסיחארה ואוסבלדו מארטינס הוותיקים נמכרו לאטלס, בעוד החלוץ ג'ונתן "קאבסיטה" רודריגס נמכר לקרוז אסול. אך בסנטוס דאגו להביא תחליפים בדמותם של בריאן גארניקה הצעיר שהגיע מאטלס, כמו גם שחקן נבחרת צ'ילה דייגו ואלדס המצויין שהגיע ממורליה. אליהם נוספו החלוצים חביאר קוראה שהגיע מקולון הארגנטינאית וחלוץ הבית הצעיר אדוארדו אגירה שחזר מהשאלה בקבוצת הבת טאמפיקו מאדרו. בסנטוס מדברים גבוה, אבל הם ישמח בהעפלה לפלייאוף.

שימו לב: דייגו ולאדס הגיע למכסיקו שחקן מוכשר וזול. הצ'יליאני התגלה כרכישה מוצלחת מאוד, ואפילו הפך לשחקן מן המניין בנבחרת צ'ילה. במורליה כמובן ידעו שזה עניין של זמן עד שיממשו את התשואה עליו. שנה שעברה היה אחד הבולטים במורליה, ולכן המעבר לקבוצה שרעבה לתארים היה טבעי. עכשיו, חובת ההוכחה עליו.

דייגו ואלדס. אמור להיות המנוע של סנטוס בהתקפה.

מונטריי:

מונטריי תמיד שואפת גבוה, ותמיד נופלת לקראת הסוף. למועדון יש את האיצטדיון המודרני בליגה, קופת מזומנים נאה וסגל טוב, אבל באופן אירוני, תמיד חסר שם הגרוש ללירה. הדבר נכון במיוחד לאור ההצלחות של היריבה הגדולה טיגרס, שלמרות שלא הצליחה לזכות באליפות האפרטורה, זוכה בתארים יחסית באופן רגיל. למונטריי יש מאמן בדמותו של דייגו אלונסו האורוגוואי שזכה בתארים עם פאצ'וקה, וגם מבחר שחקנים מוכשר עם שמות כגון, דורלאן פאבון הקולומביאני המצויין, צמד הבלמים הארגנטינאים ניקו סאנצ'ס וחוסה באסאנטה ומאחוריהם השוער הארגנטינאי הוותיק מרסלו בארוברו. בקישור ניתן למצוא את רודולפו פיסארו, הרכש היקר בתולדות הליגה, ובחוד ניתן למצוא ארגנטינאי נוסף, החלוץ רוחליו פונס מורי שהציג טורניר אפרטורה טוב למדי. לקראת הקלאוסורה הביאו במונטריי רכש בדמותו של שחקן נבחרת ארגנטינה מקסי מסה שהגיע מאינדפנדיאנטה בשביל להצטרף למושבה הארגנטינאית של מונטריי, כמו גם החלוץ אנחל סאלדיבאר שהגיע מצ'יבאס. לכאורה, למונטריי יש את כל מה שצריך לזכות באליפות. השאלה היא האם היא תצליח איפה שהיא נכשלה עד עכשיו.

שימו לב: חסוס גייארדו. המגן/שחקן כנף השמאלי הצליח להמשיך את היכולת הטובה שלו מהמונדיאל, והשתלב טוב מאוד בקבוצה של דייגו אלונסו. לגייארדו יש רצון לצאת לאירופה. בגיל 24 זה מתחיל להיות מאוחר, ולכן רק יכולת יוצאת מן הכלל, תצדיק את המעבר ליבשת הישנה.

חסוס גייארדו. יצליח לצאת לאירופה? (Photo by Clive Mason/Getty Images)

טיגרס:

היריבה הגדולה של מונטריי, טיגרס, תמיד רואה את עצמה כמועמדת לאליפות. עם המאמן הוותיק ריקרדו פרטי ועם חבורת שחקנים מנוסים ויקרים, קל להבין מדוע. בשלוש בשנים האחרונות, טיגרס זכתה בשלושה מששת הטורנירים שהתקיימו, ולכן זה רק טבעי שגם עכשיו היא תהיה מועמדת לאליפות. לקבוצה יש רשימה של כוכבים, כאשר אנדרה פייר ז'יניאק הצרפתי ממשיך להוביל את ההתקפה. לידו יש את אדו וארגס ואנר ולנסיה. גם בקישור ישנם שחקנים כמו חביאר אקינו, גידו פיסארו ולוקס זלאריאן הארגנטינאים, רפאל קאריוקה הברזילאי וחסוס דואנייס. למרות פרישתו של הבלם הוותיק ז'וניניו, בחלק ההגנתי ישנן שחקני נבחרת מכסיקו כמו הוגו איילה וחורחה טורס נילו, וגם הרכש הצעיר פאקו בנגאס.

שימו לב: חוליאן קיניונס. החלוץ הקולומביאני הצעיר לא מקבל הרבה צ'אנסים, אבל לאור העובדה שבמוקדם או מאוחר טיגרס תשחק גם במפעלים יבשתיים, סביר להניח שהוא יראה מספיק דקות משחק בשביל לשכנע את המאמן ריקרדו פרטי לתת לו יותר קרדיט.

אנדרה פייר ז'יניאק. החלוץ הצרפתי חתם על חוזה חדש שישאיר אותו במועדון לכמה עונות נוספות.

טולוקה:

לוס דיאבלוס רוחוס שמרו על רוב הסגל שלהם, אבל השינויים המועטים שהם ביצעו, משמעותיים מאוד. לואיס קיניונס הקולומביאני חזר לטיגרס לאחר תום ההשאלה שלו, בעוד רובנס סמבואסה סיים חוזה ועבר לקלוב לאון. גם החלוץ הצעיר אלכסיס ווגה נמכר לצ'יבאס. במקומו של ווגה הגיע מלך השערים בארגנטינה עמנואל ג'יגליוטי מאינפנדיאנטה, בעוד שבמקומו של סמבואסה הגיע מאולימפיאקוס היוונית פליפה פארדו הקולומביאני. גם לאו לופז וקרלוס אסקיבל חזרו לטולוקה לאחר עונה במחוזות אחרים. טולוקה אמורה להפעיל לפלייאוף בלי בעיה, אבל האתגר האמיתי של הקבוצה המבוגרת בליגה יהיה למצוא שחקן שיוכל למלא את מכסת המינימום של חוק הצעירים. המאמן הרנן כריסטנטה חוטף ביקורת מאוד חזקה מהאוהדים על חוסר האמון שלו בצעירים, ומספיקה עונה אחת לא טובה בשביל שידרשו לפטר אותו.

שימו לב: המגן השמאלי כריסטיאן בורחה הגיע למכסיקו כשחקן שלא אמור למשוך תשומת לב. אבל בורחה הפתיע ביכולת הטובה. נכון, הוא לא הכי יציב, אבל אם יצליח לייצב את עצמו וימשיך להציג יכולת טובה, הוא יכול לחלום על זימון לנבחרת קולומביה לקראת הקופה אמריקה.

עמנואל "פומה" גי'גליוטי. מלך השערים בארגנטינה הגיע לנפק גולים גם בטולוקה.

מורליה:

למרות המכירה המוצלחת של ראול רואידיאס לסיאטל, מורליה עדיין נמצאת בצרות כלכליות, וההשפעה על סגל הקבוצה ניכרת. המגן קרלוס גוסמן נמכר לנקאקסה, הקשר הנפלא דייגו ולאדס נמכר לסנטוס לגונה, ואפילו הכישרון הצעיר סבסטיאן רייס נמכר לסונורה. מצד שני, אף שחקן רכש לא הגיע, ומורליה תצטרך להתבסס על הסגל הקיים. למורליה אין סגל רע בכלל. להיפך, יש לה כמה שחקנים מאוד מנוסים. השוער האורגוואי סבסטיאן סוסה מציג יכולת טובה בדר"כ, כמו גם צמד הבלים הוותיק עמנואל לושבור וגבריאל אצ'ילייר. בקישור ניתן למצוא את קשר נבחרת פרו אדיסון "אורחאס" פלורס, ואת רודריגו מיז'אר הוותיק גם כן. החלק ההתקפי מורכב מקרלוס פיירו וצמד הפרואנים ריי סאנדובאל ואירבן אבילה. מורליה תשמח להעפיל לפלייאוף, אבל יותר סביר להניח שהיא תסתפק בללכת לים מוקדם מהרגיל.

שימו לב: אדיסון פלורס. הקשר הפרואני הגיע בתור הרכש הגדול בשנה שעברה לאחר ההצלחה של חבריו הפרואנים בקבוצה והיה אמור להוביל את מורליה. פלורס לא היה רע, אבל גם לא היה טוב. השנה, לאחר תקופה ההתאקלמות, מקווים במורליה שהוא יציג את היכולת שמצופה ממנו להציג.

אדיסון פלורס. יציג את היכולת ששלחה אותו לאירופה?

נקאקסה:

"לוס ראיוס" (הברקים) מגיעים לטורניר הקלאוסורה לאחר טורניר אפרטורה מאכזב. הקבוצה סיימה את הטורניר בשלב יחסית מוקדם למרות סגל לא רע ופתיחת עונה טובה מאוד. בשביל להרע את העניינים, הכוכב הגדול ויקטור דאווילה הצ'יליאני נמכר לפאצ'וקה, בעוד הקשר דיטר וויאפאנדו נמכר לצ'יבאס. בשביל לחזק את הסגל, נקאקסה הלכה על רכש סולידי בדמותם של של החלוץ אנחל ספולבדה, המגן קרלוס גוסמן והבלם המבטיח אלכסיס פנייה. אלו מצטרפים לסגל לא רע שכולל את מטיאס פרננדס הצ'יליאני הוותיק, ולידו משחק צ'יליאני נוסף, מרסלו אז'נדה הצעיר בן ה-19. מאחוריהם משחק צ'יליאני נוסף, לואיס גאייגוס, ובהגנה ניתן למצוא את ונטורה אלבארדו האמריקאי ואת בריאן בקלס ההונדורי. אם הרכש יתחבר, נקאקסה יכולה להילחם על מקום בפלייאוף, אבל גם זה יהיה לא פשוט.

שימו לב: אלכסיס פניה. הבלם הצעיר קיבל הרבה קרדיט בקבוצתו הקודמת פאצ'וקה, אבל הוא רצה לשחק בקבוצה בה הוא יקבל את המקום המובטח בהרכב. פניה מספיק מוכשר, עכשיו חובת ההוכחה היא עליו.

מרסלו אז'נדה. הצ'יליאני הצעיר נבחן בעבר בארסנל.

פאצ'וקה:

הקבוצה של פאקו אייסרטרן מיודענו הייתה הקבוצה הכי פעילה בחלון ההעברות הנוכחי. פאצ'וקה, שפיספסה את הפלייאוף באפרטורה במחזור האחרון, התמקדה בחלק ההתקפי וביצעה את הרכישות הכי נוצצות בפגרה: החלוצים איסמאל סוסה שהגיע מטיגרס, ויקטור דאווילה שהגיע מנקאקסה, נאוהל בוסטוס שהגיע מטאז'רס קורדובה הארגנטינאית על תקן הכישרון המבטיח, ואדווין קרדונה שחוזר למכסיקו מבוקה ג'וניורס. קרדונה כמובן שחקן מוכשר מאוד, אבל הראש שלו לא תמיד במקום. אם ישמור על הראש במקום הנכון, פאצ'וקה תרוויח שחקן אדיר. לכל השחקנים ההתקפיים הללו מצטרפים השוער של הרדיאנו, אלופת קוסטה ריקה, לאונל מורייה וגם המגן אדווין הרננדס שהגיע מצ'יבאס. בנוסף לכל הרכש ההתקפי שהיא ביצעה, לפאצ'וקה ישנם חלוצים טובים שהיו כבר בסגל. פרנקו חארה הוא חלוץ ליגה טוב ולאו אוז'ואה מביא את הניסיון העשיר שלו. מאחוריהם משחק אחד השחקנים הטובים בליגה, ויקטור גוסמן, וגם מקומו של אריק אגירה הצעיר לא נפקד. בניגוד לחלק ההתקפי המשובח, ההגנה של פאצ'וקה היא לא מהטובות. אמנם בלם נבחרת קולומביה אוסקר מוריז'ו נמצא שם, וכן המגן עמנואל גרסיה גם בסדר, אבל כאן בערך זה נגמר. אם ההגנה של פאצ'וקה תהיה סבירה, וכל החלקים ההתקפיים יתחברו, פאצ'וקה לא רק תעפיל לפלייאוף, אלא יכולה לראות את עצמה מועמדת יותר מלגיטימית לזכייה באליפות.

שימו לב: למרות ההגעה של אדווין קרדונה, הרכש הכי מבטיח הוא הצ'יליאני הצעיר ויקטור דאווילה. רק בן 21 וכבר עם מקום באנקר בהרכב של נבחרת צ'ילה. סיים עם 10 שערים את טורניר האפרטורה במדי נקאקסה, והתחושה היא שאם היה משחק בקבוצה טובה יותר, היה יכול לסיים בקלות כמלך השערים. בפאצ'וקה תהיה לו תחרות לא קטנה על ההרכב, אבל הפוטנציאל שלו הוא אדיר. אם ישתלב טוב, הוא כנראה ייצא לאירופה די מהר.

ויקטור גוסמן. אחד השחקנים הטובים בליגה. זה עניין של זמן עד שיעבור לאירופה.

לובוס:

עושה רושם שלזאבים של אוניברסיטת פואבלה אין יותר מידי שאיפות לאחר שקנו את מקומם בליגה בסוף העונה שעברה על חשבונה של טפאצ'ולקה שזכתה בליגת המשנה, ולא יכלה להעפיל לליגה הבכירה עקב אי עמידה בתנאי המינימום של מנהלת הליגה. המטרה של לובוס היא להעביר את העונה על מי מנוחות בלי שאיפות פלייאוף ועם הבטחת המקום בליגה. למאמן פרנסיסקו פאלנסיה יש שילוב של שחקנים וותיקים וצעירים, ואם אפשר יהיה לטפח איזה צעיר או שניים, מה טוב. הרכש שהגיע כולל את לייטון חימנס הבלם הקולומביאני הוותיק, הקשר אדסון טורס שהגיע מצ'יבאס והחלוצים רפאל דוראן ובטו דה-סילבה הפרואני שהגיעו בהשאלה מטיגרס. אלו מצטרפים לשחקנים כמו השוער אנטוניו רודריגס, הקשר הספרדי הוותיק אברהם גונסלס, והחלוץ מאורו לאיינס (אח של דייגו מקלוב אמריקה).

שימו לב: רפאל דוראן קיבל במהלך האפרטורה קרדיט בטיגרס עקב היותו שחקן צעיר ששווה דקות במסגרת חוק הצעירים. בדקות שקיבל, הוא הוכיח שיש פוטנציאל שכדאי לטפח, אבל גם הוא הבין שעם החולייה ההתקפית מלאת הכוכבים של טיגרס, אפילו חוק הצעירים לא יסייע לו. השאלה לטורניר אחד בקבוצת תחתית תתן לו את הבמה הראויה לנסות להוכיח שיש לו מה למכור גם בקבוצת האם.

אנטוניו רודריגס. השוער חזר לעצמו בלובוס.

קרטארו:

קרטארו יכולה להסתכל אחורה על טורניר האפרטורה ולהיות מרוצה. העפלה מפתיעה במחזור האחרון לפלייאוף וטיפוח כמה שחקנים צעירים יכולים להיות סיבה מספיק טובה. לקראת הקלאוסורה, המצב קצת פחות זוהר: הקבוצה ביצעה רק רכש אחד בדמותו של החלוץ הצעיר מחוף השנהב אקה לובה שהגיע מהליגה הפרואנית, אבל דווקא מכרה כמה שחקני מפתח, בראשם את השוער המצויין טיאגו וולפי שחזר לברזיל ואת הבלם היראם מייר שעבר לצ'יבאס גואדלחרה. ייתכן וגם החלוץ הנפלא קמילו סאנווצו יעזוב, ואם כן, זאת תהיה מכה לא פשוטה לקבוצה. לקרטארו ישנם שחקנים לא רעים בכלל כגון חביאר גואמס, דניאל "קקו" וויאלבה, ומיגל סאמודיו, והמטרה העיקרית תהיה ללכת לים כמה שיותר מוקדם. אם אפשר שחלוץ הרכש יממש את הפוטנציאל, מה טוב.

שימו לב: מרסל רואיס. הילד בן ה 17 שקיבל את הצ'אנס לשחק במדי הקבוצה הבוגרת רק במטרה לעמוד במכסת דקות המינימום של חוק הצעירים, הציג יכולת טובה והצליח לקבע לעצמו מקום בהרכב גם לאחר שקרטארו עמדה במכסת דקות המינימום. המטרה מבחינתו, להמשיך ביכולת הטובה. אם זה יקרה, המעבר שלו לקבוצה גדולה יותר יגיע מוקדם מהמתוכנן.

מרסל רואיס. הוכחה מוצלחת לנחיצותו של חוק הצעירים.

פואבלה:

גם בקבוצה השניה של פואבלה אין יותר מידי התרגשות לקראת הקלאוסורה, למרות שהקבוצה דווקא ביצעה רכש במטרה להציג יכולת טובה יותר מאשר באפרטורה. המאמן הוותיק אנריקה מסה קיבל בחזרה את החלוץ הארגנטינאי הוותיק מטיאס אלוסטיסה שהגיע מפומאס, בנוסף אליו הגיע גם המגן נסטור וידריו מאוניברסידד דה גואדלחרה והחלוץ האורוגוואי אוקטביו ריברו שהגיע מאטלס. מי שנמכרו הם צמד הבלמים אנדרסון סנטה -מריה הפרואני והוגו רודריגס. בפואבלה טוענים שהם נלחמים על מקום פלייאוף, בפועל, ניצחון בדרבי מול לובוס ועונה שקטה במרכז הטבלה ללא תקלות מיוחדת תיחשב בהצלחה.

שימו לב: לוקאס קאבליני. החלוץ הקנדי המצויין חוזר על ידי הגדולות של מכסיקו, והעובדה שהוא נשאר היא הישג לא מבוטל של פואבלה. יותר מסביר להניח שבמידה וקאבליני ימשיך עם היכולת הטובה, בקיץ כבר לא יצליחו להשאיר אותו באסטדיו קוהאטמוק.

לוקאס קאבליני בפוזה אופיינית. הכלי ההתקפי הכי מסוכן שיש לפואבלה.

צ'יבאס:

אוהדי צ'יבאס מתוסכלים. ההתנהלות של הנהלת המועדון שלהם פשוט מוציאה להם את החשק מהקבוצה. לאחר שנראה שההנהלה עלתה על דרך המלך והצליחה להביא מאמן שהביא תארים (מטיאס אלמיידה), מישהו במשרדים איבד את הבורג וקיבל החלטה לפטר את אלמיידה. ישנן הרבה שמועות, אבל התוצאה היא שצ'יבאס מציגה כדורגל רע והמיקום הגרוע בטבלה הסופית של האפרטורה לא משקר. גם היכולת המזעזת באליפות העולם למועדונים היוותה סממן אזהרה. הבעיה: צ'יבאס במצב כלכלי לא פשוט, ובמקום להתעסק בכדורגל, הנהלת הקבוצה מתעסקת בשטויות. המועדון הפיק סרט דוקומנטרי על הזכיה של צ'יבאס אליפות לפני שנתיים. נחמד, אבל זה לקח את כל משאבי המועדון לכיוון לא נכון. המשבר התקציבי נובע מהכישלון של צ'יבאס בכל הנוגע לזכויות שידור. בצ'יבאס החליטו לפני שנתיים לא למכור זכויות שידור בטלוויזיה אלא להפיק שידור עצמאי אונליין. לכשעצמו רעיון חדשני ומעניין, אבל ללא פלטפורמה גדולה, העסק לא הצליח במיוחד. בצ'יבאס הבינו זאת, ופתחו במו"מ עם נטפליקס על שידורי הקבוצה בלייב בפלטפורמה של ענקית המדיה, אבל המו"מ לא הבשיל לכדי עסקה גלובלית, כך שרק מנויי השירות המדינת חאליסקו (שגואדלחרה היא בירתה), יכלו לצפות במשחקי הקבוצה דרך השירות. כך, הכנסות הקבוצה משידורי המשחק נחתכו בצורה משמעותית וזה השפיע על סגל הקבוצה. לקראת הקלאסורה הבינו בהנהלת הקבוצה שאין ברירה אלא לבצע שינויים. הקפטן הוותיק קרלוס סלסידו עזב, לא לפני שביקר בצורה חריפה את הנהלת המועדון, כמו גם מכירות של כל מיני שחקנים למועדונים אחרים, בראשם אורבלין פינדה שנמכר לקרוז אסול. מהכסף שהתפנה, צ'יבאס ביצעה רכש סולידי ולא רע בכלל, כאשר הגיעו כמה שחקנים עם ניסיון שבהחלט מספיקים לעזור לצ'יבאס להתמודד על מקום בפלייאוף. הקשר האחורי חסוס מולינה הגיע ממונטריי, כמו גם עושה המשחק דיטר וויאפאנדו שהגיע מנקאקסה. בהגנה הגיע היראם מייר, וגולת הכותרת היא החתמתו של החלוץ הצעיר והמבטיח אלכסיס ווגה שהגיע מטולוקה. השאלה האמיתית היא האם אוסקר קרדוסו הוא המאמן הנכון שיוכל להוביל את השחקנים הללו להישגים. עד עתה, הוא לא נתן הרבה סיבות להאמין שזה יקרה.

שימו לב: במהלך טורניר האפרטורה, אלכסיס ווגה קיבל את הקרדיט בטולוקה והוכיח את הפוטנציאל שקיים בו. לכן, לא פלא שהוא נחשב לרכש היוקרתי של צ'יבאס בחלון הנוכחי. אם יצליח לשחזר את היכולת הטורניר מטולוקה, בצ'יבאס עשו עסקה טובה.

אלכסיס ווגה. הרכש היוקרתי רוצה להוכיח את עצמו.אם יצליח, אולי יקבל גם זימון לנבחרת.

טיחואנה:

גם לטיחואנה לא היה טורניר אפרטורה מי יודע מה מוצלח. עושה רושם שמי שגנב את הכותרות ותשומת הלב של ההנהלה במועדון הצפוני הוא דווקא המאמן של קבוצת הבת של טיחואנה, סינלואה. כן, אתם יודעים במי מדובר. בטיחואנה תמיד אוהבים לומר שהמטרה היא העפלה לפלייאוף, אבל למרות שיש בקבוצה כמה שחקנים מוכשרים ומנוסים כגון מילר בולניוס האקוואדורי, דייגו "פולפו" גונזאלס הארגנטינאי ומגן הנבחרת לשעבר לואיס פואנטס, בדר"כ זה לא יוצא לפועל. לקראת הקלאוסורה הביאו בטיחואנה שני שחקני רכש בדמות של ג'ו קורונה הוותיק שחוזר לקדנציה נוספת, והבלם הארגנטינאי דייגו בארגיירי שהגיע מאתלטיקו נאסיונל הקולומביאנית. אבל אולי הרכש הכי חשוב שהגיע הוא המאמן, אוסקר פארחה הקולומביאני. פארחה הגיע לאחר 5 שניםן כמאמנה של דאלאס מליגת ה MLS שם עשה עבודה טובה, ואין מועדון קרוב יותר לארה"ב (תרתי משמע – גיאוגרפית ומהותית) מאשר צ'ולוס דה טיחואנה. אם בטיחואנה יתנו לפארחה את הזמן לעבוד כמו שהיה לו בדאלאס, ניתן יהיה להמר שטיחואנה רק תרוויח.

שימו לב: השוער ג'יבראן לאחוד היה אמור לבצע השנה את עונת הפריצה ולהיכנס באופן קבוע לרוטצית השוערים בנבחרת כחלק מחילופי הדורות לקראת מונדיאל קטאר 2022. לאחוד אמנם ביצע את הבכורה בחודשים האחרונים, אך אם ימשיך להציג את היכולת הרעה מהטורניר האחרון, ממו אוצ'ואה יזכה לשחק במונדיאל חמישי.

אוסקר פארחה. יצליח לשחזר את ההצלחה מליגת ה MLS?

קלוב לאון:

קלוב לאון עברה טורניר אפרטורה לא מוצלח במיוחד, ולכן הוחלט במועדון לבצע כמה שינויים משמעותיים. אפילו מאוד. הקפטן ואהוב האוהדים, החלוץ הארגנטינאי מאורו בוסלי יעזוב את הקבוצה לטובת קורינתיאנס הברזילאית, דבר שייצר הרבה רעש ותסיסה אצל האוהדים. יחד עם בוסלי עזבו גם לאונל לופס שנמכר לטולוקה, ואלכסנדר מחייה שנמכר לליברטאד מפראגוואי. בגזרת הרכש, הלכו בלאון על רכש משולב של צעירים ושחקנים מנוסים. איוון אוצ'ואה שמגיע מקבוצת הבת של פאצ'וקה, אברטון הצ'יליאנית, יחד עם דילן סוניגה הצ'יליאני. בנוסף אליהם הגיע בהשאלה מצ'יבאס החלוץ הצעיר והמוכשר חואן חוסה מסיאס. בגזרת הרכש הוותיק הגיעו אנחל מנה האקוודורי מקרוז אסול ורובנס סמבואסה הארגנטינאי שהגיע מטולוקה. בלאון ירצו להעפיל לפלייאוף, ויש להם קבוצה שעל הנייר יכולה וצריכה להיאבק על כרטיס כניסה.

שימו לב: כאחד שגדל באקדמיה הכי טובה במכסיקו, זאת של פאצו'קה, איוון אוצ'ואה אינו שם מוכר. הסיבה: הוא משחק כבר שנתיים בצ'ילה שם צבר ניסיון משחק ואפילו נחשב לשחקן הרכב. בגיל 22 הוא חוזר למכסיקו, והפעם בתור שחקן ליגה לגיטימי.

מאורו בוסלי. הקפטן הינו סמל ואגדה אצל אוהדי לאון שעצובים מאוד מהעזיבה שלו.

אטלס גואדלחרה:

אטלס עשתה ניסוי מאוד מעניין בטורניר האפרטורה: היא התאבדה על חוק הצעירים. כמעט 6,000 דקות משחק לשחקנים מתחת לגיל 21 במהלך האפרטורה! איך נאמר זאת בצורה עדינה? קצת מוגזם. נכון, אטלס הרוויחה כמה שחקנים צעירים שפרצו, אבל סיימה מקום אחד לפני האחרון בליגה. חשוב לציין, מי שמנהיג את המדיניות הזאת הוא המנהל המקצועי של המועדון, הלו הוא לא אחר מאשר רפא מארקס הגדול. לקראת טורניר הקלאוסורה, גם מארקס הבין שלמרות הכוונות הטובות, חייבים להביא קצת שחקנים מנוסים שיתרמו מניסיונם לצעירים המוכשרים, ועל הדרך ישפרו קצת את התוצאות. לא לטעות, אטלס עדיין מחזיקה את הסגל הצעיר בליגה, ובפער נרחב, אבל הגעתם של 4-5 שחקני רכש מנוסים בהחלט יכולה לעזור. אוסבלדו מרטינס הפרגוואי הוא קבלן תארים בליגה, ויחד איתו הגיע מסנטוס לגונה הקשר חסוס איסיחארה. החלוץ דריו בורבאנו הקולומביאני הגיע לחזק את החלק ההתקפי, ובשביל לייצב את ההגנה הגיע בלם נבחרת פרו אנדרסון סנטה מריה. המטרה באטלס היא לייצב את הקבוצה, אבל מי יודע, אולי השחקנים המנוסים יצליחו להוביל את חבורת הילדים של אטלס לפלייאוף.

שימו לב: אטלס שיחקה במשך שנים עם שוערים זרים יקרים, אבל משום מה לא הצליחה עם רובם. לכן, את המפתחות לשער קיבל חוסה "פפה" הרננדס בן ה 21. נכון, הוא עדיין עושה טעויות של חוסר ניסיון, אבל הפוטנציאל בהחלט קיים. אם ימשיך להשתפר, סביר להניח שהוא יזומן לסגל הנבחרת למשחקים האולימפיים, אולי אפילו לסגל הנבחרת הבוגרת.

רפא מארקס. פרש והפך למנהל המקצועי של אטלס שם הוא מוביל מהפיכת צעירים.

וראקרוס:

באמת שאין לי חשק לרשום כלום על וראקרוס. ההתנהלות של הבעלים פידל קורי מייצגת את כל מה שרע בכדורגל, וטוב יהיה לטובת עיר הנמל ואוהדי הקבוצה אם הוא ימכור את המועדון. הבעלים בקושי מוציא כספים ולא משקיע, ולכן אין פלא שמדובר בקבוצה הכי גרועה בליגה. אפילו הפעוטון של אטלס הצליח לסיים מעל וראקרוס את טורניר האפרטורה. הקבוצה מורכבת בעיקר משחקנים זרים זולים יחסית, וכמה מכסיקנים שהתפשרו על משכורת נמוכה תמורת דקות משחק. וראקרוס זה המועדון ששיתף הכי פחות צעירים במסגרת חוק הצעירים, ודווקא אלו הראו יכולת לא רעה בכלל. לקראת הטורניר, הביאו בוראקרוס בצורה מפתיעה מאמן מוצלח דווקא בדמותו של דאנטה סיבולדי שזכה עם סנטוס לגונה באליפות בשנה שעברה. אבל הרכש ממשיך להיות רכש של זרים זולים. קאזים ריצ'רדס הטורקי-אנגלי הגיע מלובוס בעוד ננה בוניה הגיע מפורטלזה מליגת המשנה בברזיל. מה שכן, בוראקרוס הפנימו שחוק הצעירים נמצא מבלי כוונה להיעלם, והביאו בהשאלה כמה שחקנים צעירים מאטלס בשביל שימלאו את דקות המשחק שהחוק מחייב.

שימו לב: הוא היה מועמד להפועל ב"ש לפני שנתיים, אבל בחר בוראקרוס בסופו של דבר. מדובר כמובן בחלוץ הארגנטינאי כריסטיאן מננדס. "אל פולאקו" היה אחד היחדים שהציג יכולת טובה במדי הקבוצה בטורניר החולף, והתקווה היחידה שנותרה לו זה להמשיך להציג את אותה היכולת בשביל לזכות בחוזה בקבוצה אחרת בקיץ הקרוב.

כריסטיאן מננדס. החלוץ מספק את הסחורה, אבל הוא אחד היחידים בקבוצה שאכן תורם.

חוק הצעירים – הצלחה מסחררת

אין חובב כדורגל שלא מכיר שחקנים כמו צ'יצ'אריטו, אנדרס גוארדאדו או אפילו את הקטור מורנו. שחקני נבחרת מכסיקו עם המון ניסיון בליגות הטובות באירופה, ועם המון ניסיון בינלאומי. מה שפחות ידוע על השלושה הללו, זה שייתכן שאף אחד מהם לא היה מגיע להיכן שהוא היום. שלושת השחקנים הללו הם הדוגמא הבולטת והמנצחת להצלחתו של "חוק הצעירים" שהונהג במכסיקו לפני עשור. בגדול: חוק שנועד לתת צ'אנסים לשחקנים מכסיקנים צעירים. ולא, כמובן שאיני טוען שהם אינם מוכשרים וללא מוסר עבודה טוב, אלא שייתכן בהחלט שלולא הדלת שנפתחה בפניהם תודות לחוק הצעירים, ייתכן והם לא היו מצליחים לבצע את הפריצה המיוחלת.

לאחר הזכייה השניה של נבחרת הנערים של מכסיקו באליפות העולם לנערים בשנת 2011, בוטל חוק הצעירים. הנחת העבודה בהתאחדות המכסיקנית הייתה שמאמנים יראו את ההצלחה של הנבחרות הצעירות של מכסיקו ויתנו לצעירים צ'אנס ללא צורך בחוק שיחייב אותם לעשות זאת. מה לעשות שבכדורגל העולמי, טורניר הצעירים היחיד שבאמת מהווה איזו שהיא אינדיקציה ליכולות והצלחה של שחקנים, הוא המונדיאליטו (עד גיל 20). הסיבה? זה הטורניר היחיד בו שחקנים כבר משחקים במסגרות הבוגרים ויש להם ניסיון אמיתי בעולם הכדורגל. וגם אז, לא תמיד מדובר באינדיקציה מדוייקת.

כך, מאותו סגל שזכה באליפות העולם ב 2011, ישנם כיום רק חמישה שחקנים שמשחקים בליגה הבכירה (4 במכסיקו ואחד בפורטוגל). כל השאר משחקים בליגת המשנה במכסיקו או ללא קבוצה. גם השחקנים שהצליחו לשרוד, עברו מסע לא פשוט, ואף אחד מהם אינו שחקן מוביל. בסה"כ, יש לכל החמישה ביחד רק 3 הופעות בנבחרת הבוגרת. וזה לא שהשחקנים הללו לא מוכשרים. אלא שהתחרות וסדר העדיפויות של בעלי הקבוצות היא שונה, ולמעט כמה מועדונים בודדים, קידום שחקנים צעירים אינו נמצא בראש סדר העדיפויות. לפני שנמשיך, צריך להסביר כמה עובדות לגבי הליגה במכסיקו:

עונת משחקים במכסיקו מחולקת לשני טורנירים, אפרטורה וקלאוסורה. כל טורניר מחולק לשני שלבים: הליגה הסדירה (17 מחזורים) ושלב הפלייאוף אליו עולות מקומות 1-8. השיטה הזאת יוצרת המון מתח ועניין בליגה, ואין עוררין על כך שקבוצה שקורסת בטורניר אחד, יכולה לתקן במהלך הפגרה ולהצליח בטורניר שלאחריו. נקודת התורפה היא שבעלי הקבוצות (לא כולם, אבל רובם), וגם האוהדים, רוצים בהצלחה מיידית של הקבוצה. בעצם, השיטה הזאת מונעת תכנון וחשיבה לטווח ארוך (שוב, ישנם יוצאי דופן), וכשאין תכנון לטווח ארוך וההצלחה חייבת להגיע באופן כמעט מיידי, אין זמן לניסויים וסיכונים בדמות שילוב שחקנים צעירים ללא ניסיון. אלמנט נוסף ומאוד חשוב, זה מספר הזרים בליגה. במכסיקו מותר לשלב 5 זרים בליגה, אך לא רק זאת: כל קבוצה יכולה לשלב בנוסף לחמשת הזרים, גם ארבעה מתאזרחים. אם לוקחים בחשבון שתהליך התאזרחות במכסיקו הינו קצר יחסית (בין שנתיים לשלוש), נוצר מצב שלהרבה קבוצות ישנן עוד כמה זרים במסווה של מתאזרחים. נכון, חלק קטן מאוד מהמתאזרחים הללו גם בוחר לייצג את נבחרת מכסיקו, אבל מדובר במספר שבטל בשישים. ביחוד לאור העובדה שפיפ"א מחייבת מתאזרחים לשחק 5 שנים בליגה מסויימת בשביל להיות זכאי לייצג את אותה המדינה. נקודה נוספת היא העובדה שהמון פעמים אותם שחקנים זרים, מגיעים יחסית בזול ועלות השכר שלהם היא נמוכה. כך, שחקנים מכל דרום אמריקה מגיעים במספרים גדולים לליגה במכסיקו תמורת עלות נמוכה לבעלי המועדונים, ורק חלקם הקטן באמת מצדיק את הקרדיט. כך נוצר מצב שבעלי המועדונים מעדיפים "להמר" בזול על שחקן זר עם ניסיון מליגה בכירה במדינה שלו, ובמקרה הגרוע שההימור לא צלח, הוא לפחות היה הימור זול. דרך אגב, גם השחקנים הזרים שבאמת מצליחים, עולים הרבה כסף לבעלי המועדונים במוקדם או מאוחר. שחקנים כמו דורלאן פאבון הקולומביאני, שהינו אחד הזרים הטובים בליגה, מרוויחים במכסיקו משכורת יפה שאינו יכול להרוויח באירופה, ובוודאי שלא בקולומביה.

מורנו, גוארדאדו וצ'יצ'אריטו. חוק הצעירים תרם לפריצה שלהם.

כמו בכל דבר בחיים, גם למציאות הזאת ישנה כמה חריגים: מועדונים כמו צ'יבאס (שמשחקת רק עם שחקנים מכסיקנים), סנטוס לגונה ובייחוד פאצ'וקה, דואגות לטפח שחקנים צעירים. בצורה מפתיעה (או שלא), בשלוש בשנים האחרונות, כל שלושת הקבוצות הללו זכו כל אחת באליפות טורניר. כן, עם מספר לא מבוטל של שחקנים צעירים בסגל. בשנה האחרונה גם באטלס גואדלחרה החליטו ללכת לכיוון הזה, אך שם הפירות עדיין לא נקטפו. המצב שנוצר הוא, שרוב נבחרות מכסיקו הצעירות מורכבות משלושת המועדונים הללו. בנבחרת שייצגה את מכסיקו באליפות העולם עד גיל 20 בשנה שעברה, רק 5 שחקנים בסגל הגיעו מקבוצות אחרות בליגה. כל השאר הגיעו משלושת המועדונים הנ"ל.  במדינה כמו מכסיקו, על 120 מיליון תושביה, המצב הזה היה מתכון לכישלון. וגם בהתאחדות כבר הבינו זאת.

במקביל, הוקם בשנה שעברה על ידי שחקני הנבחרת הבוגרת, איגוד שחקנים עם שיניים. שחקנים כמו אנדרס גוארדאדו, רפא מארקס ועוד, הובילו מהלך עם איגוד השחקנים החדש שבמידה וחוקי ההעברות (נושא אחר אך כאוב מאוד) וחוק מספר הזרים לא ישתנה, השחקנים לא ישחקו וישביתו את הליגה. בעלי המועדונים איימו בקנסות ובתביעות כנגד ארגון השחקנים, אך כשאתה גר בבית מזכוכית, אל תזרוק אבנים. חוקי ההעברות וחוקי בעלות הכפולה על מועדונים במכסיקו אינם תואמים את חוקי ההעברות של פיפ"א, וארגון השחקנים איים להשבית את כל מסגרות הכדורגל במדינה (כולל השעייה פוטנציאלית של הנבחרת מהמונדיאל). מול סיכוי, ולו הקלוש ביותר שדבר כזה יקרה, מנהלת הליגה וההתאחדות נכנעו ונכנסו למו"מ כאשר רגלם על התחתונה. אי השתתפות של מכסיקו במונדיאל ברוסיה, משמעותה בלאגן לא קטן, שמלווה באופן פוטנציאלי באלימות מאוד גדולה. לאחר מו"מ מתיש, במנהלת הבינו שאין להם סיכוי והחזירו את חוק הצעירים כחלק מהטורניר הנוכחי. אך מה היא משמעות חוק הצעירים?

חוק הצעירים קובע שכל קבוצה חייבת לשתף צעירים מכסיקנים בלבד עד גיל 20 שנה ו – 11 חודשים (נכון ליום פתיחת הטורניר), למספר מינימום של 1000 דקות במהלך העונה הסדירה, דקות שייצברו במהלך הפלייאוף אינן נחשבות לספירה. אין חשיבות אם כל הדקות ייצברו על ידי שחקן אחד בלבד או יחולקו בין מספר שחקנים, כל עוד הקבוצה תעמוד במספר המינימום. אי עמידה בתנאי הסף, תגרע מהקבוצה 3 נקודות במהלך הליגה וקנס כספי משמעותי. בנוסף, קבוצה שלא עמדה בתנאי הסף, תיאלץ להוסיף את מספר הדקות שהחסירה לטורניר הבא. לדוגמא: אם טיגרס שיתפה שחקן רק 600 דקות במהלך טורניר האפרטורה, היא תיאלץ להוסיף 400 דקות לטורניר הקלאוסורה. בעצם 1400 דקות. על מנת לתת לקבוצות זמן להתאקלם, הוסכם שבטורניר האפרטורה יהיו שני מספרי מינימום: 1000 דקות ו 765 דקות, עם חלוקה שונה: קבוצה שלא תצליח לעמוד בתנאי המינימום של 1000 דקות אך כן תצליח לעמוד בתנאי המינימום של 765 דקות, לא תיקנס ולא יורדו לה נקודות, אך תיאלץ להוסיף לטורניר הקלאוסורה את הפרש הדקות שנותר מתחת ל 1000 דקות. קבוצה שלא תעמוד גם בתנאי הסף של 765 דקות, תיקנס כלכלית וגם ב3 נקודות. כבר אומר: אין אף מועדון אחד שלא עמד בתנאי הסף של 765 דקות, כאשר 14 מתוך 18 המועדונים עמדו גם בתנאי הסף של 1000 דקות. אטלס גואלחרה לקחה את העניין ברצינות רבה מאוד (ויש שיגידו בצורה קיצונית למדי), ושיתפה שחקנים צעירים למספר כולל של לא פחות מ 5,990 דקות! ווראקרוס היא הקבוצה עם מספר הדקות המועט ביותר עם 785 דקות. ומה מעניין באמת? שתי הקבוצות נכשלו השנה. אטלס סיימה במקום ה -17 ואילו ווראקרוס סיימה מקום אחד מתחתיה כאחרונה בליגה.

אך הדבר החשוב ביותר? החוק נכנס רק העונה לתוקף, וכבר אין ספק שמדובר בהצלחה אדירה. מספר השחקנים הצעירים שפרצו השנה בליגה הוא הגבוה ביותר מאז אותו החוק לפני עשור. מאמני הנבחרות הצעירות כבר מתראיינים בכל מקום ומציינים לטובה את העובדה שיש להם מגוון רחב של שחקנים לבחירה, והנבחרת הבוגרת של מכסיקו שתחל תהליך הצערה והחלפת דורות כבר נהנית ממאגר שחקנים פוטנציאלי גדול ומגוון יותר. לא אלאה את קהל הקוראים בעוד פרטים, ולמרות שלא חסרים שחקנים שפרצו, אתן כמה דוגמאות מצוינות להמחשה:

אלכסיס ווגה – טולוקה:

אלכסיס ווגה חגג השבוע (שורות אלו נכתבות בשבוע האחרון של נובמבר) יום הולדת 21. ווגה הינו חלוץ מטרה שביצע את הופעת הבכורה שלו לפני כמעט 3 שנים ונחשב לאחד הכשרונות המבטיחים במכסיקו. רצה הגורל והבחור הצעיר ספג כמה פציעות קשות שעיקבו את ההתפתחות שלו ואף סיכנו את הקריירה המאוד קצרה שלו בשלב מסויים. גם לאחר שהחלים, ווגה בקושי זכה לקרדיט ממאמנו בקבוצה הרנן כריסטנטה, שהעדיף להעלות בהרכב חלוצים זרים כגון פרננדו אוריבה הקולומביאני ואלכסיס קאנלו הארגנטינאי. כך, ווגה ראה דקות מועטות פה ושם, אך התקבל כבר הרושם שהנה, עוד כישרון מכסיקני צעיר הולך לאיבוד. המקרה של ווגה, הוא אחת הדוגמאות הבולטות והמוצלחות לחיוניות חוק הצעירים. לאחר שבהנהלת המועדון הבינו שהם יהיו חייבים לשתף צעירים, הם החליטו שיש להם יהלום ביד, ובמקום לנסות להביא מישהו שלא מכיר את המערכת או חסר ניסיון לחלוטין, הם הימרו על ווגה. כך, למורת רוחו המוצהרת של המאמן כריסטנטה, נמכר פרננדו אוריבה לפלמנגו הברזילאית, והובהר לכריסטנטה שאת עמדת החלוץ הפותח השנה יאייש אלכסיס ווגה. כריסטנטה עוד ניסה למחות, אך הנהלת טולוקה הבהירה לו שההחלטה לא ניתנת לשינוי, ושהוא מוזמן לעזוב. כריסטנטה, שהיה שוער המון שנים במדי טולוקה ונחשב סמל של המועדון, מחל על כבודו, והרוויח בגדול: ווגה אמנם סיים את העונה רק עם 6 שערים ו 2 בישולים בתוך 18 משחקים, אבל סגנון המשחק שלו שפותח המון שטחים לחבריו להתקפה, ויוצר לחץ על משחק ההגנה של הקבוצה היריבה, קנה את עולמם של אוהדי הקבוצה ובשילוב העבדה שהוא שחקן בית, הפך לאהוב האוהדים.

 

דייגו לאינס – קלוב אמריקה:

אולי הכישרון הכי גדול שיש למכסיקו להציע. ביצע את הבכורה במדי הבוגרים בגיל 16 וחצי, וסביר להניח שהיה משחק מידי פעם בכל מקרה. אז למה הכנסתי אותו לכאן? כי כמו ווגה בטולוקה, חוק הצעירים מחייב את מיגל הררה לשתף את לאינס יותר ממה שהמאמן היה רוצה, ולמיגל הררה גם אין בעיה להודות בכך. רק בשביל הקונטקסט: קלוב אמריקה היא הסמל למועדון העשיר בבעלות רשת התקשורה הגדולה במכסיקו. המועדון שתמיד מביא שחקני רכש יקירים ותמיד מתמודד על כל התארים. לא המועדון שדואג לטפח שחקנים צעירים, וגם אם הוא מביא שחקני רכש צעירים (המגן חורחה סאנצ'ס בן ה-20 שהגיע מסנטוס לגונה), מגיעים לאחר שפרצו במועדונים אחרים ובעצם כבר לא נחשבים "הימור לא מנוסה". לאינס מתמודד על המקום בהרכב עם חבורה של שחקנים בינלאומיים בעלי ניסיון, ולמרות זאת הציג יכולת טובה יותר וכמובן אטרקטיבית ושובה את העין. לאינס כבר נחשב שחקן סגל הנבחרת הבוגרת, למרות שבגלל גילו הצעיר הוא גם צפוי להשתתף במונדיאליטו שייתקיים בפולין בחודש מאי. לאינס לא צפוי להישאר במכסיקו יותר מידי זמן. שורה של מועדונים באירופה עוקבים אחריו וסביר להניח שבקיץ הוא יעבור ליבשת הישנה. אבל כבר עכשיו, בקלוב אמריקה כבר מדברים על השחקנים הבאים בתור שיקבלו את הצ'אנס לעלות לקבוצה הראשונה מקבוצת הנוער. לאינס הוכיח שגם במועדונים כמו קלוב אמריקה, אם באמת רוצים, ניתן לטפח שחקנים צעירים. חוק הצעירים הוא הכלי שמאפשר למועדון לעמוד מול האוהדים שדורשים תארים בכל מחיר, ולהבהיר שתארים היא מטרה חשובה, אבל טיפוח צעירים היא מטרה חשובה לא פחות.

 

רוברטו אלבארדו – קרוז אסול:

רוברטו אלבארדו בן ה-20 ביצע את הבכורה שלו בהיותו בן 15 במדי קבוצת הבוגרים של סלאיה מליגת המשנה ואת הופעת הבוגרים שלו בליגה בכירה ביצע במדי פאצ'וקה בהיותו בן 17. בשנה שעברה הוא היה השחקן הכי חשוב בעונה המוצלחת של נקאקסה. בקיצור, "פיוחו" אלבאראדו לא באמת היה זקוק לחוק הצעירים בשביל לפרוץ. אז למה הוא כאן? התשובה היא לא פחות ממדהימה: בקרוז אזול התסכלו לקבוצות הנוער שלהם, וגילו שהזנחה מתמשכת של אקדמיית הכדורגל של המועדון הביאה למצב שלמעט הקשר מיסאל דומינגס, אין לקבוצה שום שחקן צעיר שיכול לעלות ולהצליח במסגרת התובענית של קרוז אסול. דומינגס אכן הועלה לסגל הקבוצה הבוגרת, אך כבר מראש יכלו לצפות בעיה: דומינגס הינו חלק מנבחרת הנוער, ומראש היה ניתן לחזות שהשתתפותו במסגרת הנבחרת תגרע כמות לא מבוטלת מדקות המשחק הפוטנציאליות שלו (בנוסף לעובדה שחס וחלילה הוא יכל היה לסבול מפציעות). כך, החליטו בהנהלת קרוז אסול "לרכוש" דקות משחק, ורוברטו אלבארדו הגיע אחר כבוד מנקאקסה תמורת מזוודה מלאת מזומנים שעשתה את הכיוון ההפוך. נציין כמובן שאלבאראדו השתלב מצויין והמשיך להציג יכולת מופלאה גם במדי קרוז אסול והיה אחד השחקנים המובילים של הקבוצה שסיימה את הליגה הסדירה במקום הראשון. כמובן שאלבארדו נחשב לשחקן נבחרת מן המניין ולא נפתלא שגם הוא יעבור לאירופה במוקדם או מאוחר.

 

פבלו לופס – פאצ'וקה:

פאצ'וקה זה מועדון ששם בראש מעייניו טיפוח שחקנים צעירים. האקדמיה של המועדון היא הטובה במכסיקו, וללא ספק אחת הטובות באמריקה. הנהלת המועדון משקיעה הון באקדמיה, וכל ילד מכסיקני שחולם להיות שחקן כדורגל, יודע שפאצ'וקה זה המועדון בו הוא יוכשר בצורה הטובה ביותר וגם יקבל הזדמנות. הקטור הררה, הירבינג לוסאנו ואריק גוטיירס הם מהשחקנים הבולטים שיצאו מהאקדמיה של פאצ'וקה. בפאצ'וקה, שמאומנת על ידי פאקו אסטרייאן מיודענו, לא התרשמו כמובן מחוק הצעירים, מכיוון שלמועדון אין בעיה לעמוד בדקות המשחק המינימליות, ולאחר שאריק גוטיירס נמכר ל PSV, פאקו אפילו התעקש שיביאו רכש במקומו בדמותו של הקולומביאני סבסטיאן פרס שהגיע מבוקה ג'וניורס. פרס אמנם שיחק במסגרת הגביע, אבל לא באמת היה לו סיכוי לקבל את המקום בהרכב של פאצ'וקה. למרות הדרישה של פאקו, הנהלת הקבוצה הבהירה לו ששחקני בית מקבלים קרדיט לפני הכל, ובייחוד לאור חוק הצעירים. בהנהלת הקבוצה החליטו שאם מספר המינימום הינו 1000 דקות, כמובילת המגמה, המועדון יכפה על עצמו שיתוף צעירים במספר כפול מהמינימום. כך, מי שקיבל את הקרדיט הינו פבליטו לופס בן ה-20. לופס כבר נחשב כמה שנים לאחד הכשרונות המובילים באקדמיה של פאצ'וקה וכמובן שייך לנבחרות מכסיקו הצעירות למינהן. ופאקו לא הצטער על האמון שנכפה עליו. פאצ'וקה פתחה את העונה בצורה מאוד רעה עם 3 הפסדים רצופים, אך ככל שלופס קיבל יותר דקות, משחקה של הקבוצה השתפר והיא פספסה את הפלייאוף רק במחזור הסיום של הליגה הסדירה.

 

מרסל רואיס – קרטארו:

מרסל רואיס הוא הדוגמא המוצלחת ביותר להצלחת חוק הצעירים. מדובר בילד בן 17, ששייך לקבוצת הנערים ולא שיחק מעולם בקבוצת הנוער של המועדון. כאשר מנהלת הליגה הודיעה למועדונים על החלת חוק הצעירים, הלך מאמן הקבוצה הבוגרת, רפאל פואנטה דל ריו, לאימוני קבוצות הנוער והנערים של המועדון בידיעה שהוא חייב למצוא שם שחקן שישלים לו את מספר דקות המינימום שנדרש על ידי המנהלת. באחד האימונים הוא ראה את מרסל רואיס, והמאמן החליט שהנה הוא מצא את השחקן שיקבל את הקרדיט בשביל למלא את מכסת המינימום. לאחר המשחק הראשון בעונה, נשאל פואנטה דל ריו מה דעתו על הצעיר, והתשובה שלו הייתה כנה מאוד: "רואיס שחקן מוכשר, אבל הוא כאן רק בגלל שחייבים לשחק עם מישהו צעיר". לכולם היה ברור שברגע שקרטארו תשלים את מכסת המינימום, רואיס יחזור אחר כבוד לקבוצת הנערים. ייתכן שלקבוצת הנוער עקב הניסיון שצבר בקבוצת הבוגרים. זה היה ברור כשמש לכולם, חוץ מלמישהו אחד ספציפי. המישהו הזה הוא מרסל רואיס. מתוך שחקן שהגיע על תנאי וברירת מחדל, רואיס השתדרג והציג יכולת טובה מאוד. למרות גילו הצעיר, הוא הפך לאחד משחקני המפתח של הקבוצה ולאחר שהשלים את מכסת דקות המינימום, אף אחד כבר לא העיז לטעון שהמקומו אינו בהרכב הפותח של קרטארו. כולל פואנטה דל ריו שהודה בפה מלא לאחר שקרטארו העפילה לפלייאוף במחזור הסיום: "רואיס שחקן מוכשר, והוא כאן בשביל להישאר". כנראה שגם הפעם המאמן טועה, כי במכסיקו כבר ישנם דיווחים שצ'יבאס רוצה להביא אותו לקראת טורניר הקלאוסורה, וגם מועדונים מאירופה כבר החלו לשים עין. גם אם לא יעזוב את קרטארו, במועדון כבר יודעים שיש להם את השחקן שיכסה להם את דקות המינימום, ויותר חשוב, גם יתרום לקבוצה עם יכולת טובה. כזאת שמשאירה על הספסל שחקנים מנוסים יותר ממנו.

 

 

וונדר וומן

כאשר ליזבת אובאיה (בספרדית: Ovalle) הייתה ילדה בת 6, היא רצתה לצאת החוצה לשחק כדורגל עם אחיה במגרש השכונתי. אחיה הגדול אמר לה שהוא מצטער, אבל היא ילדה, ולכן אינה יכולה להצליח במשחק. ליזבת לקחה קשה את הסירוב של אחיה, אבל במקום להוריד את הראש, היא החליטה להוכיח לאחיה שהוא טועה, ובגדול. חשוב לציין: אחיה של ליזבת לא אמר לה שהיא תיכשל בגלל שהוא לא אוהב אותה, אלא בגלל שבחלקים גדולים ממכסיקו, המנטליות של האנשים היא שהאישה מתעסקת בדברים נשיים וגברים במתעסקים במטלות "גבריות".

עוד נחזור לליזבת אובאיה, אבל הפוסט הזה יתעסק במהפכה. ולא סתם מהפכה. אלא אחת תרבותית שלא מונעת מאלמנטים פוליטיים או כלכליים, אלא מהספורט הנפלא שנקרא כדורגל.

כמו שכולם יודעים, הדבר היחיד שמתעלה על כדורגל במכסיקו, זאת הנצרות. וגם כך, משחקיהן של טולוקה ופומאס בימי ראשון בבוקר, משאירות כמה ספסלים ריקים בכנסיות הערים. האיצטדיונים מלאים כמעט עד אפס מקום, וההזדהות של המכסיקנים עם הקבוצה שלהם שניה רק להזדהות הלאומית. הדבר ניתן לידי ביטוי גם בארה"ב, בה אמריקאים מלידה ממוצא מכסיקני ממלאים את האיצטדיונים עד אפס מקום במשחקי נבחרת מכסיקו בארה"ב, או במשחקי קבוצות מכסיקניות במחנות טרום העונה. בכל מה שנוגע לכדורגל הגברים, הליגה המכסיקנית והכדורגל המכסיקני נמצאים במצב יחסית טוב. נכון, יש את עניין הנפילה המסורתית בשמינית גמר המונדיאל, אבל מעבר לכך, אין עניין מהותי שניתן להצביע עליו כבעייתי. להיפך: זה אמנם ניתן לדיון, אבל הליגה המכסיקנית היא כנראה הליגה הטובה ביבשת אמריקה. ובוודאי הליגה הכי חזקה מבחינה כלכלית.

להבדיל מליגות אחרות בדרום אמריקה למשל, בהן רוב מוחלט של הצופים במגרשים הם גברים, במכסיקו אחוז לא מבוטל מהצופים הן בעצם צופות. נכון, רוב הצופים הם עדיין גברים, אבל מתקנים טובים שכוללים התחשבות במגזר הנשי (הרבה תאי שירותים למשל או אפילו סלון יופי באיצטדיון החדש של מונטריי), בנוסף לעובדה שאלימות בתוך תחומי המגרש היא דבר נדיר יחסית, מושכים את המגזר הנשי בהמוניו בכל סוף שבוע. ולכן נשאלת השאלה: אם נשים מגיעות לצפות במשחקי כדורגל, מדוע הן לא משחקות את המשחק?

בשביל לענות על השאלה הזאת, נחצה את הגבול צפונה לארה"ב. ארה"ב היא מעצמת כדורגל נשים. לא אכנס לסיבות מדוע, אלא אתמקד דווקא בהקשר המכסיקני. חלק לא מבוטל משחקניות נבחרת מכסיקו, הן בעצם אמריקאיות ממוצא מכסיקני. ולא רק לשני הורים מכסיקנים אלא גם לזוגות מעורבים. מדובר בדר"כ בשחקניות שיכולות לבחור איזה נבחרת לייצג, כאשר חלק לא מבוטל הן מחליטות לייצג את הנבחרות של ההורים ולא את ארץ הולדתן. הדוגמא הבולטת והמדהימה מכולן היא הסיפור של התאומות מוניקה וסברינה פלורס. האחיות פלורס נולדו בניו ג'רסי לאב מכסיקני ולאמא אמריקאית. התאומות גדלו כמו אמריקאיות ונרשמו ללימודי רפואה באוניברסיטת נוטרה-דאם הידועה דווקא בקבוצת הפוטבול האמריקאי המפורסמת של המוסד האקדמי. התאומות שיחקו ביחד בקבוצת הכדורגל האוניברסיטה, אך רצה הגורל והתאומות שעשו הכל ביחד מרגע הולדתן, נפרדו בפעם הראשונה: סברינה זומנה לייצג את ארה"ב ואילו אחותה מוניקה החליטה לייצג דווקא את הנבחרת של אבא. מאז האחיות נפגשו כבר כמה פעמים ושיחקו אחת כנגד השניה, כאשר בדר"כ, רגלה של סברינה הייתה על העליונה. מה שמעניין זה התהליך שעבר דווקא על מוניקה. למרות האבא המכסיקני, ידיעת הספרדית של הבנות הייתה מינמלית במקרה הטוב. מוניקה נאלצה ללמוד ספרדית באוניברסיטה על מנת לתקשר עם צוות האימון וכחלק מדרישת ההתאחדות, וכשהיא מדברת, המבטא האמריקאי שלה ניכר לאוזן. אבל אין צורך לדאוג למוניקה, למרות שהשפה המדוברת במתחם הנבחרת היא ספרדית, חלק לא מבוטל מחברותיה מדברות אנגלית. הסיבה? הן אמריקאיות בדיוק כמוה.

מוניקה וסברינה פלורס. תאומות, אבל מייצגות מדינות שונות.

גם המכסיקניות הבודדות בנבחרת, נאלצו להצפין מעבר לגבול או לחצות את האוקיינוס האטלנטי בשביל לזכות להגשים את חלום הקריירה. כוכבת הנבחרת, נאיילי ראנחל היא דוגמא טובה. ראנחל נולד במונטריי, והחלה את צעדיה באקדמית הכדורגל של טיגרס. חשוב לציין, שטיגרס אמנם החזיקה בית ספר לכדורגל שמיועד לבנות, אבל לא הייתה למועדון קבוצה ליגה בכירה, מהסיבה הפשוטה שעד לפני שנתיים לא הייתה ליגת נשים מקצוענית במכסיקו. מסגרת ליגה הנשים הייתה ליגה חובבנית שאורגנה על ידי ההתאחדות המקומית של כל מחוז ולא על ידי מנהלת הליגות. לראנחל היו שתי ברירות: לפרוש או לעזוב את מכסיקו. בשנת 2013 ראנחל מצאה את עצמה בבלו סקיי מליגת הנשים האמריקאית ולאחר שלוש שנים עברה להואלבה מליגת הנשים בספרד. ראנחל היא אולי הדמות המוכרת ביותר בכדורגל הנשים המכסיקני, אך היא לא היחידה שעזבה את מכסיקו בשביל להגשים את החלום: שרלין קוראל מלבאנטה, מלכת השערים של הליגה הספרדית בעונה שעברה, פאמלה טאחונר, היום השוערת של בארסה, כמו גם קנטי רובלס, ששיחקה באספניול, בארסה, והיום באתלטיקו מדריד הן רק כמה מהדוגמאות. לאחר הקמת ליגת הנשים, ראנחל עצמה חזרה למכסיקו ומשחקת היום בקבוצתה האהודה טיגרס. ראנחל ורובלס התראיינו בעבר והביעו את דעתן על הסיבות מדוע כדורגל הנשים במכסיקו מדשדש. מעניין לראות ששתיהן דיברו על אותן סיבות, והדגישו שתי סיבות במיוחד:

  1. היבט תרבותי: כמו שציינו לפני כן, בחלקים לא מועטים ממכסיקו (בעיקר באיזורים כפריים, אך לא רק), האשה נשארת בבית ודואגת לתיחזוק משק הבית והמשפחה בעוד הגבר דואג לפרנסת המשפחה. הגישה הזאת בעצם יוצרת מצב בו ישנה תפיסה שמקומן של הנשים אינו במגרש הכדורגל.
  2. חוסר היצע. כשאומרים חוסר היצע, לא מתכוונים לחוסר בכדורגלניות פוטנציאליות. במכסיקו ישנן יותר מ 120 מיליון תושבים כאשר מחציתם הן נשים, אלא דווקא בחוסר בהיצע של תשתיות למשחקי נשים. בעוד במסגרת הגברים ישנן מספר ליגות נרחב כולל ליגות מילואים ומערך ליגות איזוריות עצום, במסגרת הנשים מדובר על כמה בתי ספר בודדים לכדורגל וללא מסגרת מקצועית.

אך כל זה משתנה, ובמהירות.

זוכרים שדיברנו על מהפכה? אז הרכבת יצאה מהתחנה, והיא מאיצה במהירות גוברת והולכת. בדצמבר 2016, החליטה ההתאחדות המכסיקנית על הקמת מערך ליגות נשים בנוסף למסגרת גביע לאומי. טורניר הכדורגל הראשון ששוחק היה טורניר גביע מכסיקו 2017, ששימש גם פיילוט לקראת העונה הראשונה של ליגת הנשים. הזוכה הראשונה של תואר לאומי הייתה פאצ'וקה, שזכתה בגביע. מסגרת הליגת הנשים נקבעה באופן זהה למקבילה מהגברים: שני טורנירים בשנה, טורניר גביע הליגה וטורניר גביע המדינה.הליגה הייתה אמורה להיות עם 18 קבוצות, אבל עקב צרות כלכליות, הקבוצות של העיר פואבלה לא רשמו קבוצות נשים והליגה משוחקת עם 16 קבוצות בלבד. החל מהטורניר הקרוב, הקבוצות של פואבלה ישתלבו בליגה כך שהיא תכלול 18 קבוצות. בקיץ 2017 החל טורניר הליגה הראשון של מכסיקו (אפרטורה 2017), לא לפני שהוא ייצר כמה כותרות ומחלוקות במכסיקו ובארה"ב. על מנת לחזק את הכדורגל המכסיקני, חוקי הליגה מחייבים את הקבוצות לבנות סגלים של 24 שחקניות מכסיקניות בלבד וללא שחקניות זרות, כאשר 21 מהן צריכות להיות מתחת לגיל 23, ומתוך ה 21 שחקניות הללו, 3 שחקניות חייבות להיות מתחת לגיל 17. עד כאן הכל טוב ויפה, למרות שקיימת אפליית גיל. אבל החוק השערורייתי יותר היה "חוק מקום הלידה". החוק בעצם מגביל את קבוצות הליגה לשחק רק עם שחקניות שנולדו על אדמת מכסיקו. המשמעות? אפילו שחקניות כמו מוניקה פלורס, שמייצגת את מכסיקו במפעלים בינלאומיים, אינן מורשות לשחק בליגה!

קנטי רובלס, אחת ממגוון המכסיקניות שמככבות בליגת הנשים בספרד.

מנהלת הליגה עמדה על סף תביעה מארגונים שונים על אפליה של אזרחיות מכסיקו רק על בסיס מקום הלידה שלהן, אבל בסופו של דבר העניין ירד מהפרק לאחר שבמנהלת הליגה הודיעו שיסדירו את העניין עד סוף 2018. אבל ההתעקשות של ההתאחדות על שחקניות מכסיקניות בלבד יצרה אפקט חיובי מאוד: ליגת הנשים תופסת מקום גדל והולך בחיי היום יום של המכסיקנים. נכון, המרחק ממסגרות הגברים הוא עצום, אבל עם כל יום שעובר, המרחק הולך וקטן.

כמו ברוב ליגות הנשים בעולם, בעונה הראשונה של הליגה, הקבוצות החלו לשחק את משחקי הליגה במגרשי האימונים של המועדונים השונים. למרות שההתאחדות חייבה את המועדונים לאפשר כניסה חינם למשחקי ליגת הנשים, הצפי של בעלי המועדונים היה שמספר הצופים במשחקי הליגה לא יעלה על כמה עשרות בני משפחה. אולי כמה מאות לכל היותר. אוי כמה שהם טעו. עוד לפני מחזור אמצע העונה בטורניר הראשון, קבוצות כמו צ'יבאס, פאצ'וקה, אמריקה, טיגרס ומונטריי, נאלצו להעביר את משחקי קבוצות הנשים לאיצטדיון בו משוחקים משחקי הגברים. הביקוש למשחקים היה פשוט גבוה מעל המצופה והיו צופים שנאלצו להישאר מחוץ למתחמי האימונים של המועדונים ולהפסיד את המשחקים. בסוף טורניר האפרטורה, ממוצע הצופים למשחק עמד על 4,600 צופים פר משחק, וייתכן בהחלט שאם הטורניר היה משוחק מראש באיצטדיונים ולא במחתמי האימונים, ממוצע הצופים היה גבוה יותר. גמר הפלייאוף של הטורניר הראשון בין פאצ'וקה לצ'יבאס, הביא ליציעי אסטדיו הידאלגו 32,466 אלף צופים. לאכזבתם הרבה של יושבי האיצטדיון, דווקא האורחת צ'יבאס ניצחה את מחזיקת הגביע, וזכתה באליפות הראשונה בהיסטוריה של ליגת הנשים.

חשוב וראוי לציין שכדורגל הנשים תופס תאוצה בכל העולם ולא רק במכסיקו. במדינות כמו ארה"ב וחלק לא מבוטל ממדינות מערב אירופה, שחקניות כדורגל הופכות לשמות מוכרים יותר ויותר. ליקה מרטנס ההולנדית היא הדוגמא הבולטת ביותר. השחקנית שהובילה את הולנד לזכיה באליפות אירופה, היא השם הבולט ביותר בליגה הספרדית ובחנויות הרשמיות של בארסה, הפנים שלה מופיעות על הקיר ליד אחד, לאו מסי. בגרמניה כדורגל הנשים כבר מזמן מוטמע כחלק אינטגרלי מתרבות הספורט במדינה, ומדינות כמו צרפת ואנגליה משקיעות המון בפיתוח כדורגל הנשים. אבל עדיין, בהכללה רחבה, ליגות הנשים אינן מותג מוכר או כזה שיש בו אינטרס כלכלי. אתן דוגמא מידע אישי: ארשה לעצמי להניח שאני אחד הישראלים שהיה בהכי הרבה משחקי ליגת הנשים בספרד. מדובר בליגה בה המשחקים משוחקים באיצטדיונים קטנים בעלי קיבולת של כמה מאות צופים, אולי אלף צופים לכל היותר. המשחק הכי גדול שיש לליגה להציע הינו בארסה מול אתלטיקו מדריד. המשחק הזה מושך מספיק צופים, כך שהוא מצריך את בארסה לארח אותו במיני-אסטדי, וגם אז הוא אינו מלא על 16,500 מקומותיו. משחק ליגת האלופות בשבוע שעבר בין אתלטיקו מדריד למנצ'סטר סיטי משך למתחם האימונים בפרברי מדריד כמה מאות צופים. למרות הכניסה החופשית. ניתן להרחיב על כדורגל נשים עולמי, אבל ברשותכם אחזור דווקא למכסיקו.

ההצלחה של הטורניר הראשון הפתיעה את כולם, ובראש ובראשונה את מנהלת הליגה. במנהלת רצו שתהיה מסגרת לנשים בהן הן יוכלו לשחק כדורגל ועל הדרך לשפר את הכדורגל המקומי, אך ההצלחה העצומה הביאה לשינוי בתכניות. המטרה של המנהלת השתנתה. לא רק יצירת פלטפורמה לכדורגל נשים, אלא הפיכת הליגה למותג בינלאומי מוביל. נשיא מנהלת הליגה אנריקה בונייה צוטט באומרו: "אני רוצה שליגת הנשים תיהפך לליגה המובילה בעולם. ל NBA של עולם כדורגל הנשים". יעברו עוד הרבה מים בריו גרנדה עד שדבר כזה יקרה (אם בכלל), ויצטרכו לאפשר לשחקניות זרות לשחק בליגה ולמצוא הסכמי חסות בינלואמיים ולא רק מקומיים, אבל הכיוון הוא חיובי.

לקראת הטורניר השני, החליטו במנהלת הליגה לאפשר למועדונים לגבות דמי כניסה (עם הגבלת מקסימום של 10 דולר), כאשר הוחלט שאחוז מסויים מהכנסות ליגת הנשים יועבר לפיתוח הענף. וכאן היה המבחן האמיתי: כל עוד הייתה כניסה חופשית למשחקים, הצפי היה שמספר הצופים יישאר על כנו, וכנראה שיגדל. אבל השאלה המסקרת הייתה: מכיוון שהכניסה יכולה להיות כרוכה בתשלום, האם תהיה צניחה במספר הצופים? התשובה הייתה משמחת מאוד: נכון שלא כל המועדונים גבו דמי כניסה, אבל גם אלו שגבו דמי כניסה, לא רק שלא דיווחו על ירידה במספר הצופים, אלא דווקא על עלייה. שני משחקי גמר הפלייאוף שברו שיאי צפייה: טיגרס מילאה את אסטדיו וולקן ב 42 אלף צופים, ובגומלין באסטדיו באנקומר דה מונטריי, לא היה ניתן להכניס ולו סיכה. כל 51,211 המקומות באיצטדיון היו מלאים. מספר עצום של צופים שאין לו תקדים בשום ליגת נשים אחרת בעולם. אפילו לא קרוב.

 

אבל המהפיכה לא נעצרת רק במספר הצופים, והחשיבות של ליגת הנשים מתפרסת הרבה יותר מכך: כמו ההתאחדות ומנהלת הליגה, המועדונים הבינו את הפוטנציאל העצום של כדורגל הנשים, והחליטו להכניס את היד לכיס ולהשקיע. מועדונים כמו צ'יבאס, טיגרס, מונטריי ואמריקה החלו לשחק משחקי ראווה בארה"ב מול קבוצות מקומיות והחלו להקדיש תוכניות שמוקדשות לקבוצת הנשים של המועדון בערוצי הטלוויזיה של המועדון. גם במדיה החברתית המנהלת והמועדונים מקדישים תקציבים וזמן בשביל להנגיש את כדורגל הנשים לקהל הרחב. מי שהגדילה לעשות יותר מכולן היא פאצ'וקה, שבנתה מתחם אימונים שמיועד רק לכדורגל נשים. כמו באקדמיה המשובחת של המועדון, גם במתחם כדורגל הנשים, השחקניות נהנות מהתנאים הטובים ביותר. רוצים הוכחה עד כמה כדורגל הנשים תפס? המתחם כולל גם חנות אוהדים שמוקדשת רק לקבוצת הנשים. וההשקעה של המועדונים המקומיים מביאה תוצאות: בסגל של מכסיקו לטורניר מוקדמות המונדיאל בשנה הבאה, ישנן לא פחות מעשר שחקניות שמשחקות בליגה המקומית.

אבל אולי האלמנט החשוב ביותר שמהפכת כדורגל הנשים יוצרת, הוא האלמנט התרבותי. קיומה של מסגרת מוסדרת לנשים יוצרת פירמידה שמחלחלת לשאר הרבדים. המועדונים עצמם פתחו אקדמיות לנערות שאמורות להיות המנוע שיזין את הקבוצות הבוגרות של המועדונים. האקדמיות בתורן, מחפשות כשרונות ודואגות להעסיק סקאוטים שתפקידם לחפש כשרונות לאקדמיה. היכן הסקאוטים הללו מחפשים כשרונות? באחד מבתי הספר לכדורגל נשים שצצו ברחבי מכסיקו בשנתיים האחרונות כמו פטריות אחרי הגשם. נכון, במגרשים השכונתיים עדיין משחקים רק זכרים, אבל יותר ויותר משפחות מסכימות לשלוח את הילדות לבתי ספר לכדורגל. גם בחברה מסורתית כמו במכסיקו מתחילה לחלחל ההבנה שנשים יכולות, וצריכות, לקבל את אותן ההזדמנויות כמו הגברים.

ליזבת אובאיה. רק בת 18 וכבר הפכה לאחת הכוכבות הגדולות של הליגה.

זוכרים את ליזבת אובאיה מתחילת הכתבה? אז באוגוסט האחרון היא הייתה הכוכבת הגדולה ביותר של נבחרת הנערות במונדיאל שהתקיים בצרפת, כולל שער הטורניר וניצחון היסטורי על נבחרת הנערות של ברזיל. אובאיה הבקיעה בסה"כ 4 שערים בטורניר, ובכל אחד מהשערים שלה חגג ביציע האוהד הכי גדול שלה. כן, אותו אחד שאמר לה שהיא לא יכולה להיות שחקנית…

הליגה המכסיקנית – המדריך

הקרם דה לה קרם, או בשמו האחר גביע העולם כבר מאחורינו, ואנחנו חוזרים ללחם והחמאה הלא היא הליגה המכסיקנית. כתמיד, עונת 2018/2019 תחולק לשני טורנירים נפרדים: אפרטורה 2018 וקלאוסורה 2019. הזוכה בכל טורניר תוכתר כאלופה. לקראת העונה הבאה עלינו לטובה, מנהלת הליגה הציגה מגוון חידושים. הגדול והמשמעותי מבין כולם הוא כמובן החלטת המנהלת להגדיל את הליגה מ -18 קבוצות  – לכ 20 קבוצות. במדינת ענק כמו מכסיקו, ליגה של 20 קבוצות לפחות היא חובה. כיצד יגדילו את הליגה? בשנתיים הקרובות לא תהיינה יורדות מהליגה הבכירה לליגת המשנה, בעוד כל שנה תעלה קבוצה אחת מליגה המשנה לליגה הבכירה. בפועל, גם בעונה האחרונה לובוס לא ירדו ליגה, אבל נגיע לזה מאוחר יותר.

חידוש נוסף הוא בעצם מיחזור של חוק שהיה קיים בליגה לפני כעשור והוחזר לליגה: חוק הצעירים. משמעות החוק היא שכל קבוצה חייבת לשתף למספר מינימום של 1000 דקות לפחות שחקן אחד, או כמה שחקנים מתחת לגיל 21 במהלך העונה הסדירה. אי עמידה בתנאי הסף הזה, יוביל להורדת 3 נקודות בתום העונה הסדירה מה שיכול להשפיע על העלייה לפלייאוף. עונש נוסף הינו קנס כספי לא מבוטל וגם הגדלת מספר המינימום לאותו מועדון בטורניר הבא. גם במקרה שמועדון רואה שלקראת סוף העונה הוא לא עומד במכסה, סביר להניח שכל המועדונים יעשו את החישובים שלהם ויעלו מהנוער שחקן צעיר כזה או אחר על מנת לעמוד במכסה. בפעם הקודמת שהחוק הזה הופעל, הוא הביא לעולם שחקנים כמו צ'יצ'אריטו, אנדרס גוארדאדו והקטור מורנו. מבלי להתמהמה יותר מידי, נעבור לסקירה קצרה של הקבוצות:

סנטוס לגונה:

האלופה נפגעה קשות מההישג שלה בעונה האחרונה. השחקנים המובילים של הקבוצה נמכרו תמורת ממון רב ולמאמן האורוגוואי רוברטו דאנטה סיבולדי יש כאב ראש לא פשוט. מלך השערים של הליגה בעונה הקודמת, החלוץ דג'אניני טאבארס עבר לאל-אהלי שם ירוויח הרבה יותר מאשר במכסיקו, המגן הצעיר שפרץ בעונה האחרונה חורחה סאנצ'ס עבר לקלוב אמריקה וצמד הבלמים המצוין של הקבוצה, נסטור אראוחו והקפטן האהוב על האוהדים קרלוס איסקיארדוז' עברו לסלטה ויגו ובוקה ג'וניורס בהתאמה. מכירת צמד הבלמים היא קריטית במיוחד. בסנטוס כמובן לא רצו לפגוע בחלום של אראוחו לשחק באירופה ולא בחלום של איסקיארדוז' לשחק בבוקה ג'וניורס, אבל לא בטוח בכלל שהמחליפים יצליחו להיכנס לנעליים. חרארדו אלקובה האורוגוואי הוא בלם טוב שמכיר את הליגה, אבל מעולם לא היה ברמה הגבוהה ביותר, ונותר רק לראות כיצד יתאקלם מרטין נרבו הארגנטינאי שהגיע מהורקאן הארגנטינאית. החלוץ אדוארדו הררה חוזר לליגה בהשאלה מגלזגו ריינג'רס ונותר לראות אם הוא יצליח למלא את החלל שהותיר אחריו דג'אניני. היתרון הגדול של סנטוס: אקדמיית כדורגל משובחת שמייצרת הרבה כשרונות (חלקם כבר נמכרו לאירופה). אולי משם תגיע הבשורה.

שחקן חוק הצעירים: המגן השמאלי חסוס אנגולו. מגן שמאלי בן 20 שפרץ בעונה האחרונה תחת סיבולדי. מגן חזק שלא מפחד ממגע ולא קל לעבור אותו.

אופטימי: הרכש מתאקלם טוב, איזה צעיר נוסף פורץ ומפתיע לטובה ונמכר לאירופה בחלון ההעברות של ינואר. סנטוס מעפילה לפלייאוף.

פסימי: הרכש לא פוגע. הקהל מאבד סבלנות, הצעירים לא מצליחים להראות יכולת טובה וכל העסק קורס. מזל שאי אפשר לרדת ליגה.

"קאלי" איסקיארדוז'. הקפטן האהוב הלך להגשים חלום ולשחק בבוקה ג'וניורס.

קלוב אמריקה:

אם יש מועדון שחוק הצעירים השפיע עליו הכי הרבה, אלו הנשרים ממכסיקו סיטי. נכון שהחוק נכנס לתוקף רק העונה, אבל כבר לפני שנה היה ידוע שהוא יכנס לתוקף, ובאמריקה התכוננו בהתאם. קרלוס וארגאס, אדסון אלברס, חורחה סאנצ'ס, דייגו לאינס ועוד לא פחות משבעה שחקני נוער שהוקפצו לסגל של הקבוצה הבוגרת (למרות שמי שמתחת לגיל 20, יוכל להשתתף במקביל גם בליגת הנוער). עד כמה זה מרשים? קלוב אמריקה היה ומאז ומעולם המועדון העשיר והגדול ששייך לרשת הטלוויזיה טלויסה. מועדון שאמנם היה מוציא ממנו שחקנים צעירים פה ושם, אבל בגדול זה מועדון שחי על רכש של כוכבים. אז נכון, ישנם כמה כוכבים לא מועטים, אבל הצעירים מקבלים דקות לא מועטות תחת המאמן מיגל הררה. מעבר לצעירים שהזכרתי מקודם, לאמריקה יש סוללת כוכבים שכוללת את השוער אגוסטין מארצ'סין, הקולומביאנים מטיאס אוריבה (לטעמי אחד השחקנים הטובים בליגה), אנדרס איברגואן וחלוץ הרכש רוג'ר מרטינס שהגיע הוויאריאל הספרדית. אליהם מצטרפים גם צמד החלוצים הנרי מרטין ואוריבה פראלטה הוותיק והטוב. החלוץ הצרפתי ג'רמני מנס נמצא בסגל, אך יפספס את טורניר האפרטורה בשלמותו עקב פציעה.

שחקן חוק הצעירים: דייגו לאינס. מיגל הררה דווקא פחות מאמין בו, אך גם בשנה שעברה הילד שרק לאחרונה חגג 18 הוכיח את עצמו וביצע קסמים כל אימת ששהה במגרש. לאחר שנבחר למצטיין של טורניר טולון בצרפת, כולם מצפים לראות את לאינס בפעולה. אם יקבל צ'אנס אמיתי, לא אתפלא אם בסוף העונה הוא יעבור לאירופה.

אופטימי: אליפות. אמריקה תמיד שואפת לזכייה בכל התארים.

פסימי: הגיעה לפלייאוף והדחה בסיבוב הראשון לאחר שהמאמן הררה מאבד את הראש (שוב).

דייגו לאינס. ילד הפלא המכסיקני.

אטלס גואדלחרה:

השועלים הם אולי הקבוצה הכי מסקרנת שיש. לא בגלל שהם מציגים כדורגל גדול, אלא בעיקר בגלל התהליך שהם עברו בשנתיים האחרונות. שחקני רכש זרים שכשלו וצרות כלכליות גרמו לשינוי תפיסה, ובמקום להביא רכש הקבוצה החלה להסתמך יותר ויותר על תוצרי מחלקת הנוער. גם שחקני הרכש הזרים שהגיעו, היו שחקנים צעירים עם פוטנציאל השבחה שניתן יהיה למכור בהמשך. כך, בקיץ הזה, ממוצע הגילאים בסגל ירד משמעותית. הקפטן האגדי רפא מארקס פרש, שלושת שוערי הקבוצה, אוסקר אוסטארי, כריסטופר טוסלי ומיגל פראגה שוחררו/נמכרו ואת הקרדיט קיבל שוער נבחרת הנוער חוסה הרננדס שהציג יכולת טובה בחצי השני של העונה הקודמת. גם הוותיקים לואיס רייס, לואיס רובלס ודניאל אראולה נמכרו ובמקומם קיבלו את הקרדיט שחקנים צעירים כגון בריאן גארניקה הסופר מוכשר, גדי אגירה והקשר הגנאי הנפלא קליפורד אבויאגה. בגזרת הרכש, אטלס הפנימו שצריך להביא קצת איזון וותיק לסגל והביאו את אנדרס "ריפלה" אנדרדה הקולומביאני מקלוב לאון וגולת הכותרת בדמותו של שחקן נבחרת ארגנטינה לשעבר ריקי אלברס שהגיע מהליגה האיטלקית.

שחקן חוק הצעירים: אוליסס קרדונה. שחקן כנף מהיר וטכני מאוד שהחל את צעדיו בכדורגל דווקא אצל מחלקות הילדים של היריבה העירונית הגדולה צ'יבאס. אם ישפר את יכולת הסיום שלו, הוא יכול להוות אס שנשלף מהשרוול.

אופטימי: התלכיד הצעיר מתחבר, הוותיקים תורמים את חלקם ואטלס מעפילה לפלייאוף וזוכה בגביע הליגה. על הדרך היא גם מנצחת את היריבה הגדולה צ'יבאס.

פסימי: שום דבר לא עובד. הזרים מאכזבים והצעירים לא מצליחים להתעלות. המשבר הכלכלי מחריף ואטלס נאלצת למכור גם את הכשרונות שכן מראים ניצוצות למרבה המחיר. כמו בשנה שעברה, התחתית תהווה מקום מוכר.

חוסה הרננדס. ימשיך עם היכולת הטובה מעונה שעברה?

צ'יבאס גואדלחרה:

אצל היריבה העירונית של אטלס, הבלגאן חוגג. הבעלים חורחה ורגארה ספג הפסדים כספיים והחליט לקצץ בתקציב הקבוצה. המאמן האהוב והמצליח מטיאס אלמיידה פוטר ובמקומו הגיע חוסה קרדוסו הפראגוואי, מה שגרם ל"מרד" של השחקנים ותקיפת הבעלים באופן ישיר ברשתות החברתיות. גם האוהדים הביעו את מורת רוחם והפגינו מול משרדי החברה של הבעלים. כדי להוסיף שמן למדורה, הכוכב הגדול של הקבוצה רודולפו פיסאזרו נמכר למונטריי תמורת 16 מיליון דולר, ועוד כמה שחקנים אהובים ומוערכים עזבו. השוער רודולפו קוטה עבר לקלוב לאון והבלם אוסבאלדו אלאניס סיים חוזה ונסע לאירופה לנסות את מזלו במדי חטאפה הספרדית. צ'יבאס הביאה גם קצת רכש, בדמותם של חוסה ואן-רנקין מפומאס והחלוץ אנחל ספולבדה שהגיע ממורליה. בעמדת השוער הגיע רכש מעניין: ראול גודיניו שנרכש לפני 4 שנים על ידי פורטו בשביל להיות שוער העתיד של המועדון לא הצליח לממש את התקוות שתלו בו והוא חזר הביתה לצ'יבאס בשביל לנסות להחיות את הקריירה. הוא רק בן 22, כך שכל עתידו לפניו, אך עכשיו חובת ההוכחה היא עליו. מעבר לשחקני הרכש, לצ'יבאס בסה"כ הכל יש סגל טוב שכולל שחקנים כמו אלן פולידו, אורבלין פינדה, ג'איר פריירה ומייקל פרס. השאלה היא כמה הבלאגן מסביב ישפיע.

שחקן חוק הצעירים: חוסה חואן מאסיאס. חלוץ בן 18 שקיבל את האמון מהמאמן הקודם אלמיידה והחזיר עם יכולת טובה להבקעת שערים. מסיאס לא אמור להיות החלוץ הפותח, אבל בתור המחליף של פולידו, הוא אמור להמשיך לקבל מספיק קרדיט תודות לחוק הצעירים.

אופטימי: הרכש משתלב טוב, השחקנים מצליחים לשמור על פוקוס והמאמן קרדוסו מצליח להנחיל לשחקנים את שיטת המשחק המאוד התקפית שלו. הפלייאוף מובטח בקלות ויש מצב לגביע.

פסימי: הבלאגן חוגג וקרדוסו נשלח הביתה אחר כבוד לאחר 8 מחזורים.

ראול גודיניו. חוזר הביתה לאחר הרפתקאה אירופאית.

קרוז אסול:

אם במהפיכות עסקינן, קרוז אסול היא הדוגמא המושלמת. המנהל הספורטיבי החדש ריקרארדו פלאאז הגיע והחליף חצי סגל. גאטו סילבה, אנצו רוקו, מרטין רודריגס ופליפה מורה (כולם צ'יליאנים) נשלחו אחר כבוד לקבוצות אחרות יחד עם חוליאן ולאסקס שנשלח לטיחואנה, והמכסיקנים קרלוס פיירו וקרלוס פנייה שנשלחו גם הם לקבוצות אחרות. אבל בקרוז אסול לא חסכו והביאו רכש איכותי מאוד. צמד הבלמים איגור לינצ'ובסקי ופבלו אגילאר הגיעו כמו גם הקשר האחורי איוון מרקונה שהגיע מאינדפטיאנטה הארגנטינאית. בחלק ההתקפי הגיעו רוברטו אלבארדו המוכשר מנקאקסה כמו גם אליאס הרננדס המצוין מקלוב לאון. בשביל לחזק את החוד הגיע מילטון קראגליו מאטלס. כל שחקני הרכש הללו מצטרפים לבסיס שכולל שחקנים כמו השוער הוותיק חוסה דה חסוס קורונה שפשוט מסרב לתלות את הכפפות, וולטר מונטויה הארגנטינאי, ואדגר מנדס הספרדי. קרוז אסול תחזור לשחק השנה באצטקה, מכיוון שהבעלים של השטח של האיצטדיון החליט לבנות מגדלי מגורים והמועדון יצטרך למצוא שטח חדש לבנות עליו איצטדיון חדש.

שחקן חוק הצעירים: עם כל הסגל המלא הזה, קשה היה לראות איך שחקן צעיר יכול לקבל צ'אנס לפרוץ, אז בקרוז אסול הביאו אחד כזה שכבר פרץ בקבוצה אחרת ויקבל קרדיט מבלי לחשוש. רוברטו אלבארדו הוא שחקן כנף טכני מאוד בעל רגל שמאל מדוייקת. הוא אוהב לשחק באגף ימין ולחתוך למרכז המגרש ומשם לאיים על השער.

אופטימי: בקרוז אסול יצעקו לכל עבר את המילה אליפות. הניסיון מלמד שהם ישמחו עם העפלה לפלייאוף.

פסימי: המהפיכה כושלת והסגל לא מתחבר. המאמן פדרו קאשיניה משתמש בסוכן הממולח שלו ומוצא לעצמו קבוצה אחרת עוד לפני תום העונה.

רוברטו אלבארדו. רכש מוכן שמותאם לחוק הצעירים.

קלוב לאון:

קלוב לאון הוא מועדון "יויו". המשמעות? טורניר אחד הוא יכול להציג יכולת טובה ולהבטיח מקום בפלייאוף בקלות ובטורניר שלאחריו הוא מסיים בתחתית הליגה. קשה לומר איך תיראה הקבוצה בטורניר הקרוב, אבל בדומה לקרוז אסול, גם אצל האריות בוצעו הרבה שינויים. הבלם הארגנטינאי האהוב גי'זרמו בורדיסו עבר לאינדפטיאנטה מארגנטינה, דריו בורבאנו חזר לקולומביה לשחק באינדפדיאנטה סנטה פה, ולנדון דונובן שהובא בעונה הקודמת בעיקר כגימיק שיווקי שוחרר. בלאון לא בחלו ברכש, בעיקר בארומה של קפה קולומביאני. וויליאם טסייו, ז'אירו מורנו וחואן קאלרו הגיעו והצטרפו כבר לקולומביאנים אלכס מחיאה ואנדרס מוסקרה. אליהם הצטרפו החלוץ הפראגוואי וולטר גונזלס, הקשר הפרואני המצויין פדרו אקינו, והושער רודולפו קוטה שהגיע מצ'יבאס. הכוכב הבלתי מעורער של המועדון הוא החלוץ המעולה מאורו בוסלי שלא נס ליחו.

שחקן חוק הצעירים: תתפלאו, אבל השחקן הצעיר של לאון הוא לא מכסיקני אלא קולומביאני. חואן חוסה קאלרו, החלוץ הצעיר ובנו של שוער העבר האגדי מיגל קאלרו הגיע בהשאלה מפאצ'וקה ומקווה לפרוץ העונה. קאלרו זכאי להיכלל במסגרת חוק הצעירים מכיוון שהוא עבר למכסיקו בהיותו בן שנה ומחזיק באזרחות מכסיקנית למרות שבחר לייצג את קולומביה.

אופטימי: הרכש מתחבר טוב, בוסלי ממשיך ביכולת המצויינת שלו והריקודים הקולומביאנים יימשכו כל הדרך לפלייאוף.

פסימי: עומס יתר בסגל גורם למתיחות בין השחקנים וגם בוסלי לא מצליח להציל את הספינה בדרך הבטוחה לתחתית.

פדרו אקינו. הקשר הפרואני מקווה להשתלט על הקישור של לאון.

לובוס דה פואבלה:

"הזאבים" היו מעורבים באחת המחלוקות הגדולות ביותר שמעידות על הבעיות בכדורגל המכסיקני. בשנה שעברה הם סיימו אחרונים בטבלת הירידה והיו צריכים לרדת חזרה לליגת המשנה. רצה הגורל והזוכה של ליגת המשנה, קפהטאלרוס דה טאפאצ'ולקה, לא עומדת בתנאי הסף של מנהלת הליגה בשביל לשחק בליגה הבכירה (מספר מינימום של מקומות באיצטדיון הביתי, מצב כלכלי איתן מספיק בשביל להעמיד קבוצה ללא צורך בהלוואות ועוד כמה קריטריונים שנוגעים למחלקות הנוער). מה הפיתרון? לובוס פשוט שילמה לקפטאלרוס סכום כסף מכובד וקנתה את מיקומה בליגה הבכירה. ויש לזה משמעות עצומה. מכיוון שאין ירידה עכשיו במשך שנתיים, לובוס בעצם הבטיחו תקציבים וחוזי שידור לשנתיים הבאות, כך שזה בעצם יכול לתת להם מספיק זמן בשביל לבנות קבוצה לגיטימית לליגה הבכירה. בצד המקצועי, הגיע למועדון המאמן פרנסיסקו "פאקו" פאלנסיה שאימן בעבר בפומאס. הוא הביא איתו מפומאס את הקשר הספרדי אברהם גונזלס, את השוער אנטוניו רודריגס מצ'יבאס ועוד כמה שחקני רכש שבדרך כלל לא מגיעים לליגה המכסיקנית בדמותם של שני הונדורסים: הבלם פליקס קריסאנטו והחלוץ מייקל צ'יריניוס. אליהם יצטרף גם החלוץ הטורקי ממוצא בריטי קולין קאזים ריצ'ארדס שהגיע בהשאלה מקורינתיאנס הברזילאית.

שחקן חוק הצעירים: חואקין אסקיבל. הבלם הצעיר שגדל באקדמיה של פאצ'וקה נשלח לשנת התחשלות, ואין מקום טוב יותר בקבוצה קטנה בלי לחץ עם מאמן שמאמין בצעירים כמו פאלנסיה.

אופטימי: פאלנסיה מוציא מים מהסלע, הזרים מהונדורס גורמים לשאר הקבוצות בליגה להתחיל לחפש מציאות שם והקבוצה מתחילה תהליך בנייה אמיתי.

פסימי: איזה מזל שאי אפשר לרדת ליגה.

אברהם גונזלס. יביא ניסיון למרכז הקישור של לובוס.

מונטריי:

מונטריי תמיד מצליחה להגיע קרוב, אבל אף פעם לא מצליחה להגיע עד הסוף. נכון, שנה שעברה היא זכתה בגביע הליגה, אבל בהתחשב בעובדה שהיא שיחקה מאוד טוב, הצפי היה לזכות ביותר מכך. השינוי העיקרי במונטריי היה בעמדת המאמן. המאמן הארגנטינאי אנטוניו מוחמד עבר לסלטה ויגו הספרדית ובמקומו הגיע דייגו אלונסו האורוגוואי שהגיע מפאצ'וקה. הקבוצה הביאה כמה שחקני רכש מצויינים במטרה להצליח לשתות סוף סוף מהבאר. השוער המצויין מרסלו בארוברו הגיע מנקאקסה, בעוד מגן נבחרת מכסיקו שהציג מונדיאל מצויין חסוס גייארדו הגיע מפומאס. הרכש הגדול ביותר ללא ספק הינו רודולפו פיסארו שהגיע מצ'יבאס. כל אלו מצטרפים לבסיס מצויין של שחקנים שכוללים את הצמד בלמים חוסה בסאנטה וסזאר מונטס, חסוס מולינה וג'ונתן גונזלס בקישור, והחלק התקפי מפחיד בדמותם של דורלאן פאבון ואבילס הורטאדו הקולומביאנים, שחקן נבחרת אורווגואי ג'ונתן אורטהויסקאיה והחלוץ הארגנטינאי רוחליו פונס מורי.

שחקן חוק הצעירים: ג'ונתן גונזלס. הקשר הצעיר שנולד בארה"ב להורים מכסיקנים הגיע למונטריי כבר בגיל 14 וייצג את מולדתו בגילאים הצעירים. שנה שעברה הוא החליט להחליף ייצוג ובחר במכסיקו. כיום הוא משתייך לסגל הנבחרת האולימפית. מדובר על שחקן טכני וחכם מאוד, ולמרות שאינו גדול מימדים, הוא משחק מידי פעם כקשר אחורי ומבצע את התפקיד בהצלחה מרובה.

אופטימי: אליפות.

פסימי: יגיעו לפלייאוף ויודחו בסיבוב הראשון על ידי היריבה הגדולה טיגרס.

רודולפו פיסארו. אולי השחקן הטוב בליגה.

מורליה:

עד לפני שלוש שנים, מורליה הייתה קבוצה שנאבקת באופן קבוע בתחתית. ואז הגיע ראול רואידיאס. החלוץ הפרואני המצויין הציל במו רגליו את המועדון מירידה ויותר מכך, הפך את הקבוצה לאחת כזאת שנאבקת באופן קבוע בפלייאוף. בקיץ הזה רואידיאס עזב לסיאטל מליגת ה MLS, וגם כאן הוא תרם המון למורליה שרכשה אותו תמורת מאה אלף דולר ומכרה אותו תמורת 7 מיליון. רואידיאס עזב, והמחליפים שלו כנראה לא יצליחו להיכנס לנעליים הענקיות שהוא השאיר. קרלוס פיירו הגיע מקרוז אסול כמו גם חלוץ פרואני נוסף, אירבן אבילה שהגיע מלובוס. המבחן הגדול של הקבוצה יהיה לראות האם הם יכולים להצליח גם בלי רואידיאס בחוד ההתקפה.

שחקן חוק הצעירים: סלבדור רייס. הקשר הצעיר כבר קיבל קרדיט בעונה החולפת והראה שיש על מי לסמוך. לא סביר שהוא יהיה באנקר בהרכב, אבל בהחלט יקבל מספיק זמן משחק בשביל להראות את יכולותיו ולתרום לקבוצה.

אופטימי: למרות העזיבה של רואידיאס, מורליה נאבקת עד המחזור האחרון ומצליחה להעפיל בשיניים לפלייאוף.

פסימי: אי אפשר לרדת ליגה, אז החופשה בחוף הים תגיע מהר מהצפוי.

ראול רואידיאס. אחד משחקני הרכש הוצלחים ביותר שידעה הליגה במכסיקו.

נקאקסה:

נקאקסה הייתה בעונה שאחרונה הפתעה נעימה. קבוצה של שחקנים לא מוכרים או צעירים שהראו כדורגל מהנה לעין ורק חוסר הניסיון מנע מהם להצליח להגיע להישגים. לנקאקסה יש את המאמן הצעיר בליגה, מרסלו לאניו בן ה- -31. לאניו מאמין בכדורגל ישיר והתקפי מבלי להחזיק את הכדור יותר מידי ולבזבז את הזמן במרכז המגרש. אין לקבוצה כוכבים גדולים באמת, אבל אם יש כמה שמות ששווה להזכיר, אלו הם השוער הוגו גונזלס שהגיע ממונטריי, המגן השמאלי אלחנדרו מאיורגה שהגיע בהשאלה מצ'יבאס ואת צמד הקשרים הצ'יליאנים הצעירים ויקטור דאבילה ומרסלו אז'נדה. אם מתעקשים לחפש כוכב, אז ניתן להזכיר את מאטי פרננדס הצ'יליאני עם ניסיון עשיר באירופה.

שחקן חוק הצעירים: ריקרדו מארין. החלוץ הצעיר הגיע בהשאלה מאמריקה ומקווה להציג יכולת מספיק טובה בשביל לשכנע את קבוצת האם שלו שמגיע לו קרדיט גם עם כל סוללת הכוכבים שיש לאמריקה.

אופטימי: פלייאוף. אולי.

פסימי: כמו מורליה, החופשה תגיע מהר מהצפוי.

ויקטור דאבילה. אם יממש את הפוטנציאל, לצ'ילה יש עתיד מזהיר איתו.

פאצ'וקה:

בפאצ'וקה היו חייבים רענון לאחר עונה מאכזבת, והשינוי התחיל בקווים. המאמן דייגו אלונסו עבר למונטריי ובמקומו הגיע מיודענו פאקו אייסטראן. לאור העובדה שמאז שהוא עזב את מכבי תל אביב הוא כשל בכל מקום אליו הגיע, לא בטוח שפאקו הוא התשובה שפאצ'וקה חיפשה, אבל מי יודע, ייתכן שדווקא במועדון עם הנהלה שנותנת שקט בדר"כ, הוא יוכל להצליח. הכוכב הגדול של הקבוצה, קייסוקי הונדה היפני הודיע שהוא יעזוב ולא ברור בכלל אם קפטן הקבוצה אריק גוטיירז יישאר או לא. ייתכן וגם החלוץ הארגנטינאי פרנקו חארה יעזוב לארגנטינה, ובכלל יש תחושה שבפאצ'וקה לא כל כך ברור מה הכיוון. גם אם כל השחקנים הנ"ל יעזבו, בפאצ'וקה ישנם כמה שחקנים טובים מאוד בדמותם של חלוץ נבחרת צ'ילה אנג'לו סאגאל, הקשר המצויין ויקטור גוזמן, החלוץ הארגנטינאי טוקו פאלאסיוס ובלם נבחרת קולומביה אוסקר מוריז'ו. היתרון הגדול של פאצ'וקה הוא שיש לה כנראה את אקדמיית הכדורגל הטובה במכסיקו, שלא מפסיקה לייצר כשרונות לקבוצה הבוגרת. לא אתפלא אם גם בעונה הקרובה נראה פרצופים חדשים שיקבלו את הצ'אנס.

שחקן חוק הצעירים: רוברטו דה לה-רוסה. החלוץ בן ה-18 הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שנולד במילניום הנוכחי שמבקיע שער באליפות העולם למועדונים. חלוץ מהיר עם חוש משובח לכיבוש שערים. קיבל צא'נסים בעונה האחרונה ולא איכזב.

אופטימי: פאקו מצליח להביא את הקבוצה לפלייאוף ולקדם איזה 2-3 צעירים.

פסימי: שמו של פאקו חוזר לכותרות מדורי הספורט בישראל כמועמד לאימון הנבחרת?

אוסקר מוריז'ו. מעוז ההגנה של פאצ'וקה.

קרטארו:

קרטארו הפכה בעונות האחרונות לקבוצת תחתית ולא נראה שזה הולך להשתנות בתקופה הקרובה. המאמן המכסיקני הצעיר רפאל פואנטה הגיע לאחר שישב בבית כמה חודשים וינסה לשנות את המצב. לקבוצה ישנם כמה שחקנים טובים שיכולים להוות לבסיס, אבל לא ברור אם זה מספיק. בשער ישנו את טיאגו וולפי הברזילאי. גם כוכב הקבוצה, החלוץ ראמילו סאנווצו הוא ברזילאי. את המושבה הברזילאית משלים אבראלדו סטום. אדסון פוש הוא השם המוכר ביותר בקרטארו, ובתור רכש הגיע דניאל וויאלבה מוראקרוס.

שחקן חוק הצעירים: פאולו איריסאר. החלוץ הצעיר הוא אחד התוצרי מחלקת הנוער של קרטארו ובמועדון תולים בו תקוות רבות. הוא גם משתייך לסגל הנבחרת הצעירה של מכסיקו.

אופטימי: פואנטה מתחיל תהליך שבסופו של דבר יהפוך את קרטארו לקבוצה שנאבקת על הפלייאוף בשנים הקרובות.

פסימי: שום דבר לא משתנה.

קאמילו סאנווצו. חלוץ מצוין בקבוצה קצת פחות טובה.

פואבלה:

פואבלה הייתה אחת מהקבוצות הללו שנאבקו באופן קבוע בתחתית, ואז הגיע המאמן הוותיק אנריקה מסה והחל בתהליך שמשנה את פני הקבוצה לטובה. שחקני רכש מנוסים הגיעו גם מתוך מכסיקו וגם ממדינות לטיניות אחרות. בעונה שעברה זה עוד לא התחבר לחלוטין והקבוצה לא הייתה יציבה, אבל ניתן לראות שהפוטנציאל קיים. העובדה שהבעלים מכר את המועדון השני שהיה בשליטתו והחליט להתמקד רק בפואבלה, רק תורמת. לפואבלה ישנו בסיס שחקנים טוב שכולל שמות כמו בלם נבחרת פרו אנדרסון סנטה-מריה, החלוץ הקנדי לוקאס קבאליני, הקשר ההתקפי הבוליביאני הנפלא אלחנדרו צ'ומאסרו והשוער האורוגוואי הוותיק ניקולאס ויקוניס. בגזרת הרכש, הגיע מפניארול החלוץ האורוגוואי כריסטיאן פלאסיוס, והקשרים הוותיקים לואיס רובלס שהגיע מאטלס ופרנסיסקו טורס שהגיע מטיגרס.

שחקן חוק הצעירים: חוסה רודריגס. הקשר הצעיר שיחק בעונה האחרונה כמה משחקים במסגרת הגביע והותיר רושם טוב. לא מספיק בשביל לאיים על המקום של שחקני הרכש, אך בעקבות חוק הצעירים ייתכן והוא יצליח לפרוץ העונה.

אופטימי: פלייאוף. אולי גם גביע הליגה.

פסימי: פואבלה חוזרת לסורה ומדשדשת בתחתית.

לוקאס קאבאליני. החלוץ הקנדי מותיר רושם טוב.

טיגרס:

טיגרס היא ללא ספק הקבוצה החזקה והיציבה במכסיקו. קבוצה עמוסת כוכבים עם מאמן מנוסה ומצליח שמצליחה לשמר את ההצלחה עם רכש מועט, אך מוצלח. גם השנה טיגרס אמורה ללכת עד הסוף בכל המסגרות, ועם חזרתו של גידו פיסארו לאחר תקופה לא מוצלחת בסבייה הספרדית, הקבוצה רק אמורה להשתפר. פיסארו כמובן הינו רק חלק אחד קטן בפאזל עמוס הכוכבים של טיגרס. נאוהל גוזמן הוא אחד השוערים הטובים בליגה, ולפניו נמצאים הבלמים הוותיקים ז'וניניו והוגו איילה. שחקנים נוספים שניתן למצוא הם חסוס דואנייס, חביאר אקינו, יורגן דאם, אנר ולנסיה, אדוארדו וארגס וכמובן החלוץ הצרפתי המצויין פייר אנדרה ז'יניאק. על כל אלו מנצח ביד רמה המאמן ריקרדו פרטי שהוא אמנם מאמן גדול, אבל משוגע לא פחות קטן.

שחקן חוק הצעירים: בקבוצה כמו טיגרס, שחקנים צעירים בדר"כ לא זוכים ליותר מידי דקות משחק ועם סגל כל כך רחב, גם במסגרת הגביע הצעירים לא משחקים יותר מידי. השנה הועלו כמה שחקנים ונותר רק לראות מי מהשחקנים ינצל את ההזדמנות שהחוק נותן לו.

אופטימי: דאבל.

פסימי: הפסד מפתיע בחצי גמר הפלייאוף.

GVV – ז'יניאק, ולנסיה, וארגס. חלויית ההתקפה האימתנית של טיגרס.

טיחואנה:

טיחואנה היא אחת מאותן קבוצות שהמיקום הגיאוגרפי שלהן נמצא בעוכריהן. מיקומה על גבול ארה"ב ובמרחק גיאוגרפי רב ממכסיקו סיטי וגם במרחק של שעתיים לפי שעון הזמן, גורם שהקבוצה שיכולה להיות מלהיבה לעיתים, לא מצליחה להיכנס לאור הזרקורים. מבחינה מקצועית, בטיחואנה יש קבוצה שמורכבת בעיקר מזרים וכמה מכסיקנים. הקבוצה איבדה כמה שחקנים חשובים כגון החלוץ גוסטבו בואו שחזר לראסינג הארגנטינאית, חואן איטורבה שעבר לפומאס, ופבלו אגילאר שעבר לקרוז אסול.  בצד הרכש, טיחואנה הביאה את החלוץ אריק קאסטייו האקוואדורי שיצטרף למילר בולאניוס בהתקפה. גם דייגו "פולפיטו" גונזלס חזר למכסיקו והגיע מראסינג הארגנטינאית. בשער ניתן למצוא את ג'יבראן לאחוד, מי שכנראה יזכה סוף סוף לקבל זימון קבוע לנבחרת מכסיקו ומיועד להיות היורש של ממו אוצ'ואה.

שחקן חוק הצעירים: גם טיחואנה לא נתנה הרבה צ'אנסים לשחקנים מכסיקנים צעירים והעדיפה להביא זרים זולים מבחוץ. אם ניתן לשים עין על מישהו, זה החלוץ בן ה -18 דניאל לופס שהרשים לטובה כאשר שיחק במסגרת הגביע.

אופטימי: מאבק על פלייאוף.

פסימי: יש יופי של חופים באזור טיחואנה. 

מילר בולאניוס. שחקן מוכשר מאוד, רק לא יציב מספיק.

טולוקה:

טולוקה הוא אחד המועדונים היציבים הללו, שמגיעים כמעט תמיד לפלייאוף, אבל לא מצליחים לזכות באף תואר. אין צפי שגם השנה זה ישתנה, למרות שהמאמן הארגנטינאי הרנן כריסטנטה ביצע יחסית הרבה רכש. בעיקר במולדתו ארגנטינה. הבלם פרננדו טוביו הגיע מרוסאריו סנטראל והחלוצים אנריקה טריביירו וחביאר קאבררה האורוגוואי הגיעו מראסינג קלוב וארחנטינוס ג'וניורס בהתאמה. רכש נוסף שהגיע הוא וויליאם דה-סילבה הברזילאי הוותיק שהגיע מקלוב אמריקה. כל אלו יצטרפו לבסיס יציב ומחובר שכולל את השוער אלפרדו טלאברה, הבלם סנטי גרסיה הקשרים אנטוניו ריוס, פבלו בריאנטוס ורובנס סאמבואסה.

שחקן חוק הצעירים: טולוקה היא ללא ספק הקבוצה "הזקנה" בליגה עם ממוצע גילאים שנמצא מעל גיל 30. ולמרות זאת ישנו את החלוץ המבטיח אלכסיס ווגה, שלולא פציעות כבר כנראה היה מצליח לפרוץ לפני שנתיים.

אופטימי: העפלה לגמר הפלייאוף רק בשביל להפסיד שם.

פסימי: הגוף של השחקנים הוותיקים כבר לא יסחב, וחוסר האמון של כריסטנטה בשחקנים צעירים יתנקם בו.

אמריקה טריביירו. חוזר לקדנציה שנייה בטולוקה.

פומאס:

עוד מועדון שעבר מהפיכה זה המועדון האוניברסיטאי של מכסיקו סיטי. פומאס מכרה את החלוץ המצויין ניקו קאסטייו לבנפיקה ליסבון הפורטוגלית, חסוס גייארדו עבר למונטריי, אברהם גונזלס עבר ללובוס בהשאלה וחוסה קרלוס ואן-ראנקין עבר לצ'יבאס. בגזרת הרכש, פומאס הביאה שחקנים שמכירים את הליגה וכבר הוכיחו שיש להם מה למכור. פליפה מורה הגיע מקרוז אסול בעוד חואן איטורבה ואיגנסיו מאלקורה הגיעו מטיחואנה. אליהם הצטרף החלוץ הפרגוואי קרלוס גונזלס שהראה יכולת כיבוש טובה מאוד בעונה שעברה במדי נקאקסה. שחקני הרכש מצטרפים לשחקנים מנוסים נוספים כגון החלוץ הארגנטינאי הוותיק מטיאס אלוסטיצה,  הקשר הצ'יליאני מרסלו דיאס, הבלם הספרדי אלחנדרו אריבאס, הקשר דוד קאבררה והשוער אלפרדו סלדיבאר. כל שנותר לראות הוא האם הקונספט של הבאת חיזוק רק מתוך הליגה יוכיח את עצמו.

שחקן חוק הצעירים: בריאן פיגוארה. שחקן בן – 19 שביצע את הבכורה שלו בבוגרים בגיל 17. שחקן כנף טכני מאוד, רק שהוא חייב לשפר את קבלת ההחלטות שלו.

אופטימי: פלייאוף.

פסימי: פומאס תחל במהפיכה נוספת מוקדם מהמתוכנן.

מרסלו דיאס. הקישור של פומאס בנוי עליו.

וראקרוס:

בעונה שעברה, צפיתי שוראקרוס תהיה היורדת, אך רצה הגורל וסדרת ניצחונות של הקבוצה לקראת היישורת האחרונה, הבטיחה את מקומה בליגה 2-3 מחזורים לסיום העונה. העונה וראקרוס אינה יכולה לרדת, אבל אם הייתה אחת כזו והייתי צריך להמר, הייתי מהמר עליה. קבוצה שנמצאת בכאוס מתמיד. מדובר בקבוצה שיהיו בה ערב פתיחת חלון ההעברות יותר זרים מאשר מכסיקנים, ועל מנת לעמוד בתנאי הסף של חוק הזרים, המועדון שיחרר שחקנים זרים לכל דורש. לקבוצה ישנם מספר שחקנים טובים מאוד, אבל זה נדמה שהתנהלות היא של לחיות מרגע לרגע ואין שום תכנון וסדר במערכת.

שחקן חוק הצעירים: אין לי מושג. המועדון היחיד שאין לו בסגל שחקן מתחת לגיל 21. אני מניח שהם יעלו איזה שחקן או שניים מהנוער רק בשביל לעמוד במכסת המינימום של חוק הצעירים, אבל בוראקרוס כנראה לא באמת אכפת להם יותר מידי.

אופטימי: השנים האחרונות לימדו אותנו שמידי פעם הכישרון של השחקים לבדו מצליח להביא אותם לתוצאות מפתיעות. אם זה יקרה גם הפעם, אפשר לפנטז על מאבק על הפלייאוף.

פסימי: המצב הנוכחי ממשיך ואין תקווה לשינוי.

דניאל צ'אבס. אחד היחידים בסגל של וראקרוז מתחת גיל 25.

נבחרת מכסיקו במונדיאל 2022

המונדיאל ברוסיה תם ונשלם, ולא עם ההישג הרצוי מבחינת מכסיקו. כבר כתבתי סיכום על המונדיאל (תוכלו לקרוא כאן), אך הפעם אנסה לעשות ניסוי קצר. לחזות את ההרכב של מכסיקו במונדיאל 2022 בקטאר.

נכון, הנבואה ניתנה לשוטים, וקשה מאוד לחזות מה יוליד דבר בעוד יותר מ -4 שנים. נתחשב בעובדה כמובן שכמעט תמיד ישנו איזה שהוא שחקן צעיר יותר או פחות שפורץ בדיוק בשנת מונדיאל וזוכה לזימון המיוחל לסגל, וכמובן שאין לנו מושג עדיין מי יהיה המאמן ומה הוא יעדיף. לצורך כתיבת הפוסט הזה, נצא מכמה הנחות בסיס. חלקן מבוססות יותר, וחלקן מבוססות פחות.

  1. ההתאחדות המכסיקנית עובדת לפי "מחזורי גיל" (שנתונים) וישנן נבחרות שונות שמאגדות לתוכן ששחקנים בני אותו הגיל או שנה אחת פחות. כמו בכל התאחדות, רק שבמכסיקו אין המון מוביליות בין הנבחרות ורק חריגים "קופצים" לקבוצת הגיל הבאה. במונדיאל הנוכחי היו כאלו שעשו את הקפיצה: הירבינג לוזאנו, חסוס גייארדו ואריק גוטיירז כולם בני 22-23 ואדסון אלברס עוד יותר צעיר מהם, בן 20. אלברס וגייארדו הם דוגמאות מצויינות לשחקנים כאלו שפרצו בשנה לפני המונדיאל ועשו את הקפיצה לדבר האמיתי בדיוק בזמן. היתרון של השחקנים לקראת מונדיאל קטאר? הדור הנוכחי הינו בסביבות גיל 30, ורוב השחקנים (אם לא כולם) לא יחזיקו מעמד עד המונדיאל הבא, כך שאם ישנם שחקנים היום שמשתייכים לנבחרת הנוער או הנערים, הם יכולים לנסות לבצע את הקפיצה ולהצטרף לבסיס של הנבחרת הצעירה (האולימפית) לקראת המונדיאל בקטאר.
  2. חואן קרלוס אוסוריו לא הודיע אם הוא יישאר או לא. במידה והוא יישאר, הוא יבקש לקבל שליטה מוחלטת על כל קבוצות הגילאים ולהיות הסמכות היחידה שתחליט איזה שחקן יזומן. אוסוריו רמז לאחר המונדיאל שההתאחדות הפילה עליו כמה תנאים, ואם הוא יישאר, אז רק בידיעה שייתנו לו לעבוד בצורה חופשית. לא ברור מה היו התנאים, אבל מאמן הנבחרת הצעירה חשף שהוא רצה את אדסון אלברס לטורניר שייתקיים בקולומביה ואוסוריו פשוט נעמד על הרגליים האחוריות בשביל לזמן את השחקן הצעיר למונדיאל. נצא מנקודת הנחה (לא בטוחה בכלל) שאוסוריו ימשיך, וכמובן נשתמש במערך המועדף עליו: 4-3-3.
  3. נחזור רקע לסעיף 1. אין דרך לחזות את העתיד, אז אקח בחשבון את מאגר השחקנים שיש כיום, וארכיב מהמאגר הזה הרכב שירוץ במונדיאל 2022.
  4. נכון לכרגע, למכסיקו יש רק טורניר אחד רשמי בו היא תשתתף עד מונדיאל 2022: גביע הזהב בקיץ הבא. בקונקאקף מקווים לערוך ביחד עם קונמבול טורניר קופה אמריקה מאוחד ב – 2020 (בדומה לטורניר שהתקיים ב 2016), אך אם בסופו של דבר זה לא ייצא לפועל, סביר להניח שייתקיים טורניר גביע הזהב גם בשנת 2021. במידה ומכסיקו תזכה בגביע הזהב בשנה הבאה, היא תתמודד במשחק פלייאוף מול ארה"ב על ההשתתפות בגביע הקונפדרציות שאמור להתקיים ב – 2021. ווידוי מפתיע: אלא אם מכסיקו תשלח לקונפדרציות סגל משני, אני מקווה שמכסיקו לא תנצח במשחק פלייאוף כזה ושלא תשתתף בגביע הקונפדרציות. לדעתי מדובר בטורניר מיותר. לא שלא אזמח אם מכסיקו תזכה, אבל לדעתי זה מוציא את הפוקוס מהדבר האמיתי. בכל מקרה, למכסיקו ישנו גם טורניר ליגת האומות של הקונקאקף. שוב, לא מבחן אמיתי, ובעיניי הוא מקבילה מיותרת למוקדמות המונדיאל שישוחק מול אותן נבחרות ממילא. לאחר כל ההקדמה הארוכה הזאת: נצא מנקודת הנחה שמכסיקו לא תשחק מול הרבה נבחרות חזקות עד המונדיאל בקטאר, מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.
  5. רוב הדור הנוכחי משחק מחוץ למכסיקו. רוב הדור הבא משחק במכסיקו. תהיה חייבת להיות מוביליות של שחקנים לאירופה (שכבר החלה), כי אם לא, מכסיקו עלולה למצוא את עצמה מגיע למונדיאל עם מספר הופעות מועט יחסית של משחקים מול נבחרות ברמה גבוהה, וחבורה של שחקנים שברובם משחקים בליגה איכותית וטכנית, אבל מוגבלים מבחינת סוגי הכדורגל בהם הם נתקלים. ואמוס, מתחילים:

שוערים:

ממו אוצ'ואה יהיה בן 36 (כמעט 37) בקטאר. לא הייתי פוסל שהוא יגיע לטורניר אחרון במדי הנבחרת, אבל כמובן תלוי אם הוא יצליח לסחוב את היכולת הטובה שלו עד אז. אם אוצ'ואה לא יגיע, סביר להניח שנראה בשער את ג'יבראן לאחוד. שוערה בן ה 24 של טיחואנה גדל בנוער של קרוז אסול, אך ביצע את הפריצה שלו במדי קבוצת הגבול. הישג מרשים מאוד בהתחשב בעובדה שבטיחואנה אוהבים להביא זרים זולים. לאחוד, כמו שמבינים משמו, הינו מכסיקני שנולד למהגרים מלבנון, ושימש כשוער הנבחרת האולימפית באולימפיאדת ריו. הוא כבר זומן לנבחרת הבוגרת, אך לא זכה לבצע עדיין הופעת בכורה. שוער נוסף שייתכן ויוזמן הינו ראול גודיניו. גודינו בן ה-22 סומן כבר לפני 4 שנים כאחד משוערי העתיד ופורטו מיהרה לרכוש אותו מצ'יבאס. גודיניו הציג יכולת טובה במדי קבוצת הבת של המועדון הפורטוגלי, אבל לאחר השאלה כושלת במדי אפואל ניקוסיה, בפורטו שמחו למכור אותו בחזרה לצ'יבאס. גודיניו חזר למכסיקו ואמור לקבל את הקרדיט במדי אלפות הקונקאקף. יכולת טובה שלו שם, וההחלטה לחזור למכסיקו יכולה להשתלם בגדול.

ג'יבראן לאחוד. היורש של ממו?

 

מגנים:

במונדיאל האחרון עמדת המגן הימני אוישה עד ידי קרלוס סלסדו במשחק מול גרמניה ובשאר המשחקים על ידי אדסון אלבארס, כאשר מיגל לאיון אייש את העמדה בחצי שעה האחרונה של המשחק מול ברזיל. אלבארס וסלסדו הם במקור בלמים, כאשר אלברס משמש לפעמים גם כקשר אחורי. לא יהיה מפתיע להניח שאלברס יקבל את הקרדיט בתור המגן הימני גם במונדיאל 2022, אלא אם הוא ישמש כקשר אחורי, ואז מי שייכנס לעמדה הזאת יהיה קרלוס סלסדו. ניתן גם לשער שחורחה סאנצ'ס הצעיר (20) שפרץ בעונה האחרונה במדי סנטוס לגונה ועזר לה לזכות באליפות (וכתוצאה מכך קיבל פרס בדמות מעבר עם חוזה נכבד לקלוב אמריקה), יתחרה על המקום בסגל. סאנצ'ס יכול גם לשחק כמגן שמאלי, אבל הוא יעיל יותר באגף ימין. חסוס גייארדו הוא בכלל שחקן כנף במקור וכך גם שיחק בפומאס, אבל המונדיאל ברוסיה הוכיח שלנבחרת יש מגן שמאלי שאפשר לסמוך עליו. מי שיוכל להחליף אותו במידה ויצטרכו יהיה אלחנדרו מאיורגה בן ה-21. אנקדוטה מעניינת לגבי מאיורגה שמושאל העונה לנקאקסה מצ'יבאס: הוא ביצע הופעת בכורה במדי הנבחרת הבוגרת של מכסיקו עוד לפני שביצע הופעה בכורה במדי צ'יבאס.

בלמים:

עידן רפא מארקס תם. בפעם הראשונה מאז מונדיאל 2002, רפא מארקס לא יהיה בסגל ולמרות שברוסיה הוא שיחק בתור קשר אחורי, התחרות לעמדת הבלם שיחליף אותו הינה משמעותית וגדולה. למונדיאל ברוסיה מכסיקו הגיעה עם חוסר בסגל בעמדות הבלמים לאחר שגם נסטור אראוחו ודייגו רייס נעדרו עקב פציעה. הקטור מורנו כבר בן 30 ולא בטוח שיצליח לסחוב עוד מונדיאל ברמות הגבוהות. קרלוס סלסדו בדיוק חתם על חוזה לארבע השנים הקרובות במדי פרנקפורט לאחר עונת בכורה מוצלחת במדי מחזיקת הגביע הגרמנית. לא יהיה מופרך לנחש שנסטור אראוחו שעבר בקיץ הזה לסלטה ויגו וסלסדו יהיו הבלמים בקטאר 2022, כאשר דייגו רייס ועוד אחד ממגוון הבלמים המוכשרים של מכסיקו יצטרף אליו כמחליפים. עמדת הבלם היא עמדה בה במכסיקו עושים עבודה טובה. צעירים כמו סזאר מונטס (20) ממונטריי או קרלוס וארגס (19) מקלוב אמריקה ינסו להבטיח את מקומם בסגל ב 2022.

קרלוס סלסדו. יהיה מעוז ההגנה של מכסיקו בקטאר?

קישור:

למכסיקו יש בעיה אמיתית: אין לה קשר אחורי אמיתי. מפלצת כזאת בגובה 1.90 שיכול לשמש כגרזן. במונדיאל ברוסיה דווקא הקטור הררה הצנום שימש בהצלחה יחסית לא רעה, במיוחד בהתחשב שזהו אינו תפקידו הטבעי. אבל עם כל הכבוד להררה, צריכים את יכולותיו בניהול המשחק ולא בהריסת משחק היריב. כמו שציינתי מקודם, אדסון אלבארס יכול לשחק כקשר אחורי גם כן. מי שיוכל להשתלב כקשר אחורי הינו ג'ונתן גונזלס בן ה -18 ממונטריי. אבל כמו הררה, גם הוא אינו גדול מימדים ונוטה למשחק התקפי יותר. הררה עצמו צריך להיות עושה המשחק של מכסיקו במרכז הקישור. הררה יגיע למונדיאל 2022 על תקן השחקן הוותיק והמנוסה, ולאחר שהוכיח בפורטו בעונה האחרונה שהוא יכול להיות קפטן מוצלח, אני מקווה שכבר החל מהטורניר הקרוב, המאמן של מכסיקו, יהיה מי שהיה, ייתן לו את סרט הקפטן במקום אנדרס גוארדאדו שלא צפוי להגיע לקטאר בגיל 36. מי שאמור להיכנס לנעליו של גוארדאדו, הינו אריק גוטיירס (22) מפאצ'וקה. שניהם משחקים בסגנון דומה, למרות שגוטיירס נוטה קצת יותר למשחק התקפי ואוהב לשלוח את החלוצים בכדורים ארוכים. חואן קרלוס אוסוריו עצמו כבר הצהיר לפני המונדיאל ש"גוטי" הינו המחליף הטבעי של גוארדאדו, אך משום מה למרות שזימן אותו לסגל, לא נתן לו ולו דקת משחק אחת. ייתכן ומרקו פביאן (28) מפרנקפורט יחזיק מעמד ויראה יכולת טובה עד 2022 ויזומן לסגל, אך גם אם לא, בעמדת הקשר ההתקפי יש למכסיקו את רודלופו פיסארו (24) שהציג יכולת מצויינת מדי פאצ'וקה וצ'יבאס ועבר הקיץ למונטריי למרות התעניינות של קבוצות אירופאיות. בנוסף, למכסיקו יש מגוון גדול מאוד של כשרונות צעירים שיכול בהחלט להשתלב. השם המבטיח ביותר הוא גם הצעיר ביותר: אפריין (לא אפרים) אלבארס בן 16. אלבארס נולד בארה"ב להורים מכסיקנים וייצג את נבחרת הילדים של ארה"ב לפני שהחליף ייצוג למכסיקו. אלבארס ביצע את הבכורה שלו בעונה החולפת בהיותו בן 15 בלבד וכבר הפך לשחקן הכי טוב בליגת ה USL במדי קבוצת הבת של לוס אנג'לס גלאקסי. שוב, מדובר בילד בן 16 שמככב בליגת בוגרים מקצוענית. בגלאקסי טוענים שהוא צריך עוד זמן להתפתח בקבוצת הבת, אבל לא בטוח בכלל שהוא יישאר במועדון לפני שמועדוני הצמרת באירופה ינסו לחטוף אותו.

אריק גוטיירס. חואן קרלוס אוסוריו מייעד לו את המקום של אנדרס גוארדאדו.

התקפה:

למכסיקו היו ומאז ומעולם שחקני כנף מוכשרים מאוד, אך עושה רושם שמדובר בכאלו שאף פעם לא באמת מיצו את הפוטנציאל. הדוגמאות הבולטות הם קרלוס ולה וג'יו דוס סנטוס. שניהם בני 29, ובאופן תיאורטי הם יכולים להגיע לקטאר בגיל וותיק אך כזה שלא ירים גבה. אך עושה רושם שזה לא מה שמעניין אותם. הם מפוקסים בקבוצות שלהם ב MLS, שם הם מרוויחים סכומי כסף מכובדים מאוד, והתחליפים לא פחות טובים. הירבינג לוזאנו כמובן יהיה ללא ספק הכוכב הגדול של הנבחרת. אם טקאטיטו קורונה יתאפס על עצמו, סביר להניח שלמכסיקו יהיה משחק אגפים מפחיד, אם הוא לא יתאפס על עצמו, הוא עלול לסיים כמו קרלוס ולה או ג'יו דוס דנטוס עם חוזה שמן בקבוצת MLS. אך גם אם טקאטיטו לא יתאפס על עצמו, ישנם מגוון רחב של שחקנים שיוכלו להיכנס לנעליים. יורגן דאם (24) מטיגרס הוא שחקן מהיר מאוד ואם ישפר את יכולת הסיום שלו, סביר להניח שהוא יגיע לאירופה. רוברטו אלבראדו (20) הציג יכולת מעולה העונה במדי נקאקסה ונרכש על ידי קרוס אסול למרות התעניינות של כמה מועדונים בהולנד ופורטוגל. אוריאל אנטונה (20) כבר נרכש על ידי מנצ'סטר סיטי מסנטוס לגונה, והושאל לשנתיים לחרונינגן ההולנדית. בעונה הקודמת היו לו קשיי קליטה והוא לא שיחק באופן קבוע. השנה והא מקווה כבר לשחק באופן קבוע ולקבל זימון לנבחרת. אחד השחקנים המעניינים ביותר הוא דייגו לאינס בן ה -18 מקלוב אמריקה. לאינס ביצע את הבכורה שלו במדי הנשרים בגיל 16 וישר תפס את עיני האוהדים עם יכולת הכדרור הפנומנלית שלו. בטורניר טולון שהתקיים לפני המונדיאל, לאינס נבחר לשחק המצטיין של הטורניר למרות שחגג 18 רק המהלכו ושאר הנבחרות הגיעו עם שחקנים עד גיל 21. לפי הדיווחים בצרפת, לאינס נכנס לפנקסים של כל הסקאוטרים בטורניר וליון ומארסיי אפילו הגישו הצעות מחיר על השחקן הצעיר, אך קלוב אמריקה דרשה 25 מיליון יורו. לא פחות. מעניין לראות שעושה רושם שמאמנה הנוכחי של קלוב אמריקה, מיגל הררה (זה שאימן את מכסיקו במונדיאל הקודם), לא מאמין בצורה מלאה בלאינס, ונותן לו קרדיט מוגבל ביותר. לעומת המצב בכנפיים, בעמדת החוד יש למכסיקו בעיה לא קטנה: צ'יצ'אריטו כבר לא צעיר ואם יגיע לקטאר, הוא כבר יהיה בן 34. אוריבה פראלטה הוותיק פרש אחרי המונדיאל ברוסיה ובכל מקרה לא היה מגיע למונדיאל בקטאר, והחלוץ היחיד שניתן להעלות על הדעת הינו ראול חימנס שיהיה בן 31 בקטאר. למרות שזאת העמדה הכי דלה (אולי ביחד עם עמדת הקשר האחורי) יש למכסיקו כמה כשרונות צעירים שיכולים להיאבק על המקום. אלן פולידו כבר שיחק במדי הנבחרת לא מעט ויש לו ניסיון אירופאי. הנרי מרטין עבר כמה פציעות לא קלות אבל בעונה האחרונה בקלוב אמריקה הוא חזר לעניינים. אבל אף אחד מהחלוצים הללו אינו חלוץ מהרמה הגבוהה ביותר. אבל יש כמה כשרונות מאוד מעניינים בקנה: ראול גודינז (21) וחוסה חואן מסיאס (18) מצ'יבאס כבר ראו דקות משחק לא מעטות בליגה הבכירה, וגם רונאלדו (שנקרא על שמו של רונאלדו הברזילאי) סיסנרוס בן ה 21 הראה ניצוצות. הכישרון שאולי הכי נוטע תקווה הוא ג'ואאו מאלק (19). מאלק, בן לשחקן עבר צרפתי ממוצא קמרוני ואמא מכסיקנית החל את צעדיו באקדמיית הכדורגל של מרקו פביאן, ולאחר מכן המשיך לסנטוס לגונה. בעונה האחרונה, מאלק שיחק בהשאלה בקבוצת הנוער של פורטו והשאיר חותם חיובי מאוד שכולל 21 שערים. נכון לכרגע אין עדיין אישור אם פורטו תממש את האופציה עליו, אבל במכסיקו כבר דווח שמידה וזה לא יקרה, לא יהיו חסרות למאלק מחזרות אירופאיות. חשוב לציין שמעבר ליכולת המצויינת של מאלק, הוא מחזיק בדרכון צרפתי כך שזה כמובן מייתר את הצורך בויזה. אך אליה וקוץ בה: סקאוטים של נבחרת צרפת כבר צפו בביצועיו של מאלק ולמרות שהוא מעדיף נכון לכרגע לייצג את מדינת הולדתו, אם לא יפעלו מהר, הוא יוכל לשנות את דעתו.

ג'ואאו מאלק. יצליח לתפוס את המקום המוביל בחוד ההתקפה?

מונדיאל 2018 – סיכום

לפעמים בחיים צריך לקבל פרופורציה מבחוץ. אני קיבלתי אותה מחבר שכדורגל לא מעניין אותו. בכלל. לקח לו כמה ימים, אבל הוא הרים טלפון ואמר: "אתה מכיר אותי. אין לי מושג. אבל אפילו אני יודע שמכסיקו מפסידה בשמינית המונדיאל". ציטוט מדוייק. אכזרי. קר כמו קרח. אבל צודק.

צריך לומר: הייתה תחושה בנבחרת שהפעם המציאות תשתנה. שסוף סוף מחסום השמינית יתנפץ. עבודה נכונה של ההתאחדות ו"העתקת" המודל האירופי של שיטה זהה בכל הגילאים הייה צריכה לשאת פירות. והיא אכן נשאה: הדור הזה זכה באליפות העולם לנערים, המשיך לזכייה באולימפיאדת לונדון והמונדיאל ברוסיה היה אמור להיות נקודת השיא. השחקנים דיברו על זכייה. בהתאחדות כמובן דיברו על שבירת מחסום רבע הגמר ואולי אפילו על הגעה לחצי הגמר. אבל המציאות חזקה יותר מהכל. פעם שביעית ברציפות שנבחרת מכסיקו מעפילה לשמינית, ופעם שביעית ברציפות שהיא מודחת בשמינית הגמר. רק שהפעם מכסיקו לא הודחה בשמינית. בפועל היא הודחה בהפסד לשוודיה.

במכסיקו דיברו המון על קבוצתיות ומנטליות לפני המונדיאל. אין ספק שמכסיקו הוכיחה שיש לה את זה. רק שכנראה עדיין לא מספיק. לולא החמצות מסמרות שיער, מכסיקו יכלה לסיים את המשחק מול גרמניה בניצחון עם 4-5 שערים ברשת של נויר. במקום זאת מכסיקו הגנה בצורה (מוצלחת) על השער החל מהדקה ה-65. שיפור? בוודאי. לנצח את אלופת העולם זה תמיד הישג. במיוחד מול נבחרת שתמיד ניצחה את מכסיקו. במקרה של מכסיקו, לשמור על תוצאה זה הישג גדול יותר. גם בשמינית הגמר בברזיל מול הולנד, מכסיקו עלתה ליתרון משער של ג'יו דוס סנטוס ובחצי שעה האחרונה של המשחק נסוגה לבונקר. מול הולנד זה לא עבד. מול גרמניה, כן. אז הנה, יש שיפור מסויים.

אבל מה שהספיק מול גרמניה (וגם מול נבחרת הקראטה של דרום קוריאה), לא הספיק מול נבחרת עם מנטליות אמיתית. לפני המונדיאל חשבתי ששוודיה זאת נבחרת של חוטבי עצים ושחקן מבריק אחד (פורסברג) ותו לא. האמת? לא הייתי רחוק. אבל מדובר בחוטבי עצים שגם אם יפול עליהם גזע של עץ (או לחלופין גול בדקה ה-95 שגורם להפסד), הם יקומו וימשיכו כאילו לא קרה כלום. וכאן בדיוק מכסיקו הפסידה את השמינית. נכון, למאמן חואן קרלוס אוסוריו יש אחריות ישירה, ונגיע לזה בהמשך, אבל אם לשחקנים של מכסיקו היה חצי מהעוצמה המנטלית של השוודים, לא הייתי מתפלא אם היא הייתה שוברת את מחסום השמינית בקלות. אולי אפילו קובעת הישג חסר תקדים. אבל זה בדיוק מה שחסר למכסיקו. כישרון ממש לא חסר. מנטליות? כן. לא ניכנס לספקולציות מיותרות, אבל סביר להניח שאם מכסיקו לא הייתה מפסידה לשוודיה, היא לא הייתה מגיעה מפורקת לשמינית הגמר. מה שמחזיר אותנו למאמן.

חואן קרלוס אוסריו הוא מאמן טוב. אין עוררין על כך. הוא מקדיש ימים כלילות בשביל להבין את המשחק טוב יותר, ולנסות לשכלל את התיאוריות שלו. אבל המונדיאל הזה חשף לנו חולשה אחת מאוד גדולה שלו: הוא לא מנהיג. ויותר גרוע: הוא בורח מלקיחת אחריות. אוסוריו קיבל את כל מה שהוא ביקש בשביל להצליח. מאמן מנטלי הגיע מספרד, יצירת קשר ישיר עם המועדונים של השחקנים באירופה ולבנות איתם תכנית עבודה משותפת לשחקנים, התעקשות על סגל מלא לגביע הקונפדרציות למרות שחלק מהשחקנים ביקשו לנוח קיץ אחד מכיוון שלא נחו מאז המונדיאל בברזיל, ועוד כמה דרישות שנגעו למתחם האימונים של הנבחרת ברוסיה.

חואן קרלוס אוסוריו. מבין בכדורגל, אבל לא מנהיג.

נכון, המאמן לא משחק ולא ניתן להאשים רק אותו, אלא את השחקנים, אבל כאשר אתה בונה נבחרת בצלמך, האחריות שלך גדולה מהרגיל. אז נכון שההגרלה לא הייתה לצידה של מכסיקו, אבל לאחר הניצחון על קוריאה, פתאום ההגרלה הייתה מאוד חיובית. תיקו של מכסיקו מול שוודיה ומכסיקו נכנסת לצד "הקל" של ההגרלה. אין דרך אחרת לומר זאת: בשורה התחתונה, אוסוריו נכשל. הרי הוא בעצמו הצהיר לפני המונדיאל שהוא מאמין שמכסיקו תלך רחוק יותר מהרגיל. מול שוודיה הוא פשוט קפא. לא הגיב למשחק עד אשר היה מאוחר מידי. מול ברזיל? מסיבת העיתונאים שלו לאחר המשחק אומרת הכל. נכון, הוא היה צריך לתת בראש לניימאר על ההצגות שלו, אבל ברגע שהוא סיים הוא החל לתקף את השופטים ולא התייחס כמעט לתוכנית המשחק שלו וליכולת של נבחרת מכסיקו. לא צריך היה לצפות בתקשורת המכסיקנית שתקפה אותו ללא רחמים, בשביל להבין שזה צורם לעיניים. מפסיק היה לצפות באוסקר טאבארס מאמן נבחרת אורוגוואי או במאמן נבחרת שוודיה לאחר שהם הפסידו. לא חיפשו תירוצים, ואמרו בפה מלא שהנבחרת הטובה ביותר ניצחה.

וכן, לחואן קרלוס אוסוריו יש אחריות מלאה. להעלות את רפא מארקס רק בשביל להוציא אותו במחצית כי הוא היה תשוש, זאת רשלנות, במקרה הטוב. כל בר דעת יודע שמארקס בגילו לא יכול לסחוב 90 דקות. בכלל, רפא לא היה צריך להיות בסגל. מאמן שהוא מנהיג אמיתי היה דואג שהוא יישאר בבית. לואיס אראגונס השאיר את ראול גונסלס הגדול בבית לפני יורו 2008. כולם זוכרים איך הוא התקבל כאשר הנבחרת נחתה במדריד. אפילו העיתונאים שתקפו את אראגונס בצורה הכי חריפה על אי הכללתו של ראול בסגל, חגגו את ההישג ההיסטורי של ספרד. חואן קרלוס אוסוריו לא היה צריך לזכות במונדיאל בשביל להימנע מביקורת. מספיק שהיה מגיע לרבע הגמר. לחואן קרלוס אוסוריו גם היה את התירוץ המושלם להשאיר אותו בבית בדמות חקירה פלילית של ה FBI כנגד מארקס. אך הוא התקפל ללחץ שהופעל עליו. הן על ידי התקשורת והן על ידי בעלי אינטרס במכסיקו. מארקס רצה להגשים חלום: להיות הראשון בהיסטוריה שמשמש כקפטן בחמישה מונדיאלים שונים. אז אוקיי, ניתן להבין שאוסוריו לא רצה להרוס לו את החלום. רק שכל מה שהיה צריך לקרות, זה שמארקס יקבל כמה דקות בתור קפטן באחד המשחקים בגארבג' טיים ואוסוריו היה סוגר את הסיפור. יותר מכך: לאחר שמארקס עלה כמחליף לגוארדאדו במשחק מול גרמניה ושימש כקפטן, מארקס לא היה צריך לראות אפילו דקת משחק אחת יותר בטורניר. בוודאי שלא לעלות בהרכב המשחק החשוב ביותר של אוסוריו מאז שקיבל את המפתחות לנבחרת.

רפא מארקס. אגדה, אבל גם לאגדות יש סוף.

לאחר הביקורת עליו, צריך גם להראות נקודות חיוביות על אוסוריו. אם מניחים בצד את אלמנט המנהיגות,  הוא מבין כדורגל. ברמה הטקטית הטהורה ללא ספק. הוא יכול וצריך ללמד כדורגל. ילדים ונערים שישבו איתו וילמדו ממנו כדורגל, ייהפכו לשחקנים חכמים וטובים מאוד. החיבור שלו לשחקנים הוא מאוד אנושי, וגם שחקני מכסיקו מאוד התחברו אליו ותמכו בו גם לאחר ההפסד לשוודיה. אם ישנו יתרון אחד להמשיך עם אוסוריו, זה אלמנט היציבות. שליחת מסר של ההתאחדות המכסיקנית שלמרות שנכשלים, לא באמת מפסידים, אלא רק לומדים. אם אוסוריו יקבל תמיכה כזאת, וישכיל לתעל אותה לטובת חיזוק הביטחון העצמי שלו ושל שחקניו, אולי, אבל רק אולי, שווה לתת צ'אנס. אוסוריו גם מבין שלמרות שהליגה המכסיקנית היא ליגה חזקה ואיכותית, הצלחה עתידית של הנבחרת  מחייבת מעבר של שחקנים מכסיקנים לליגות האירופאיות. התמודדות קבועה מול השחקנים הטובים בעולם תתרום לשחקן המכסיקני גם הכירות עם כדורגל שונה, וגם לביטחון העצמי. הירבינג לוזאנו הוא חוצפן מטבעו ואין לו פחד אפילו מנבחרת גרמניה, אבל קחו למשל את הקטור הררה. "זורו" הוא בחור שקט מטבעו ומרוב שהוא ביישן הוא כמעט פספס את הקריירה כאשר הוא הושאל לקבוצת הבת של פאצ'וקה כאשר היה בן 20. העונה, עם סרג'יו קונססאו שנתן לו גב ותמיכה, הררה הוביל את פורטו לאליפות כולל הבקעת שער הניצחון באסטדיו דו לוז מול היריבה הגדולה בנפיקה ליסבון, שער שבסופו של דבר היה שווה אליפות. גם מול גרמניה הוא פשוט ריסק את טוני קרוס. לא יודע אם אוסוריו ימשיך או לא, אבל אם כן, אני מקווה שהוא ייתן את סרט הקפטן להררה. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה:

אם רוצים לשבור את תקרת הזכוכית, צריך לעבוד על העניין החל משבוע הבא. הדור הנוכחי יפרוש ברובו. ייתכן ויהיו כמה בודדים שיחזיקו מעמד עד המונדיאל בקטאר, אבל מכיוון שחלק לא מבוטל מהדור הנוכחי נמצא בסביבות גיל 30, מכסיקו עתידה לעמוד בפני נבחרת כמעט חדשה במונדיאל הבא. הירבינג לוזאנו, קרלוס סלסדו, חסוס גייארדו (הפתיע לטובה ביכולת בתור מגן שמאלי), אדסון אלברס ואריק גוטיירס (שהושאר על הספסל לטובת רפא מארקס) צריכים להוות שלד לטורניר הבא. הקטור הררה יהיה בן 32 ב 2022 וסביר להניח שיגיע בתור הוותיק המנוסה לטורניר הבא. אולי גם ראול חימנס. כל השאר צריך להיבנות ממאגר הכשרונות העצום של מכסיקו. ולא חסר. יש כמה מועדונים במכסיקו שמקיעים המון משאבים בפיתוח כשרונות מכסיקנים צעירים. אבל מה שחשוב מאוד, זה שכשרונות מכסיקנים יתחילו לצאת לאירופה בגיל צעיר. 22 לכל היותר. כאשר שחקנים יתמודדו ברמות הגבוהות בצורה קבועה, הם לא יקבלו פיק ברכיים כאשר הם יתמודדו מול השחקנים הללו במסגרת המונדיאל. קרלוס סלסדו המחיש זאת בצורה הכי ברורה מול גרמניה. לפני המשחק הוא הצהיר: "אני משחק מול השחקנים הללו בליגה הגרמנית וזוכה בתארים (זכה עם פרנקפורט בגביע על חשבונה של באיירן במינכן), גם במדי הנבחרת אני יכול לנצח אותם". אמר, ועשה. עכשיו תדמיינו 11 שחקנים בהרכב שמשחקים בבונדסליגה, פריימיר ליג, לה-ליגה או סרייה A וזוכרים בתארים. הרי לכם המתכון לשבירת המחסום המנטלי.

כן, שוב פעם נפלנו בשמינית, ושוב פעם נקום. בסופו של דבר תקרת הזכוכית תישבר. ואמוס מחיקו קארחו!!!

הקוסם שנופל וקם

27 לאוגוסט 2017, דקה חמישית באיצטדיונה הביתי של בראגה, חסוס "טקאטיטו" קורונה מקבל כדור על סף הרחבה ובמקום לבעוט לשער, הוא מקפיץ עם העקב מעל הבלם שמולו ומבקיע את אחד השערים היפים של העונה בפורטוגל. כזה הוא קורונה, פנטזיסטה שאוהב לבצע קסמים על המגרש. שחקן שהקלישאה "שחקן שקונים בשבילו כרטיס" תפורה עליו. שחקן שמחייך מאוזן לאוזן. לצערו של קורונה, זה היה רגע השיא שלו בעונה החולפת. מאז הכל התרסק.

שבוע לאחר מכן, קורונה נפצע (בפעם הראשונה ולא האחרונה העונה) וחזר בדיוק בזמן לפגרת הנבחרות בנובמבר. קורונה היה אמור להיות באנקר בהרכב של חואן קרלוס אוסוריו, אך השנה הקשה שלו המשיכה עם אסון: אשתו עברה הפלה בשלב מתקדם של ההריון וטקאטיטו נאלץ לעזוב את מחנה האימונים של הנבחרת ולטוס חזרה לפורטוגל בצורה בהולה. עקב העזיבה הבהולה שלו, כלי התקשורת במכסיקו החלו להעלות כל מיני ספקולציות שכללו השערות מרושעות כמו סיפורי בגידה של אשתו והמשך בקשרים שלו עם מאפיה. הספקולציות נזרקו לכל עבר עד שההתאחדות המכסיקנית הוציאה הודעה חריגה שהמפרטת את הסיבה האמיתית, לא לפני שהיא תקפה בצורה ישירה את כלי התקשורת על ההתנהלות שלה.

צפו בטקאטיטו עושה קסמים:

 

המשך העונה של קורונה לא השתפר. פציעה נוספת והסתגרות שכוללת סגירת כל החשבונות שלו במדיה החברתית הובילו לעוד ספקולציות, מה שלא תרם לביטחון העצמי שלו. גם כשחזר מהפציעה, קורונה לא הצליח לשחזר את היכולת שלו, והיה ניתן לראות שקורונה סובל גם כאשר הוא היה על המגרש. קורונה הוא שחקן שאוהב את המשחק, ויש לו יכולות מדהימות. כאשר הוא שמח, אין שחקן שיכול לעצור אותו והקהל נהנה מהקסמים שלו. הבעיה העיקרית שלו: קורונה מאוד לא יציב וכשהוא לא מרגיש טוב, הוא לא מצליח להשפיע לטובה על המשחק.

וכאן נכנס עניין הביטחון העצמי והשמחה של קורונה. המאמן שלו בפורטו, סרג'יו קונססאו הבהיר במהלך העונה שקורונה שחקן חשוב במערך שלו, ונתן לו צ'אנסים בכל זמן נתון. קורונה אמנם איבד את המקום בהרכב לטובת מוסא מארגה הסנגלי, אבל הפך לחילוף קבוע וברגע שמארגה נפצע לקראת סוף העונה, קורונה קיבל את המפתחות והציג יכולת טובה. מדובר בחדשות מצויינות גם בשביל נבחרת מכסיקו. כולם ידברו (ובצדק) על הירבינג לוזאנו כשחקן שיפרוץ, על צ'יצ'אריטו שאולי סוף סוף יצליח להוביל את ההתקפה של הנבחרת או על אנדרס גוארדאדו שינהל את המשחק של מכסיקו, אבל אם יש שחקן אחד שיש לו ברגליים את היכולת לבצע קסמים ולשבור כל הגנה, מדובר בטקאטיטו.

בכלל, הקלישאות לא מפסיקות במקרה של קורונה, וגם במקרה שלו התזמון הוא הכל בחיים. סיום עונה טוב במדי פורטו וזכיה באליפות תרמו למצב הרוח שלו להשתפר. גם בראיונות שהוא ביצע בימים האחרונים הוא נראה שמח ומלא ביטחון. אבל לא הכל קשור לכדורגל. קורונה ואשתו הודיעו שהיא בהריון והם מצפים לילד שני. נאחל לו מזל טוב ורק בריאות לאישה ולעובר, אבל נציין שקורונה עדיין לא יציב מספיק, ויש לו אתגרים לא פשוטים לפניו. ההגנות של גרמניה ושבדיה הן לא טיול בפארק. גם ההגנה של דרום קוריאה לא תעשה לו הנחות.

טקאטיטו. חיוך של קוסם. (Getty Images)

במקרה של קורונה, ניתן לראות בצורת המשחק שלו ששמחת החיים משפיעה על הכדורגל שלו. במכסיקו מקווים שהוא יופיע למונדיאל עם חיוך על הפנים. גם חובבי הכדורגל היפה מקווים לראות אותו צוחק כל הדרך. הרי מי היה מוכן לשלם בשביל לראות קוסם עצוב?